מ"ג שמואל א א יא


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ותדר נדר ותאמר יהוה צבאות אם ראה תראה בעני אמתך וזכרתני ולא תשכח את אמתך ונתתה לאמתך זרע אנשים ונתתיו ליהוה כל ימי חייו ומורה לא יעלה על ראשו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַתִּדֹּר נֶדֶר וַתֹּאמַר יְהוָה צְבָאוֹת אִם רָאֹה תִרְאֶה בָּעֳנִי אֲמָתֶךָ וּזְכַרְתַּנִי וְלֹא תִשְׁכַּח אֶת אֲמָתֶךָ וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ זֶרַע אֲנָשִׁים וּנְתַתִּיו לַיהוָה כָּל יְמֵי חַיָּיו וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַתִּדֹּ֨ר נֶ֜דֶר וַתֹּאמַ֗ר יְהֹוָ֨ה צְבָא֜וֹת אִם־רָאֹ֥ה תִרְאֶ֣ה ׀ בׇּעֳנִ֣י אֲמָתֶ֗ךָ וּזְכַרְתַּ֙נִי֙ וְלֹֽא־תִשְׁכַּ֣ח אֶת־אֲמָתֶ֔ךָ וְנָתַתָּ֥ה לַאֲמָתְךָ֖ זֶ֣רַע אֲנָשִׁ֑ים וּנְתַתִּ֤יו לַֽיהֹוָה֙ כׇּל־יְמֵ֣י חַיָּ֔יו וּמוֹרָ֖ה לֹא־יַעֲלֶ֥ה עַל־רֹאשֽׁוֹ׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

וְקַיָימַת קְיָים וַאֲמָרַת יְיָ צְבָאוֹת אִם מִגְלָא גְלֵי קֳדָמָךְ סִגוּף אַמְתָךְ וְיֵעוּל דָכְרָנִי קֳדָמָךְ וְלָא תַרְחִיק יַת אַמְתָךְ וְתִתֵּן לְאַמְתָךְ בַּר בְּגוֹ בְּנֵי אֱנָשָׁא וְאֶמְסְרִינֵיהּ דִיהֵי מְשַׁמֵשׁ קֳדָם יְיָ כָּל יוֹמֵי חַיוֹהִי וּמַרְוַת אֱנָשׁ לָא תְהֵי עֲלוֹהִי:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ה' צבאות" - למה נתייחד שם זה כאן אמרה לפניו רבונו של עולם שני צבאות בראת בעולמך העליונים לא פרים ולא רבים ולא מתים והתחתונים פרים ורבים ומתים אם אני מן התחתונים אהיה פרה ורבה ומתה ואם אני מן העליונים לא אמות זו מצאתי באגדה של רבי יוסי הגלילי (פסיקתא רבתי) ורבותינו דרשו במסכת (ברכות לא ב) מה שדרשו עד הנה לא היה אדם שקראו להקב"ה צבאות אלא כך אמרה לפניו רבונו של עולם מכל צבאות שבראת בעולמך קשה בעיניך ליתן לי בן אחד

"אם ראה תראה" - רבותינו דרשו בו במסכת (ברכות שם) מה שדרשו

"אמתך" - האמור ג' פעמים במקרא כנגד שלשה דברים שהאשה מצווה עליהם

"זרע אנשים" - צדיקים כמה דאת אמר (מלכים א ב לב) בשני אנשים צדיקים

"אנשים" - חשובים כמה דאת אמר (דברים א יג) אנשים חכמים וידועים

"ונתתיו לה'" - שיהא ראוי לתתו לה'

"ומורה" - תרגם יונתן ומרות אנש לא תהא עלוהי

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ותדר נדר". שקבלה על עצמה נדר, שזה מועיל בעת צרה כמ"ש חז"ל (ב"ר ע, א): "ותאמר". בקשה ג' דברים, א] שיראה בעניה וצרתה, ועז"א "אם ראה תראה בעני" "אמתך". ב] שיזכור זכיותיה וצדקתה, ועז"א "וזכרתני". והזכירה, הוא שיזכרנה עתה לתת לה בן, "ולא תשכח", הוא בל ישכחנה גם אחר זה, שתלד עוד בנים ובנות ושיחיו, ויפה אמרו חז"ל (שוחר טוב שמואל ב) וזכרתני בזכרים ואל תשכח בנקבות. ג] "ונתת לאמתך זרע אנשים", שיהיה זרע חשוב לעמוד לשרת לפני ה', לא בעל מום וכדומה הבלתי ראוי לעמוד בהיכל מלך, ואמרו חז"ל (ברכוות לא ב) זרע אנשים גבר בגוברין, זרע שמובלע בין אנשים, לא ארוך ולא גוץ, ועוד כמה דרשות (שוחר טוב שם). אז מקבלת ע"ע בנדר "ונתתיו לה' כל ימי חייו", שהגם שכל הלוים היו מוכנים לשרת, יהיה בו שני הבדלים, א] שהלוים היו פונים לפעמים גם לעסקיהם והוא יהיה רק לה', ודבר אין לו עם עסקי העולם. ב] שהלוי לא עבד רק מבן חמש ועשרים שנה, והוא יהיה לה' כל ימי חייו. ג] "ומורה לא יעלה על ראשו", אם כמ"ד (נזיר סו א) שנדרתו בנזירות, שהיא קדושה נוספת על קדושת הלוי, אם כמ"ד זו מורא ב"ו, שיתמיד ביראת ה' כל היום עד לא יצוייר בלבו יראה מדבר זולתו, כמ"ש החסיד (חובת הלבבות שער אהבת ה' פ"ו) בושתי מיראת אלהי

שאירא זולתו, כי הירא מדבר גדול לא יפנה לבבו בעת ההוא ליראה קטנה:

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ומורה וגו'" - יהיה נזיר עד עולם לבל יתגלח וכדין הנזיר

"כל ימי חייו" - רצה לומר תמיד יתבודד בעבודת ה'

"ונתתיו לה'" - רצה לומר אקבל עלי בנדר שאתן אותו לה'

"זרע אנשים" - רצה לומר בנים זכרים

"וזכרתני ולא תשכח" - כפל הדבר במלות שונות לתוספת ביאור וכדרך המתפללים

"בעני" - במה שאני מעונה בצער ותוגיון

מצודת ציון

"אמתך" - שפחתך

"ומורה" - תער וכן בשמשון (שופטים יג ה) ומורה לא יעלה