מ"ג ויקרא יג יד


<< · מ"ג ויקרא · יג · יד · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וביום הראות בו בשר חי יטמא

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וּבְיוֹם הֵרָאוֹת בּוֹ בָּשָׂר חַי יִטְמָא.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וּבְי֨וֹם הֵרָא֥וֹת בּ֛וֹ בָּשָׂ֥ר חַ֖י יִטְמָֽא׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
וּבְיוֹמָא דְּיִתַּחְזֵי בֵיהּ בִּשְׂרָא חַיָּא יְהֵי מְסָאַב׃
ירושלמי (יונתן):
בְּרַם יוֹמָא דְיִתְחֲמֵי בֵּיהּ בִּישְרָא חַיָיא דְבֵיהּ יְהֵי מְסָאָב:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"וביום הראות בו בשר חי" - אם צמחה בו מחיה הרי כבר פי' שהמחיה סימן טומאה (ת"כ) אלא הרי שהיה הנגע בא' מעשרים וארבעה ראשי איברים שאין מטמאין משום מחיה לפי שאין נראה הנגע כולו כאחד ששופע אילך ואילך וחזר ראש האבר ונתגלה שפועו ע"י שומן כגון שהבריא ונעשה רחב ונראית בו המחיה למדנו הכתוב שתטמא

"וביום" - (מ"ק טו בכורות לו) מה תלמוד לומר ללמד יש יום שאתה רואה בו ויש יום שאין אתה רואה בו מכאן אמרו חתן נותנין לו כל שבעת ימי המשתה לו ולאצטליתו ולכסותו ולביתו וכן ברגל נותנין לו כל ימי הרגל 


רש"י מנוקד ומעוצב

לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

וּבְיוֹם הֵרָאוֹת בּוֹ בָּשָֹר חַי – אִם צָמְחָה בּוֹ מִחְיָה, הֲרֵי כְּבָר פֵּרֵשׁ שֶׁהַמִּחְיָה סִימַן טֻמְאָה! אֶלָּא הֲרֵי שֶׁהָיָה הַנֶּגַע בְּאֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה רָאשֵׁי אֵבָרִים, שֶׁאֵין מְטַמְּאִין מִשּׁוּם מִחְיָה, לְפִי שֶׁאֵין נִרְאֶה הַנֶּגַע כֻּלּוֹ כְּאֶחָד, שֶׁשּׁוֹפֵעַ אֵילָךְ וָאֵילָךְ; וְחָזַר רֹאשׁ הָאֵבָר וְנִתְגַּלָּה שִׁפּוּעוֹ עַל יְדֵי שֻׁמָּן, כְּגוֹן שֶׁהִבְרִיא וְנַעֲשָֹה רָחָב וְנִרְאֵית בּוֹ הַמִּחְיָה; לִמְּדָנוּ הַכָּתוּב שֶׁתְּטַמֵּא (ספרא שם, פרק ה,א).
וּבְיוֹם הֵרָאוֹת – מַה תַּלְמוּד לוֹמַר וּבְיוֹם? לְלַמֵּד: יֵשׁ יוֹם שֶׁאַתָּה רוֹאֶה בּוֹ, וְיֵשׁ יוֹם שֶׁאֵין אַתָּה רוֹאֶה בּוֹ; מִכָּאן אָמְרוּ: חָתָן, נוֹתְנִין לוֹ כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה, לוֹ [וּלְאִצְטְלִיתוֹ] וְלִכְסוּתוֹ וּלְבֵיתוֹ. וְכֵן בָּרֶגֶל, נוֹתְנִין לוֹ כָּל יְמֵי הָרֶגֶל (מו"ק ז' ע"ב; בכורות ל"ד ע"ב).

מדרש ספרא

לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

[א] "וביום הראות בו"-- בא ללמד על ראשי אברים שנתגלו שיהיו טמאים.

יכול כל שהוא? ת"ל כאן "בשר חי" ולהלן הוא אומר "בשר חי", מה "בשר חי" נאמר להלן כעדשה, אף כאן כעדשה, דברי רבי מאיר. ר' יוסי אומר וכי משום מחיה הוא מטמא?! והלא אין מחיה מטמא בראשי אברים, אלא גזירת מלך הוא ואפילו כל שהן. אמר רבי מאיר וכי משום ראשי אברים הוא מטמא?! והלא אפילו חזרה לאמצעיתו טמא, אלא נאמר כאן "בשר חי" ולהלן נאמר "בשר חי", מה "בשר חי" האמור להלן בכעדשה אף "בשר חי" האמור כאן בכעדשה

[ב] "וביום"--מלמד שנותנים ב' ימים ב' ימים לביתו ב' ימים לכסותו דברי ר' יהודה. רבי אומר, הרי הוא אומר "וצוה הכהן וכולי"-- אם ממתינים לו לדבר הרשות, לא ימתינו לו לדבר מצוה?! וכמה היא מצותו? נראה בחתן-- נותנים לו ז' ימי המשתה, לו ולביתו ולכסותו וכן ברגל נותנים לו כל ימי הרגל.

[ג] "בו"-- מה ת"ל? מנין אתה אומר פרח בכולו אבל לא בראש ובזקן בשחין ובמכוה ובקדח המורדים, חזר הראש והזקן ונקרחו, השחין והמכוה והקדח ונעשו צרבת, יכול יהא טמא? ת"ל "בו"-- בהופך, אם הפך טמא. הא אם חזר לראש ולזקן, לשחין ולמכוה ולקדח אינו טמא

[ד] בשר חי החוזר טמא, אין שער לבן החוזר טמא. ר' יהושע מטמא שר' יהושע אומר שער לבן סימן טומאה ומחיה סימן טומאה: מה מחיה חוזרת טמא אף שער לבן יחזור ויטמא. אמר לו ר' עקיבא אימתי יפה כחו של שער לטמא, בזמן ששמש החלט או בזמן שלא שמש החלט? אמר לו בזמן שלא שמש החלט. אמר לו מה בזמן ששמש החלט אינו מעכב את הפריחה, בזמן שלא שימש החלט אינו דין שלא יעכב את הפריחה?! ועוד שנאמר "בשר חי" -- בשר חי החוזר טמא ואין שער לבן החוזר טמא

[ה] בשר חי החוזר טמא ולא הבהק החוזר טמא. הלא דין הוא: בהק מעכב ומחיה מעכבת. מה מחיה חוזרת ומטמא אף הבהק יחזר ויטמא...? ת"ל "בשר חי"-- בשר חי החוזר טמא ואין הבהק החוזר טמא

<< · מ"ג ויקרא · יג · יד · >>