פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מרבה הונו בנשך ובתרבית [ותרבית] לחונן דלים יקבצנו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מַרְבֶּה הוֹנוֹ בְּנֶשֶׁךְ ובתרבית [וְתַרְבִּית] לְחוֹנֵן דַּלִּים יִקְבְּצֶנּוּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
מַרְבֶּ֣ה ה֭וֹנוֹ בְּנֶ֣שֶׁךְ ובתרבית וְתַרְבִּ֑ית
  לְחוֹנֵ֖ן דַּלִּ֣ים יִקְבְּצֶֽנּוּ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מרבה הונו בנשך ותרבית לחונן דלים" - הרשות שומעין עליו שהוא מתעשר בלא משפט ונוטלין ממונו ובונין בו גשרים ומתקנין בו הדרכים וזהו חנינת דלים כך דרשו רבי תנחומא

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מרבה הונו". מי שירבה הונו בנשך ובתרבית שהוא דומה לעושק מצד התורה שמנעה זה הנה הש"י ישיב גמולו להשיב ההון לאשר עשקו מהם באופן מה וזה כי הנשך והרבית יוקח מהדלים מפני צרכם אל ההלואה והש"י יסבב שיהיה העושר המקובץ בזה האופן לאיש אשר הוא חונן דלים וממנו יוחן לו לחון העניים כמנהגו:

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מרבה הונו", כל אלה הפסוקים באו לפרש מ"ש טוב רש הולך בתומו, ופ' תחלה אם תחלתו קוצים בחסימת התאוות סופו מישור, ובהפך סופו קוצים, עתה מפרש באסיפת ההון, מי שהולך בדרך עקש שתחלתו מישור "להרבות הון ע"י נשך ותרבית" סופו שיורש, ויאבד ממונו, ומי שהוא "חונן דלים" להלוותם בחנם שתחלתו קוצים, הוא יקח ההון המקובץ בנשך, וסופו מישור שיתעשר:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"מרבה הונו" - המרבה הונו בנשך ותרבית, הנה לא לעצמו יקבץ ההון, כי המקום יקחנו ממנו ויתננה למי שחונן את הדלים.

מצודת ציון

"הונו" - מלשון הון ועושר.

"בנשך ותרבית" - נשך בכסף ותרבית באוכל, וכן נאמר (ויקרא כה): "את כספך וגו' בנשך, ובמרבית וגו' אכלך".

"לחונן" - מלשון חנינה ומתנה.

<< · מ"ג משלי · כח · ח · >>