פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות קהלת


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ומצא בה איש מסכן חכם ומלט הוא את העיר בחכמתו ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וּמָצָא בָהּ אִישׁ מִסְכֵּן חָכָם וּמִלַּט הוּא אֶת הָעִיר בְּחָכְמָתוֹ וְאָדָם לֹא זָכַר אֶת הָאִישׁ הַמִּסְכֵּן הַהוּא.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וּמָ֣צָא בָ֗הּ אִ֤ישׁ מִסְכֵּן֙ חָכָ֔ם וּמִלַּט־ה֥וּא אֶת־הָעִ֖יר בְּחׇכְמָת֑וֹ וְאָדָם֙ לֹ֣א זָכַ֔ר אֶת־הָאִ֥ישׁ הַמִּסְכֵּ֖ן הַהֽוּא׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואדם לא זכר" - לא היה חושבו לכלום

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

(טו) ומצא בה איש מסכן - הוא שם התואר ומסכנות הוא השם והמ"ם נוסף וזו הלשון ידועה בארמית וענין ואדם לא זכר שלא היה לאותו החכם המסכן זכר בפי אנשי העיר לפניםקודם שימלט אותה, יש מדקדקים אמרו כי הזכר אינו בפה והענין כי כל זכר ויזכור הוא זכירת הלב ומלת אזכירה שהוא מן הבנין הכבד הנוסף הוא בפה והוצרכו לפרש כן ולא זכר שרהמשקים שלא עלה על לבו ומלת וישכחהו ענין כפול ויותר נכון הוא בעיני להיות מלת זכירה פעם בלב ופעם בפה ויורה עליו ומשא ה' לא תזכרו עוד שעניינו לא תזכרו עוד לי בפה משאה', כי מה ענין לא יעלה על לבבכם זכר משא:

<< · מ"ג קהלת · ט · טו · >>