מ"ג ויקרא יג מד


<< · מ"ג ויקרא · יג · מד · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
איש צרוע הוא טמא הוא טמא יטמאנו הכהן בראשו נגעו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אִישׁ צָרוּעַ הוּא טָמֵא הוּא טַמֵּא יְטַמְּאֶנּוּ הַכֹּהֵן בְּרֹאשׁוֹ נִגְעוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אִישׁ־צָר֥וּעַ ה֖וּא טָמֵ֣א ה֑וּא טַמֵּ֧א יְטַמְּאֶ֛נּוּ הַכֹּהֵ֖ן בְּרֹאשׁ֥וֹ נִגְעֽוֹ׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
גְּבַר סְגִיר הוּא מְסָאַב הוּא סַאָבָא יְסַאֲבִנֵּיהּ כָּהֲנָא בְּרֵישֵׁיהּ מַכְתָּשֵׁיהּ׃
ירושלמי (יונתן):
גְבַר סְגִיר הוּא מְסָאָב הוּא סָאֲבָא יְסַאֲבִינֵיהּ כַּהֲנָא מְטוּל דִבְרֵישֵׁיהּ מַכְתְּשֵׁיהּ:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"בראשו נגעו" - אין לי אלא נתקין מנין לרבות שאר המנוגעים ת"ל טמא יטמאנו לרבות את כולן על כולן הוא אומר בגדיו יהיו פרומים וגו'

רש"י מנוקד ומעוצב

לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

בְּרֹאשׁוֹ נִגְעוֹ – אֵין לִי אֶלָּא נְתָקִין, מִנַּיִן לְרַבּוֹת שְׁאָר הַמְנֻגָּעִים? תַּלְמוּד לוֹמַר: "טַמֵּא יְטַמְּאֶנּוּ", לְרַבּוֹת אֶת כֻּלָּן (ספרא שם, פרק יב,ב-ג); עַל כֻּלָּן הוּא אוֹמֵר: "בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים וְגוֹמֵר" (פסוק מה; ספרא שם, ה-ט).

רבינו בחיי בן אשר

לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

טמא הוא טמא יטמאנו הכהן. וכן הזכיר למעלה טהור הוא וטהרו הכהן, גזרת הכתוב הוא להיות הטומאה והטהרה על פי הכהן, ולמדך אף על פי שהכהן ראה בנגע סימני טהרה או טומאה צריך הוא להוציא מפיו טהור או טמא.
ודרשו רבותינו ז"ל זה אחד מהדברים שעליהם עלה הלל מבבל, פירוש עלה לחכמי ארץ ישראל לידע טעם הדבר.

אור החיים

לפירוש "אור החיים" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

צרוע הוא טמא הוא. נראה לפרש הפסוק כדרך שפירש הלל בפסוק טהור הוא שכתבנו בסמוך, וכאן הוא מוכרח ביותר כי אמר צרוע הוא לגופה ואף על פי כן צריך שיטמאהו הכהן, ואם לא טמאו הכהן אין לו טומאה, וכפל לומר טמא הוא למעט אם אמר על הטהור טמא כי דוקא זה שטמא הוא כפי האמת הוא שיטמאנו הכהן אבל אם היה טהור ואמר לו טמא אין זה טמא אלא טהור, וטעם שכפל טמא יטמאנו, דרשו בתורת כהנים לרבות כל הטומאות שצריכין מפי כהן: צרוע הוא. ולא אמר צרעת הוא. אולי כי לצד שה' זלזל בו כל כך שהפריח צרעת בקרחתו ובגבחתו זה יגיד כי טומאתו מרובה משאר נגעים הבאים בהצנע, כי ה' יחוש על כבוד הבריות, וזה מעשיו מוכיחות כי נמאס בעיני ה' ויסרו נגע כזה רחמנא ליצלן. ולזה גמר אומר בראשו נגעו לתת טעם לקריאתו כן איש צרוע וגו' כי בראשו נגעו:

מדרש ספרא

לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

[א] "איש"-- אין לי אלא איש, מנין לרבות את האשה ואת הקטן? ת"ל "צרוע"-- בין איש בין אשה בין קטן. אם כן למה נאמר "איש"? לענין של מטה-- האיש פורע ופורם ואין האשה פורעת ופורמת

[ב] "יטמאנו הכהן"-- מלמד שטומאתו בכהן. אין לי אלא זה בלבד, מנין לרבות שאר המנוגעים? ת"ל "טמא יטמאנו הכהן" [ג] או מה זה מיוחד שבראשו נגעו אף אני מרבה את הנתקים שבראשם נגעם... ומנין לרבות שאר המנוגעים ת"ל "טמא יטמאנו הכהן"

[ד] יכול אף שאר הטמאים תהא טומאתם בכהן? ת"ל "הוא". אוציא שאר הטמאים שאין טומאתם מגופם ולא אוציא הזב והזבה שטומאתם מגופם?... ת"ל "טמא הוא טמא יטמאנו הכהן"-- זה טומאתו בכהן ואין שאר הטמאים טומאתם בכהן

בעל הטורים

לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

טמא. ב' דין ואידך למען טמא את מקדשי. רמז לזר ששימש שלוקה כצרעת פירוש למען טמא את מקדשי שזר שנכנס בו לעבוד טמא יטמאנו. והיינו דכתיב בעוזיהו ובידו מקטרת להקטיר והצרעת זרחה במצחו:

נגעו. ב' דין ואידך אשר ידע איש את נגעו בענין תפלת שלמה פירוש בראשו נגעו בתחלת הענין צריך שידע נגעו ויטהר ממנו בתשובה קודם שיתפלל:

<< · מ"ג ויקרא · יג · מד · >>