מ"ג מלכים א כא י


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והושיבו שנים אנשים בני בליעל נגדו ויעדהו לאמר ברכת אלהים ומלך והוציאהו וסקלהו וימת

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְהוֹשִׁיבוּ שְׁנַיִם אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל נֶגְדּוֹ וִיעִדֻהוּ לֵאמֹר בֵּרַכְתָּ אֱלֹהִים וָמֶלֶךְ וְהוֹצִיאֻהוּ וְסִקְלֻהוּ וְיָמֹת.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְ֠הוֹשִׁ֠יבוּ שְׁנַ֨יִם אֲנָשִׁ֥ים בְּנֵֽי־בְלִיַּ֘עַל֮ נֶגְדּוֹ֒ וִיעִדֻ֣הוּ לֵאמֹ֔ר בֵּרַ֥כְתָּ אֱלֹהִ֖ים וָמֶ֑לֶךְ וְהוֹצִיאֻ֥הוּ וְסִקְלֻ֖הוּ וְיָמֹֽת׃


מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"ברכת" - הוא כנוי הקללה

"אלהים ומלך" - להגדיל הקצף לסקלו מהר

"בני בליעל" - כי כשרים לא יעידו שקר

"ויעידהו" - יעידו עליו וחזר ופירש על נבות

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"והושיבו". ואתם "תושיבו שני עדים", שהם יהיו "בני בליעל נגדו". ר"ל כי באמת לא יהיו בליעל, כי אחר שתראו להם

מכתב המלך וחותמו שנאמן אצלם כמאה עדים יוכלו להעיד שיודעים שאמת הדבר, ולא יהיה זה דבר בליעל רק מה שיעידו העדות נגדו בפניו, שבזה יכזבו לו באיכות הגדתם, אבל גוף הדבר אמת: "ויעידוהו לאמר ברכת אלהים ומלך". כי עדות זה אמת. הגם שמה שיאמרו ששמעו זאת, ושיאמרו איך ברך, יהיה שקר, אין נ"מ אחר שגוף המעשה אמת הוא: