מ"ג מלכים א ח יב


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אז אמר שלמה יהוה אמר לשכן בערפל

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אָז אָמַר שְׁלֹמֹה יְהוָה אָמַר לִשְׁכֹּן בָּעֲרָפֶל.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אָ֖ז אָמַ֣ר שְׁלֹמֹ֑ה יְהֹוָ֣ה אָמַ֔ר לִשְׁכֹּ֖ן בָּעֲרָפֶֽל׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

בכן אמר שלמה יי אתרעי לאשראה שכנתיה בירושלם:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אז אמר שלמה" - כשראה הענן אמר עתה רואה אני שהשכינה שורה בבית שבניתי שהרי כך הבטיח לבוא ולשכון בו מתוך ענן וערפל והיכן אמר (ויקרא טז ב) כי בענן אראה על הכפורת כך שנויה בספרי

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)


מצודת דוד

"אז" - בראות הענן אמר רואה אני כי באה השכינה כי ה' אמר לשכון בערפל כמו שנאמר (שמות כ יח) אל הערפל אשר שם האלהים וערפל הוא עב הענן

מצודת ציון

"בערפל" - עב הענן

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ה' אמר לשכון בערפל." ר"ל באשר המקום הזה הר המוריה שעליו נבנה המקדש היה מקום מיוחד להשראת השכינה מימי קדם, שעליו נעקד יצחק, ולשם יצא לשוח בשדה, ובמקום הזה ראה יעקב מראה הסולם בצאתו מחרן, ונגלה לדוד בגורן ארונה בעת המגפה, וידע שהוא המקום המיוחד לה' וזה שער השמים. וכיון שה' שכן בו בערפל, ר"ל בעוד היה מקום תהו ובהו חשך וערפל, והיה הר ושדה וגורן, ממילא אחר" שבניתי שם בית זבל לך," ידעתי שיהיה" מכון לשבתך עולמים". ונדמה במשלו, מלך שדבקה נפשו לאהבה לשכון במקום אחד על שפת הים שהיה מקום קדוש בעיניו, ובא אוהבו של מלך ובנה לו שמה פלטרין גדולים ובית מקדש מלך, שהאוהב הלז בטוח שישב המלך שמה לעולם, דאחר שישב במקום ההוא בהיותו חרב ושמם כ"ש עתה בשימצא שם בית בנוי לתלפיות. ולפי מ"ש בפסוק הקדום אמר אחר שראה שה' הסכים לשכן שם בערפל, שכבוד ה' מסובב בענן וערפל, כמ"ש (תהלים צז, ב) ענן וערפל סביביו, ממילא ידעתי, א] שבנה בניתי בית זבול, שפה ישכן בקביעות. ב] שהבית זבול הזה יהיה מכון לשבתך עולמים, כאלו פה יהיה עיקר הדירה והשכינה, ומה שישב ה' וישכן בכל העולמים העליונים יהיה ע"י המקדש, כאילו האור יאיר מן המקדש אל כל העולמות והוא יהיה המכון והיסוד אל כל הבנינים של כל ההיכלות ששם יבא המלך בכבודו בכל עולם ועולם, שידמה המקדש כמו הפלטין העקרי ויתר המעונות המקודשים לה' בעולמים שלו יהיו כתאים וחדרים של הפלטין הזה העקרי שהוא מכון ויסוד לכולם: