מ"ג ויקרא טז יז


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאו לכפר בקדש עד צאתו וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ עַד צֵאתוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְכׇל־אָדָ֞ם לֹא־יִהְיֶ֣ה ׀ בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֗ד בְּבֹא֛וֹ לְכַפֵּ֥ר בַּקֹּ֖דֶשׁ עַד־צֵאת֑וֹ וְכִפֶּ֤ר בַּעֲדוֹ֙ וּבְעַ֣ד בֵּית֔וֹ וּבְעַ֖ד כׇּל־קְהַ֥ל יִשְׂרָאֵֽל׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וְכָל אֱנָשׁ לָא יְהֵי בְּמַשְׁכַּן זִמְנָא בְּמֵיעֲלֵיהּ לְכַפָּרָא בְּקוּדְשָׁא עַד מִפְּקֵיהּ וִיכַפַּר עֲלוֹהִי וְעַל אֱנָשׁ בֵּיתֵיהּ וְעַל כָּל קְהָלָא דְּיִשְׂרָאֵל׃
ירושלמי (יונתן):
וְכָל אֵינַשׁ לָא יְהֵי בְמַשְׁכַּן זִמְנָא בִּזְמַן מֵיעֲלֵיהּ לְכַפָּרָא בְּקוּדְשָׁא עַל חוֹבֵיהוֹן דְיִשְרָאֵל עַד זְמַן מִפְקֵיהּ וִיכַפֵּר עֲלוֹי וְעַל אֱנַשׁ בַּיְיתֵיהּ וְעַל כָּל קְהָלָא דְיִשְרָאֵל:

רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)


וכל אדם לא יהיה באהל מועד. דרשו רבותינו ז"ל במסכת יומא של ירושלמי, אפילו אותן שכתוב בהן (יחזקאל א) ודמות פניהם פני אדם, לא יהיו באהל מועד. ומה נהדר כהן גדול במעלה הגדולה הזאת עד שאפילו חיות הקדש מפנים לו מקום לעבודתו כדי שיכנס לפני המלך ויעבדנו ביחוד, כי מלאך ה' צבאות הוא (מלאכי ב). ואותו כהן צדוקי שתקן מבחוץ והכניס מבפנים ובא מלאך וחבטו על פניו, בעזרה היה ולא היה לפני ולפנים בשעה שהוא נכנס להקטיר קטרת.

וכן שנינו בברייתא במסכת יומא פרק ראשון, תנא רבי חייא כמין קול נשמע בעזרה שבא מלאך וחבטו על פניו ונכנסו אחיו הכהנים ומצאו כעין רגל עגל בין כתפיו, שנאמר (יחזקאל א) וכף רגליהם ככף רגל עגל. ואירע לו כן מפני שלא היה מאמין לדברי חכמים שיש בה קבלה שאין לתקן מבחוץ אלא מבפנים, והטעם מפני ריח הקטרת שיש לו עיקר בשעת התקון, והוא היה רוצה להתחכם כנגד הקבלה ולפיכך נענש, הקב"ה יצילנו מן העונש ויגמלנו למען צדקו.

מדרש ספרא (כל הפרק)(כל הפסוק)



[ו] "וכל אדם לא יהיה"-- יכול בעזרות? תלמוד לומר "באהל מועד".   אין לי אלא באהל מועד. מנין לרבות שילה ובית עולמים? תלמוד לומר "לכפר בקדש".   אין לי אלא בשעה שנכנס לכפר בקטורת. מנין כשנכנס לכפר בדמים? תלמוד לומר "בבואו לכפר".   אין לי אלא בביאה. מנין אף ביציאה? ת"ל בצאתו "עד צאתו".

"וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל"-- כפרתו קודמת לכפרת ביתו וכפרת ביתו קודמת לכל ישראל.

<< · מ"ג ויקרא · טז · יז · >>