מ"ג שיר השירים ח ה
<< · מ"ג שיר השירים · ח · ה · >>
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מי זאת עלה מן המדבר מתרפקת על דודה תחת התפוח עוררתיך שמה חבלתך אמך שמה חבלה ילדתך
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר מִתְרַפֶּקֶת עַל דּוֹדָהּ תַּחַת הַתַּפּוּחַ עוֹרַרְתִּיךָ שָׁמָּה חִבְּלַתְךָ אִמֶּךָ שָׁמָּה חִבְּלָה יְלָדַתְךָ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
מִ֣י זֹ֗את עֹלָה֙ מִן־הַמִּדְבָּ֔ר מִתְרַפֶּ֖קֶת עַל־דּוֹדָ֑הּ תַּ֤חַת הַתַּפּ֙וּחַ֙ עֽוֹרַרְתִּ֔יךָ שָׁ֚מָּה חִבְּלַ֣תְךָ אִמֶּ֔ךָ שָׁ֖מָּה חִבְּלָ֥ה יְלָדַֽתְךָ׃
רש"י
"מתרפקת על דודה" - מתחברת על דודה מודה שהיא חברתו ודבוקה בו רפק בלשון ערבי רפקתא חבורה
"תחת התפוח עוררתיך" - כך היא אומרת בבקשה חבת דודה תחת התפוח עוררתיך זכור כי בתחתית הר סיני העשוי על ראשי כמין תפוח שם עוררתיך והוא לשון חבת אשת נעורים המעוררת את דודה בלילות בתנומות עלי משכב מחבקתו ומנשקתו
"שמה חבלתך" - הרי אמרנו שהקב"ה קראה אמו שם נהיתה לך לאם
"חבלתך" - לשון חבלי יולדה חבלתך באו לך חבלים ממך כמו (ירמיהו י') בני יצאוני יצאו ממניאבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
חבלתך - לשון הריון כמו הנה יחבל און ויתכן שהוא הלידה מענין חבלי יולדה:
הפעם השנית
ועתה לכה דודי נצא השדה נלינה - באחת הכפרים לא נלך אל המדינה ובעלות השחר נשכימ' ובמקו' הראוי שיש לו ריח טוב שם אתן את דודי כענין נתתי את ידידות נפשי ואם הוא הפך:
וטעם הדודאים נתנו ריח ועל פתחינו כל מגדים - התחברות פה ואמרה כך הייתי מתאוה לנשק פיך בפרהסיא ובגלוי ולא אהי' לבוז בעיני בני אדם ועל זאת אמרה מי יתנך כאח לי הייתי נוהג אותך ומביא אותך אל בית אמי לעיני הכל תלמדני והיא היתה מלמדת אותי איך אשקך מיין הרקח ועניינה דבר שירקח יותר מיין:
רמני - הוא הריר שתחת הלשון או היה כמשמעו והנה הדוד והנערה יחד על כן אמרה שמאלו תחת לראשי:
מי זאת עלה - אמרה לו והם שוכבים יחד בכרם ויקרא גן, הראית לעולם נערה שעלת' מן המדבר תבקש להתחבר עם דודה כאשר עשיתי אני מרוב אהבתי בך ותדע למה עוררתיך בעבור להזכירך דבר אילן התפוח כי כמדומ' לי שלא הרתה אמך ויחמה בך כי אם תחת התפוח על כן ריחך כתפוח בעצי היער כאשר אמרה לו בתחילה שהיתה מתאוה ומחמדת לשבת בצלו ולהיות שמאלו תחת ראשה:
הפעם השלישית
לכה דודי - אמרה כנסת ישראל הואיל והסתכל בכרמים שהם ישראל תראה אם פרחה הגפן כמו שהעתיקו חז"ל אם ישראל עושין תשובה נגאלין ואם לאו מעמיד עליהם מלך שגזירותיו כגזירות המן ונגאלין, והנה תראה שהדודאי' נתנו ריח והתחברו חסידים אלה שהם חדשים עם חסידי אבות קדמונים וזה ענין חדשים גם ישנים:
מי יתנך כאח לי - בעבור שיש בגלות עובדי השם ושומר המצות בצניעות הם מתאוים לשמור את המצות בפרהסיא ושתשוב השכינה כאשר היתה בתחילה:
מיין הרקח - הוא ניסוך היין:
שמאלו - עולות הערב והבקר, אמר שלמה ברוח הקדש השבעתי אתכם שלא תתעוררו עד שיגיע הקץ:
מי זאת עלה מן המדבר - וכן אמר שלמה כשהיו ישראל במדבר ונכנסו לארץ אמר בתחלה השבעתי אתכם ואחר כן מי זאת עולה וזה הענין כמו כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות כשיעלו ישראל ממדברות העמים יאמרו למשיח שהוא דודה דע כי תחת התפוח עוררתיך והענין כי היית אסור וישן ולא התרתיך כי אם בתפלתי כענין תפוח זהב במשכיות כסף דבר דבור על אפניו ודברי ותפלותי כאילו הם הולידוך:מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
(ה) "מי" [דברי המשורר] שואל מי זאת אשר התרחקה מעיר מושב אל המדבר והיא מתרפקת אל דודה, [תשובת הדוד] תחת התפוח עוררתיך בפעם הראשון שמצאתי אותך מצאתי אותך ישנה תחת התפוח ושם עוררתיך וגם שם תחת התפוח, חבלתך אמך, שם הולידה אותך, וגם שם חבלה ילדתך. גם אמך נולדה תחת התפוח. ר"ל היא למודה להיות במדבר לא בעיר, כי שם נמצאה ושם נולדה היא ואבותיה:
מליצה:
(ה) "מי זאת". שואלים מה מהות הנפש היקרה הזאת אשר היא עולה מן המדבר. ר"ל כי בצאתה אל המדבר. שהוא אחרי נפרדה מן הגויה, הנה היא עולה במעלות הסולם למעוני שחקים ושם היא מתרפקת על דודה להדבק בדוד העליון הצח ואדום, להיות צרורה בצרור החיים את ה' אלהיה מה שלא יהיה כן לכל הנפשות שתגוענה עם הגויה. ואין להם קיום אישיי רק קיום מיני, ומה נשתנה הנפש הזאת. (תשובת ה') תחת התפוח עוררתיך, זה הוא יען שהנפש היקרה הזאת היא אצולה ממרום וממקום קדוש תתהלך. כי בעת עוררתי אותך ממקומך לרדת אל הגויה, היית תחת התפוח בחקל תפוחין קדישין באצילות העליון בעולם האורה ששם מקור הנשמות, שמה חבלתך אמך בעת נקשרת בחבלי יולדה אל אמך שהיא הגויה שמה היית תחת התפוח העליון, וגם שמה חבלתך ילדתך כי שם שרשך, והיית שם עצם רוחני נבדל חיה ורבת פעלים, ולכן שבת למקומך אשר באת משם, (והנה בכל השיר דבר אליה בלשון נקבה ופה בלשון זכר ומלבד שימצא שיתפוס לשון זכר לנקבה כמ"ש הרד"ק במכלול דף ט' ודף י' עיי"ש יש פה טעם כי הנפש כשעומדת בפ"ע נפרדת מן הגויה אינה מתפעלת ומקבלת רק היא עצם רוחני נבדל כאישים העליונים ולא יצדק לדבר עליה בלשון נקבה):מדרש רבה
מי זאת עולה מן המדבר עלוויה מהמדבר, סילוקה מן המדבר, מיתתה מן המדבר, הדא מה דאת אמר: (במדבר י"ד) במדבר הזה יתמו ושם ימותו. מתרפקת על דודה אמר רבי יוחנן: שהיא מנחת פרקי תורה ופרקי מלכות לעתיד לבא. תחת התפוח עוררתיך דרש פלטיון איש רומי ואמר: נתלש הר סיני ונצב בשמי מרום, והיו ישראל נתונים תחתיו שנאמר: (דברים ד') ותקריבון ותעמדון תחת ההר. דבר אחר: תחת התפוח עוררתיך זה סיני. ולמה נמשל בתפוח? אלא מה תפוח זה עושה פירות בחדש סיון, כך התורה נתנה בסיון. דבר אחר: תחת התפוח עוררתיך למה לא באגוז ואילן אחר? אלא כל אילן דרכו מוציא עליו תחלה ואח"כ פירותיו, ותפוח זה מוציא פירותיו תחלה ואחר כך מוציא עליו, כך הקדימו ישראל עשייה לשמיעה, שנאמר: (שמות כ"ד) נעשה ונשמע. אמר הקב"ה: אם אתם מקבלים עליכם תורתי מוטב, ואם לאו, הריני כובש עליכם ההר הזה והורג אתכם. שמה חבלתך אמך וכי שמה חבלה? אמר ר' ברכיה: לאחד שהלך במקום סכנה וניצל פגע ביה חבריה. א"ל: בההוא אתרא דסכנתא עברת? כמה סכנתא עברת, כדון ילדך אמך, כמה צערה עברה עליך, וכדין איתברית ברייה חדתא. אמר רבי אבא בר כהנא: שמה חבלה ושמה חובלה חבלה, בשעה שאמרו: (שם) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. שמה חובלה, בשעה שאמרו לעגל: (שם ל"ב) אלה אלוהיך ישראל, וחובלו נתמשכנו. תני ר' שמעון בן יוחאי: זיין שנתן לישראל בחורב שם המפורש היה חקוק עליו, וכשחטאו נוטל מהם. רבי איבו ורבנן רבי איבו אמר: מאליו היה נקלף. ורבנן אמרי: מלאך היה יורד ומקלפו. אמר רבי שמעון בן חלפתא: עלובה היא הכלה שמקלקלת בתוך חופתה. אמר רבי יוחנן: אבדו עצה טובה שנתנה להם בסיני, שנאמר: (משלי א') ותפרעו כל עצתי ואין עצה, אלא תורה שנאמר: (שם ח') לי עצה ותושיה. ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי: כתיב: (דברים ט') ובחורב הקצפתם את ה'. אמר הקדוש ברוך הוא: באתי לברך אתכם ומצאתי חככם נקוב שאינו מחזיק ברכה, שנאמר: (שמות ל"ב) וירא משה את העם כי פרוע הוא ואין פרוע, אלא נקוב, היך מה דאת אמר: ותפרעו כל עצתי. רבי לוי אמר: עשיתם להקב"ה כאלו מתאבל עליכם, אית אתרין צווחין לבית אבלה בית קצופה:
<< · מ"ג שיר השירים · ח · ה · >>