מ"ג שופטים כ לח


<< · מ"ג שופטים · כ · לח · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והמועד היה לאיש ישראל עם הארב הרב להעלותם משאת העשן מן העיר

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְהַמּוֹעֵד הָיָה לְאִישׁ יִשְׂרָאֵל עִם הָאֹרֵב הֶרֶב לְהַעֲלוֹתָם מַשְׂאַת הֶעָשָׁן מִן הָעִיר.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְהַמּוֹעֵ֗ד הָיָ֛ה לְאִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵ֖ל עִם־הָאֹרֵ֑ב הֶ֕רֶב לְהַעֲלוֹתָ֛ם מַשְׂאַ֥ת הֶעָשָׁ֖ן מִן־הָעִֽיר׃

תרגום יונתן

לדף התרגום על כל הפרק

וְזִמְנָא הֲוָה מְתַקֵן לֶאֱנַשׁ יִשְׂרָאֵל עִם כְּמָנָא דְיִסְגוּן לְאַסָקוּתְהוֹן יְטוּר דִתְנָן מִן קַרְתָּא:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"והמועד היה" - מתחלה היה אות בין ישראל ובין האורב להיות האורב מרבה להעלות עשן העיר ויבינו ישראל אשר לכד האורב את הגבעה "משאת העשן" - גובה העשן

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"והמועד" - הזמן כמו (ירמיהו מו יז)העביר המועד ורצה לומר הודעת זמן בואם

"הרב" - הרבה

"משאת העשן" - עמוד העשן על שם שנשאת כלפי מעלה 

מצודת דוד

"הרב להעלותם" - רצה לומר סימן ידיעת הזמן היה שהם יעלו הרבה עליית עשן מן העיר על ידי שרפת דברים המרבים עשן

"והמועד היה" - רצה לומר מאז בעת שלחו את האורב היה להם סימן עם האורב לדעת זמן בואם אל העיר

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(לז - לח) "והאורב". בעת ההיא שעשו ישראל א"ע נסים פעם שנית, בעת ההיא "החישו האורב ופשטו על העיר ויכו את אנשי העיר". אבל יען "שהמועד היה לאיש ישראל עם האורב", רצה לומר שכן שמו מועד וגבלו הזמן ביניהם שזמן תחלת המלחמה יהיה בעת שירבו להעלות משאת העשן מן העיר, שאז יצא האורב מן העיר לסגרם מרוח השלישית, וזה נמשך במעט זמן עד שגמרו להכות את אנשי העיר, ולכן מסבה זאת:

 

<< · מ"ג שופטים · כ · לח · >>