פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות זכריה


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר אלה שני בני היצהר העמדים על אדון כל הארץ

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמֶר אֵלֶּה שְׁנֵי בְנֵי הַיִּצְהָר הָעֹמְדִים עַל אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֕אמֶר אֵ֖לֶּה שְׁנֵ֣י בְנֵֽי־הַיִּצְהָ֑ר הָעֹמְדִ֖ים עַל־אֲד֥וֹן כׇּל־הָאָֽרֶץ׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

וַאֲמַר אִלֵין תְּרֵין בְנֵי רַבְרְבַיָא דְקַיְמִין קֳדָם רִבּוֹן כָּל אַרְעָא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"שני בני היצהר" - קרן כהונה ומלכות הנמשחים בשמן המשחה

"העומדים על אדון כל הארץ" - לבקש מלפניו להחזיר את גדולתם

"שני בני היצהר" - יצר טוב ויצר הרע מתהפך לטוב בזכות התורה

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ויאמר אלה שני בני היצהר", שהם המלך והכ"ג שמשוחים בשמן משחת קדש, ומה שעומדים אצל המנורה מרמז שהם "העומדים על אדון כל הארץ", שההשפעה הנסיית שירדה מאת ה' המרומזת בשמן היורד מן הגולה אל קני המנורה יהיה ע"י בני היצהר, בזכות המלך והכ"ג, שהמלך יחזיק במעוז המצות שבין אדם לחברו שהוא משפט וחסד, והכ"ג יחזיק במעוז התורה והעבודה, מצות שבין אדם למקום. וע"י מעשיהם יעלה שמן טוב מעשיהם וימשך השמן ההשגחיי אל הגולה ומעין ישיתוהו, עד שהם יהיו בציור הזיתים שמהם יצא השמן אל הגולה להאיר את נרות המנורה, והצינור מריק השמן מן שבלי הזיתים אל הגולה, ובאשר שניהם הם בני אדם לא ציירם בזהב רק בעץ זית, כי האדם עץ השדה, אולם השפע הנוזל ע"י מעשיהם אל הגולה דרך צנתרות הם מזהב ומריקים זהב, כי ימשוך הרצון האלהי הנסיי הנמשל בזהב:


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"העומדים על אדון כל הארץ" - לבקש רחמים להחזיר הממשלה לבית ישראל ובמעשה דריכת הזיתים והמשכת השמן מעצמו ירמוז שיחזור הממשלה לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחו

"אלה שני בני היצהר" - השניות מרמז על שני בני היצהר ר"ל המלך המשיח וכה"ג אשר ימשחו בשמן המשחה זה למלכות וזה לכהונה גדולה

מצודת ציון

"היצהר" - הוא השמן כמו תירוש ויצהר (דברים כ"ח)

"על אדון" - אצל אדון