מ"ג ישעיהו כט כ
פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא
מקרא
כתיב: כי אפס עריץ וכלה לץ ונכרתו כל שקדי און
מנוקד: כִּי אָפֵס עָרִיץ וְכָלָה לֵץ וְנִכְרְתוּ כָּל שֹׁקְדֵי אָוֶן.
עם טעמים: כִּֽי־אָפֵ֥ס עָרִ֖יץ וְכָ֣לָה לֵ֑ץ וְנִכְרְת֖וּ כָּל־שֹׁ֥קְדֵי אָֽוֶן׃
תרגום יונתן (כל הפרק)
ארי סף מעיקא ואשתיצי בזזא וספו כל דהוו משחרין למינס:
רש"י (כל הפרק)
מלבי"ם (כל הפרק)
"כי", עד עתה היו נמצאים שלש סבות שהכשילו את העם, עד שהחרשים לא שמעו דברי ספר, והענוים לא שמחו בה'.
- א) העריצים שהם המושלים החזקים שמנעו את העם מעבודת ה' בהכרח וכפאום לעבוד ע"ז, ועתה "אפס עריץ".
- ב) הלצים שהיו מסיתים את העם בדברי לצנות מה', עתה "כלה לץ",
- ג) "שקדי און" העושים עבירות בפרהסיא, ומהם למדו יתר העם לעשות כמוהם, ועתה "נכרתו שקדי און". עתה מבאר, נגד הלצים אומר.