פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי אמת יהגה חכי ותועבת שפתי רשע

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי אֱמֶת יֶהְגֶּה חִכִּי וְתוֹעֲבַת שְׂפָתַי רֶשַׁע.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּֽי־אֱ֭מֶת יֶהְגֶּ֣ה חִכִּ֑י
  וְתוֹעֲבַ֖ת שְׂפָתַ֣י רֶֽשַׁע׃


רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


ואמר זה שלא יחשוב חושב שהוא מדבר בזה על צד ההפלגה והגוזמא, כמשפט המאמר בשירים ובמשלים, כי הנה "חכי ידבר אמת", לא רשע וכזב.

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי אמת יהגה חכי", החיך הוא הטועם את המאכל, והיא מליצה על טעמי המצות שגם הם לא נכתבו רק נמסרו להגות ולחשוב ולעיין בם, גם הם נפלגו אל האישים ואל בני אדם ההמונים, שהאישים הגדולים ישיגו בטעמי המצות עניני אמת, מעניני הנפש וקשורה עם אלהים ועניני הדיבוק האלהי וחלות רוחו על שומרי מצותיו, כי כל המצות לפי סודם נצפנו בם אמתיות מקובלות בסדר העולמות ותקונם וקשורם וסוד הנפש וקשורה עם המציאות בכללו, והורדת האלהות והאצילות והשפע וחיבור האורות העלותם וירידתם ע"י המצות, שכולם הם אמתיות אשר תהגה בם החכמה בהגיון השכל, בסתר ומצפון, שזה נרמז בחיך, שהוא הדבור הפנימי מן הלשון והפה והשפה, והנסתר מכולם, ובכ"ז יש טעמים לכל מצוה להסבירם גם לפני ההמון, שכולם באו להרחיק את הרשע והעול ומדות רעות ואמונות זרות ככל הטעמים שנתן המורה בח"ג מספרו, שגם הם יש להם מקום לפי קול החכמה אל בני אדם ההמונים, ועל זה אמר "ותועבת שפתי רשע", שהשפתים מורים על הדבור הנגלה שהם הטעמים הגלוים הם להתעיב את הרשע ולהרחיקו:


 

הגאון מווילנה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי אמת יהגה חכי" - הוא נגד משנה, שבמשנה כל תיבה הוא דין בפני עצמו, והמשנה נבנית על כשר ופסול, טמא וטהור, אסור ומותר.

וזהו "כי אמת" גו', כלומר כל מה שיהגה, דהיינו כל דיבור שבמשנה שמכשיר ומטמא ומתיר, הוא אמת.

"ותועבת שפתיי" - ומה שאני מטמא ופוסל ואוסר הוא רשע.

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ותועבת וגו'" - דברי רשע מתעבות שפתי מלדברם.

מצודת ציון

"יהגה" - ידבר.

<< · מ"ג משלי · ח · ז · >>