מ"ג משלי ח יד


<< · מ"ג משלי · ח · יד · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לִי עֵצָה וְתוּשִׁיָּה אֲנִי בִינָה לִי גְבוּרָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לִֽי־עֵ֭צָה וְתוּשִׁיָּ֑ה
  אֲנִ֥י בִ֝ינָ֗ה לִ֣י גְבוּרָֽה׃


רלב"ג

לפירוש "רלב"ג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"לי עצה" - וזה כי העצה תילקח בדברים העצמיים, כאילו תאמר שהעצה במי שהוא חלוש החום לחממו, ובשיאכילוהו דברים חמים. והנה, העצה תהיה בחכמות המיישרות לצד המעשה, כמו חכמת הרפואה, עבודת האדמה, ומה שידמה להם.

ולי גם כן "תושיה", רוצה לומר, השגת הנימוס המושכל אשר בדברים, והוא מהותו ומשיגיו העצמיים, ואלו הם חלקיו, הפינה הראשונה, להעיר על תועלתם, ומהותה, איך לא תצטרך לזכות הדברים ההכרחיים קודם ההשתדלות בה, לפי שכבד זכרה אחר החכמה, וזה ממה שצריך שתוקדם תחילה החכמה, קודם ההשתדלות בבינה, וכבר זכר זה בביאור במה שקדם.

"אני בינה לי גבורה" - רוצה לומר, כי לחכמה יהיה ההשגה בדברים הנמשכים לפי הסידור הטבעי; ואמנם, מה שיתחדש שיהיה כנגד הסידור ההוא, כמו העניין בנפלאות, והוא הנקרא גבורה, אשר לא יבואו בסיבות העצמיות, הנה החקירה עליו תהי גבורה.

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"ותושיה" - תשות הכח. 

מצודת דוד

"לי עצה" - בי ימצא עצה להנצל מיד היצר הרע המסית.

"ותושיה" - ר"ל: על ידי יותש כח היצר הרע.

"אני בינה" - אני הנותן בינה להלחם למולו.

"לי גבורה" - על ידי יתגבר עליו. וכפל הדבר פעמים הרבה כדרך המליצה ולחזוק הענין.

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"לי עצה ותושיה", העצה היא ההסכמה שיסכים איך לעשות בדבר שיש בו כמה דרכים ומתיעץ באיזה דרך יבחר נאמר שמתיעץ, וההסכמה שהסכים בלבו היא העצה, ואחר שגדר החכמה היא בדבר שיש בו שני דרכים במציאות, והחכמה תלמדנו הדרך הנבחר, א"כ חקי החכמה הם עצות אל האדם באיזה דרך ילך. וכבר בארנו שהתושיה היא המעשה בחכמה, וכמ"ש יצפון לישרים תושיה, שה' הכין מעשים נפלאים שיעשו בכל דור ע"פ החכמה ע"י ישרים שיעמדו באותו דור, ור"ל שלהחכמה תיוחס בין העצה ובין המעשה הנפלאה ע"פ החכמה, ומפרש "אני בינה לי גבורה", כי אל העצה צריך בינה, שהמיעץ צריך להתבונן על כל הצדדים האפשריים ולברר מתוכם הטוב שעליו יסכים, וכמ"ש חז"ל מרבה עצה מרבה תבונה, וע"י שאני בינה, לי עצה, ולתושיה שהם המעשים המופלאים ע"פ החכמה צריך גבורה לפעול הדברים, וע"כ עמ"ש לי תושיה מפרש אני גבורה, שאני נותן גבורה לישרים לפעול התושיה שצפנתי להם:

ביאור המילות

"תושיה". למעלה (ב' ז'):
 

<< · מ"ג משלי · ח · יד · >>