פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
עבד אדמתו ישבע לחם ומרדף ריקים חסר לב

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
עֹבֵד אַדְמָתוֹ יִשְׂבַּע לָחֶם וּמְרַדֵּף רֵיקִים חֲסַר לֵב.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
עֹבֵ֣ד אַ֭דְמָתוֹ יִֽשְׂבַּֽע־לָ֑חֶם
  וּמְרַדֵּ֖ף רֵיקִ֣ים חֲסַר־לֵֽב׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"עובד אדמתו ישבע לחם" - כמשמעו ולפי משלו שחוזר על תלמודו תמיד שלא ישתכח

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"עובד אדמתו". מי שהוא מתעסק בישובו של עולם אך הוא נמשך אחר עשות מלאכתו יחיה בה כאילו תאמר שאם הוא עובד אדמתו ישבע לחם אך מי שאינו מתעסק בישובו של עולם אך הוא נמשך אחר סברת ריקי' ופוחזים לא די שיחסר לו לחם אבל גם הוא עם זה חסר לב ודעת:

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יא-יב) "עובד אדמתו ישבע לחם, חמד רשע מצוד רעים", אמר מי שהוא "עובד אדמתו", הגם שטבע האדם נוטה אל המנוחה והשביתה ממלאכה והאדמה צריכה עבודה, שגדר העבד הוא בעבודה קשה שמשועבד אליה יום ולילה, בכ"ז צריך האדם להשקיף על התכלית, שעי"כ "ישבע לחם". וטוב לו לסבול עול העבודה משיסבול צער רעב, וזה מצד כח הממשלה אשר בנפש שנקרא לב, אבל מי "שמרדף ריקים", להשיג פרנסתו ע"י מנוחה ולא יעבוד את אדמתו הוא "חסר לב", וא"ל כח המושל שיגעור על העצלות ע"י שיראה את הנולד.

ומאמר זה הוכפל לקמן (כ"ח י"ט) "עובד אדמתו ישבע לחם ומרדף ריקים ישבע ריש, איש אמונות רב ברכות ואץ להעשיר לא ינקה", שם מדבר בענין אחר, כי המרדף ריקים יצייר בב' פנים:

  • הרודף להשיג פרנסתו בלא עבודה ע"י מסחר והליכות הימים והמדבריות או מציאות וכדומה, שזה ג"כ ענינים ריקים אחר שאין הריוח בטוח, ומענין זה מדבר שם, ונלמד מענינו שאמר ע"ז איש אמונות, רב ברכות, ר"ל מי שמאמין בה' וזורע אדמתו (כמ"ש אמונות זה סדר זרעים ופירש"י שמאמין בה' וזורע) ועי"כ ישיג רב ברכות מטל השמים מעל ומתהום רובצת תחת, ע"י שהוא מאמין ובוטח, וזה פירוש של "עובד אדמתו ישבע לחם", אבל "המרדף ריקים" ע"י שהוא אץ להעשיר ומבקש תחבולות להתעשר תיכף, אחר שאינו מאמין ובוטח תחת שחפץ להתעשר "ישבע ריש",
  • ופה מדבר במרדף ריקים להתעשר ע"י גזל וחמס, וסיפא דענינא מוכיח שאמר "חמד רשע מצוד רעים". שהרשע אינו רוצה לעמול ולעבוד רק חמד לחיות ע"י ציד של רעים, שצדים אנשים בצידם ולוקחים ממונם ע"י מרמה ותחבולות רשע, וזה "חסר לב" שאין לבו מושל עליו להתנהג כפי חקי החכמה, אבל "העובד אדמתו" ומתנהג בצדק שלא לעשוק ולצוד רק זורע והתבואה נשרשת בקרקע, "שורש צדיקים" היינו השורש שהשרישו באדמתם, יתן לחם לאוכל.

ושני הענינים האלה יש להם משל ומליצה, כי האדמה הזאת הנעבדת יש לה משל ומשל תוך משל, פה מדבר בענין הנפש שנמשלת בדברי החכמים לחלקת השדה שהיא כחנית ומוכנת להוציא פרי, וכמו שהאדמה צריכה עבודה להסיר משם הקוצים והדרדרים ולטמון בחובה את הזרע ולהשקותה ולעבדה, כן צריך להסיר מן הנפש את הציורים הרעים ולזרוע בה זרע החכמה והמוסר ולהשקותה במי השכל והדעת עד תוציא פריה קדש הלולים, והעובד אדמתו לסוף ישבע לחם שהיא מזון החכמה והמוסר שהוא לחם הנפשי, והמרדף ריקים, שהוא הרשע שלא עבד את אדמתו והוא חומד מצוד רעים, שהם ציורי התאוות אשר הקיפו מצודים גדולים על העיר הקטנה, ויצודו בחרמם את כחות הנפש הרוחנים הוא חסר לב, ואינו הולך בממשלת הנפש כפי חקי החכמה. אבל העובד אדמתו ומנקה אותה מן הקוצים וזורע בה זרעים האלהיים, שורש צדיקים יתן, שהיא החכמה:


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"עובד אדמתו" - בחרישה וכיוצא.

"ומרדף ריקים" - הרודף אחר דברים שאין בהם תועלת הוא חסר לב, כי טוב לעסוק אז בעבודת האדמה.

<< · מ"ג משלי · יב · יא · >>