מ"ג ישעיהו כד ח
פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא
מקרא
כתיב: שבת משוש תפים חדל שאון עליזים שבת משוש כנור
מנוקד: שָׁבַת מְשׂוֹשׂ תֻּפִּים חָדַל שְׁאוֹן עַלִּיזִים שָׁבַת מְשׂוֹשׂ כִּנּוֹר.
עם טעמים: שָׁבַת֙ מְשׂ֣וֹשׂ תֻּפִּ֔ים חָדַ֖ל שְׁא֣וֹן עַלִּיזִ֑ים שָׁבַ֖ת מְשׂ֥וֹשׂ כִּנּֽוֹר׃
רש"י (כל הפרק)
מלבי"ם (כל הפרק)
"שבת", וע"י שבטל היין נשבתו הרקודים שהיו רגילים לעשות בתופים ובמחולות, שהתוף היה מיוחד לריקוד ומחול, ועי"ז ממילא "חדל שאון עליזים", השאון והרעש שהיו עושים העליזים והמרקדים בעת משוש התופים, וגם "שבת משוש כנור" שהכנור לא נעשה לריקוד רק לעורר שמחת הנפש, והיו מנגנים עליו גם שלא בעת המחול, כי סרה כל שמחה:
ביאור המילות
"שאון". בארתי למעלה (ה' יד. כב ב') הומיה ורעש הבלתי מורגל. עליזים בארתי למעלה (ה' יד) תנועת הריקוד מחמת שחוק ושמחה: