פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
חכם ירא וסר מרע וכסיל מתעבר ובוטח

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
חָכָם יָרֵא וְסָר מֵרָע וּכְסִיל מִתְעַבֵּר וּבוֹטֵחַ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
חָכָ֣ם יָ֭רֵא וְסָ֣ר מֵרָ֑ע
  וּ֝כְסִ֗יל מִתְעַבֵּ֥ר וּבוֹטֵֽחַ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"חכם ירא" - מן הפורענות.

"וסר מרע" - מן הרעה.

"וכסיל מתעבר" - מתחזק לעבור בחזקה.

"ובוטח" - ומחליק ונופל בארץ, כמו (ירמיהו יב ה): "בארץ שלום אתה בוטח", ותרגם יונתן: "את מתבטח ונפול מחליק". ויש מפרשים: בטחון ממש, בהיכלו בוטח לומר לא תבואני רעה.

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

(משלי יד טז): "חכם", (משלי יד יז): "קצר" - שניים דבקים. כלומר:

  • [חכם] ירא מה' וסר מרע,
  • וכסיל יתעבר ויכעוס עם אחרים, ובוטח שיחיה.
  • ומי שהוא קצר אפיים, שיתעבר בכל עת, [יעשה] מעשה איוולת,
  • ואיש מזימות - מחשבות רעות - הוא יישנא, שישנאהו ה'.
-

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"חכם ירא וסר מרע" - הנה, החכם הוא ירא מהדברים ומפחד, ובסיבה זה ישמור עצמו מרע.

ואולם, הכסיל הוא כועס ומקנטר עם מי שראוי לפחד ממנו, והוא בוטח שלא יקרהו נזק בזה, ומפני זאת התכונה יגיעו לו רעות גדולות.

רבנו יונה גירונדי (כל הפרק)(כל הפסוק)

"חכם ירא וסר מרע..." - החכם, אף על פי שהוא סר מרע בכל יכולתו וחפצו, הוא ירא פן יתעה במעשה ויקצר בחובתו.

וסוף הפסוק יורה עליו כי זה פירושו: "וכסיל מתעבר ובוטח" - הכסיל, אף על פי שאיננו סר מרע, רק מתקרב אל הרע, הוא בוטח שלא יקרנו עוון, וכי דרכו זכה. ופרט על עוונות הכסיל המריבה והעבירה, כי מהם יגיעו השנאה והנזק מן הבריות. ובכל זאת לא יירא ולא ייחת, ובוטח כי לא ייכשל.

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"חכם ירא וסר מרע" - החכמה צריכה למוסר, רוצה לומר, באשר בדרכי המידות יש בכל אחד שני דרכים, שדרך אחד הוא החכמה והיפוכו הוא סיכלות, ויצר הלב נוטה לרעה, כי הציורים שנשתלו בליבו מעת היוולדו נוטה אל התאוה ותענוגות בשר והפוכים מדרכי החכמה, הנה, בעת יסיתהו יצר לבבו לנטות מדרכי החכמה, בקל שישמע לעצת היצר, וצריך דבר שבו ייסר כוחות נפשו בל י יצאו מגבולי החכמה, והמוסר הזה הוא יראת ה', אשר יודע כי מלך גדול עומד עליו ורואה במעשיו, וייבוש ויפחד מעשות דבר נגד רצונו, ועל כן (תהלים קיא י): "ראשית חכמה יראת ה'", שהוא תנאי אל החכמה והשער אליה.

וז"ש:

  • "החכם", על-ידי שהוא "ירא" מה', על-ידי כך "סר מרע", ולא ייטה מעצת החכמה, כי המוסר תייסר כוחות נפשו מעבור הגבול.
  • אבל "הכסיל מתעבר" ועובר גבול המוסר וגבול החכמה, "ובוטח", שהביטחון הוא היפך היראה, כי אינו ירא מפחד ה' ומהדר גאונו.


ביאור המילות

"מתעבר" - שעובר הגבול, שגם גדר מתעבר שבא על הכעס בא מצד העברת הגבול, כמו שכתבתי בגדרו בכל מקום.

וכבר ביארנו, שגם "הכסיל" יהיה חכם לפעמים, רק שאינו ירא ה' (וזה הבדלו מן "החכם"), שאינו עוצר תאוותו מיראת ה'.

 

הגאון מווילנה (כל הפרק)(כל הפסוק)

  • "חכם ירא וסר מרע" - כלומר: החכם ירא מן המכשול, שלא יבוא לידי דבר רע, וסר מן הדבר שבא לידי רע.
  • "וכסיל מתעבר ובוטח" - אבל הכסיל עובר במקום שיש לטעות, ובוטח בה' שלא יבוא לידי רע, והוא ביטחון הכסילים.

ועוד:

  • חכם ירא וסר מרע - החכם ירא, מפחד תמיד, ולכן סר מלהרע לשום אדם, כי (משנה אבות ד ג): "אין לך אדם שאין לו שעה", וינקום נקמתו ממנו.
  • אבל הכסיל מתעבר, הוא מתכעס נגד חבירו ומריע לחברו, ובוטח שלא יוכל לעמוד נגדו לעולם.

ועוד:

  • חכם ירא את ה', וסר מרע מלעשות עבירה ממש,
  • וכסיל מתעבר, שעובר עבירה ובוטח בה' שימחול, כמו שנאמר (מיכה ז ה): "אל תבטחו באלוף", ואמרו (חגיגה טז א): "אל תבטחו בהקב"ה שימחול לו".
-

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"חכם ירא" - החכם יפחד מדבר המפחיד ונשמר ממנו, ולזה הוא סר מן הרעה ולא תבוא עליו; אבל הכסיל מתמלא עברה להתקצף על כל, ובוטח בעצמו שלא יאונה לו רעה, ולא כן הוא; וקיצר בדבר המובן מעצמו.

מצודת ציון

"מתעבר" - מלשון עברה וכעס.

<< · מ"ג משלי · יד · טז · >>