מ"ג ישעיהו ד ג



<< · מ"ג ישעיהו · ד · ג · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלַ͏ִם קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ כָּל הַכָּתוּב לַחַיִּים בִּירוּשָׁלָ͏ִם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְהָיָ֣ה ׀ הַנִּשְׁאָ֣ר בְּצִיּ֗וֹן וְהַנּוֹתָר֙ בִּיר֣וּשָׁלַ֔͏ִם קָד֖וֹשׁ יֵאָ֣מֶר ל֑וֹ כׇּל־הַכָּת֥וּב לַחַיִּ֖ים בִּירוּשָׁלָֽ͏ִם׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"והיה הנשאר" - בהם בציון יתיישבו

"והנותר" - בכל מקום ישכנו בירושלים

"קדוש יאמר לו" - כולם יהיו צדיקים ואם תאמר צדיקים המתים לפני אותו היום אבד כבודם תלמוד לומר כל הכתוב לחיי העוה"ב יהיו בירושלים כך תירגם יונתן

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"הנשאר בציון" - הנשאר מישראל ישב בציון והנותר מהם ישכון בירושלים וכפל הדבר במ"ש

"יאמר לו" - על כל הנשאר יאמר עליו שהוא קדוש

"כל הכתוב" - כל מי שכתוב בספר להיות חי בעולם הנצחי ישכון בירושלים

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"והיה הנשאר בציון", הנשאר הוא הנשאר בכונה והנותר הוא שלא בכונה, והנה בציון שם היו יקירי ישראל בני המלכים ותופשי התורה שמהם השאיר האויב בכונה, כמו שנזכר (בדניאל א'), ולא לבד הנשאר בציון אף גם "הנותר בירושלם", בכלל העיר ששם ישבו ההמון שמהם לא השאיר בכונה רק נותרו מקצתם במקרה, גם ההמון הזה.

"קדוש יאמר לו", כי צדיקים יהיו כולמו.

"כל הכתוב", ר"ל כי באמת לא ימלט שישארו רשעים ג"כ ולהם בודאי לא יאמר קדוש, לכן התנה רק "לכל הכתוב בירושלם לחיים", רק להצדיקים שישארו לחיי עולם רק לאלה יאמר קדוש לא להרשעים שיכתבו לחרפות ודראון עולם (כמ"ש דניאל י"ב) להם לא יאמר קדוש:

ביאור המילות

"הנשאר, והנותר". שניהם יציינו השאר החלק מן הכל, והבדלם באר הרש"ף. שאר, הוא בכונה. ונותר, הוא מעצמו. ובבאור התורה קבעתי בו מסמרות בכ"מ:

"בציון, בירושלם". מבואר אצלי תמיד כי מצודת ציון היא עיר דוד, וירושלים כולל כל העיר:
 

<< · מ"ג ישעיהו · ד · ג · >>