<< · מ"ג משלי · ז · ד · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אמר לחכמה אחתי את ומדע לבינה תקרא

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחֹתִי אָתְּ וּמֹדָע לַבִּינָה תִקְרָא.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אֱמֹ֣ר לַ֭חׇכְמָה אֲחֹ֣תִי אָ֑תְּ
  וּ֝מֹדָ֗ע לַבִּינָ֥ה תִקְרָֽא׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"אחותי את" - קרבנה אליך) "ומודע" - קרוב כמו בועז מודעתנו קרובנו (רות ג) כלומר קרבנה אצלך תמיד

רלב"ג

לפירוש "רלב"ג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"אמור לחכמה אחותי את". לאהוב אותה:

"ומודע לבינה תקרא". ר"ל שכבר תאמר שהיא מודע לך וקרוב כטעם ולנעמי מודע לאישה בדרך שתתחבר תמיד לחכמה ולבינה:

 

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"ומודע" - ענינו כמו קרוב, על כי הקרוב ידוע לאדם ומכירו, כמו (רות ב): "ולנעמי מודע לאישה". 

מצודת דוד

"אמור וגו'" - ר"ל, תהא רגיל בחכמה כאדם באחותו.

"ומודע" - כפל הדבר במ"ש.

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"אמור לחכמה אחותי את", הקורבה אל האחות הוא מצד התולדה, והקורבה אל המודע הוא מצד הבחירה, וכבר התבאר שחקי החכמה לא ימצא האדם מעצמו רק הם נתונים לו מאלהים, כמו שאהבת האחות מאלהים היא, ונפש האדם ערוכה באופן שימצאו בה כל הכחות שהן נושאי החכמה, וחקי החכמה הם טבועים בנפש האדם מיצירתה כמו האחות שקורבתה מצד התולדה, אבל הבינה יוליד אותה האדם מדעתו שיבין דבר מתוך דבר, וע"כ אמר "ומודע לבינה תקרא" שזה דומה כמודע שנתקרב אליו ע"י בחירתו:

ביאור המילות

"חכמה, בינה". למעלה א' ובכל הספר:
 

<< · מ"ג משלי · ז · ד · >>