מ"ג ויקרא כ כז


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעני מות יומתו באבן ירגמו אתם דמיהם בם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְאִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יִהְיֶה בָהֶם אוֹב אוֹ יִדְּעֹנִי מוֹת יוּמָתוּ בָּאֶבֶן יִרְגְּמוּ אֹתָם דְּמֵיהֶם בָּם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְאִ֣ישׁ אֽוֹ־אִשָּׁ֗ה כִּֽי־יִהְיֶ֨ה בָהֶ֥ם א֛וֹב א֥וֹ יִדְּעֹנִ֖י מ֣וֹת יוּמָ֑תוּ בָּאֶ֛בֶן יִרְגְּמ֥וּ אֹתָ֖ם דְּמֵיהֶ֥ם בָּֽם׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וּגְבַר אוֹ אִתָּא אֲרֵי יְהֵי בְהוֹן בִּדִּין אוֹ זְכוּרוּ אִתְקְטָלָא יִתְקַטְלוּן בְּאַבְנָא יִרְגְּמוּן יָתְהוֹן קַטְלָא חַיָּיבִין׃
ירושלמי (יונתן):
וּגְבַר אוֹ אִתְּתָא אֲרוּם יְהֵי בְּהוֹן בִּידִין אוֹ זְכוּרוּ אִתְקְטָלָא יִתְקַטְלוּן בְּאַבְנָא יְאַטְלוּן יַתְהוֹן קְטָלָא חַיָיבִין:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי יהיה בהם אוב וגו'" - כאן נאמר בהם מיתה ולמעלה כרת עדים והתראה בסקילה מזיד בלא התראה בהכרת ושגגתם חטאת וכן בכל חייבי מיתות שנאמר בהם כרת חסלת פרשת קדושים

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

כִּי יִהְיֶה בָהֶם אוֹב וְגוֹמֵר – כָּאן נֶאֱמַר בָּהֶם מִיתָה, וּלְמַעְלָה כָּרֵת: עֵדִים וְהַתְרָאָה – בִּסְקִילָה; מֵזִיד בְּלֹא הַתְרָאָה, בְּהִכָּרֵת; וְשִׁגְגָתָם חַטָּאת. וְכֵן בְּכָל חַיְּבֵי מִיתוֹת שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם כָּרֵת.

ספורנו (כל הפרק)(כל הפסוק)

ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני. ומאחר שהיתה הכונה בכל אלה לקדש את ישראל הנה מי שיסור מזה באוב או ידעוני אשר ענינם כולו ברוח טומאה על היפך כל המכוון ראוי שיסקל בלי ספק:

מדרש ספרא (כל הפרק)(כל הפסוק)



[יג] 'איש ואשה'-- אין לי אלא איש ואשה. טומטום ואנדרוגינוס מנין? תלמוד לומר "או אשה".

"כי יהיה בהם"-- ולא הנשאל בהם.

"אוב"-- זה פיתום המדבר משחיו. "וידעוני"-- המדבר בפיו. הרי אלו בסקילה והנשאל בהם באזהרה.

[יד] "מות יומתו באבן ירגמו אותם דמיהם בם"-- זה בנין אב כל "דמיהם בם" האמורים בתורה בסקילה.