פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות ויקרא


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
נפש כי תמעל מעל וחטאה בשגגה מקדשי יהוה והביא את אשמו ליהוה איל תמים מן הצאן בערכך כסף שקלים בשקל הקדש לאשם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
נֶפֶשׁ כִּי תִמְעֹל מַעַל וְחָטְאָה בִּשְׁגָגָה מִקָּדְשֵׁי יְהוָה וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ לַיהוָה אַיִל תָּמִים מִן הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ לְאָשָׁם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
נֶ֚פֶשׁ כִּֽי־תִמְעֹ֣ל מַ֔עַל וְחָֽטְאָה֙ בִּשְׁגָגָ֔ה מִקׇּדְשֵׁ֖י יְהֹוָ֑ה וְהֵבִיא֩ אֶת־אֲשָׁמ֨וֹ לַֽיהֹוָ֜ה אַ֧יִל תָּמִ֣ים מִן־הַצֹּ֗אן בְּעֶרְכְּךָ֛ כֶּֽסֶף־שְׁקָלִ֥ים בְּשֶֽׁקֶל־הַקֹּ֖דֶשׁ לְאָשָֽׁם׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
אֱנָשׁ אֲרֵי יְשַׁקַּר שְׁקַר וִיחוּב בְּשָׁלוּ מִקּוּדְשַׁיָּא דַּייָ וְיַיְתֵי יָת אֲשָׁמֵיהּ לִקְדָם יְיָ דְּכַר שְׁלִים מִן עָנָא בְּפוּרְסָנֵיהּ כְּסַף סִלְעִין בְּסִלְעֵי קוּדְשָׁא לַאֲשָׁמָא׃
ירושלמי (יונתן):
בַּר נַשׁ אֲרוּם יְשַׁקֵר שְׁקַר וְיֵיחוֹב בְּשָׁלוּ וְיִתְהֲנִי מִן קוּדְשַׁיָא דַיְיָ וְיַיְתֵי יַת קוּרְבַּן אַשְׁמֵיהּ לִקְדָם יְיָ דְכַר שְׁלִים מִן עֲנָא בְּעִילוּיָיהּ כְּסַף הֵי כִּדְמֵי הַיְנִית קוּדְשָׁא דְאִתְהֲנֵי סִילְעִין בְּסִלְעֵי קוּדְשָׁא לְקָרְבַּן אֲשָׁמָא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי תמעל מעל" - (ת"כ) אין מעילה בכל מקום אלא שינוי וכן הוא אומר (דברי הימים א ה) וימעלו באלהי אבותיהם ויזנו אחרי אלהי עמי הארץ וכה"א בסוטה (במדבר ה) ומעלה בו מעל

"וחטאה בשגגה מקדשי ה'" - שנהנה מן ההקדש והיכן הוזהר נאמר כאן חטא ונאמר להלן חטא בתרומה ויקרא כב ולא ישאו עליו חטא מה להלן הזהיר אף כאן הזהיר אי מה להלן לא הזהיר אלא על האוכל אף כאן לא הזהיר אלא על האוכל ת"ל תמעול מעל ריבה

"מקדשי ה'" - המיוחדים לשם יצאו קדשים קלים

"איל" - ל' קשה כמו (יחזקאל יז) ואת אילי הארץ לקח אף כאן קשה בן שתי שנים

"בערכך כסף שקלים" - שיהא שוה שתי סלעים

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והביא את אשמו לה'" - נקרא הקרבן הזה אשם כמו שאמר בשקל הקדש לאשם אבל והביא את אשמו לה' האמור למעלה (פסוק ו) בקרבן עולה ויורד טעמו והביא את קרבנו לה' כי הקרבן ההוא חטאת הוא כמו שאמר (שם) כשבה או שעירת עזים לחטאת ולא נתברר מה טעם יהיה שם הקרבן האחד חטאת ושם האחד אשם וכולן יבאו על חטא ולא נוכל לומר בעבור שהחטאת נקבה כי יש חטאת זכר שעירים ופרים ואין לומר שיהא מפני חומר החטא כי הנה המצורע מביא שני קרבנות שם האחד חטאת והשני אשם והנראה בעיני כי שם אשם מורה על דבר גדול אשר הענשו יתחייב להיות שמם ואבד בו מלשון האשימם אלהים (תהלים ה יא) ויאשמו נאות מדבר וכן תאשם שומרון כי מרתה באלהיה (הושע יד א) וכן אשמים אנחנו (בראשית מב כא) נענשים וחטאת מורה על דבר נטה בו מן הדרך מלשון אל השערה ולא יחטיא (שופטים כ טז) והנה אשם גזלות ואשם שפחה חרופה בעבור שהם באים אף על המזיד יקרא קרבנם אשם וכן אשם הנזיר אבל אשם מעילות אע"פ שהוא בשוגג בעבור שהוא בקדשי ה' יקרא הקרבן אשם כי החטא הגדול יתחייב להיותו אשם בו כאשר יקרא מעילה וענין המצורע בעבור שהמצורע חשוב כמת והנה הוא כבר שמם ואבד ויקרא קרבנו הראשון אשם שיגין עליו מן האשמה אשר הוא שמם בה והשני חטאת שהוא מכפר שגגותיו וטעם אשם תלוי מפני שבעליו סבור שאין עליו עונש כי לא נודע שחטא מפני זה החמיר עליו הכתוב בספקו יותר מודאו והצריכו איל בכסף שקלים ואלו נודע חטאו היה מביא חטאת בת דנקא וקראו אשם לאמר שהוא בשני סלעים כאשמות החמורים לרמוז לו שאם יהיה נקל בעיניו ולא יביא כפרתו שמם יהיה בעונו וזה טעם אשם הוא אשום אשם לה' (פסוק יט) יאמר כי הקרבן הזה אעפ"י שהוא בא על הספק אשם הוא כי אשום אשם לה' היודע כל תעלומות ואם אולי חטא לו יענישנו וכן מה שאמר למעלה (פסוק ו) והביא את אשמו בעבור כי מן הנזכרים מזידין כגון שבועת העדות יזכיר בו אשם והוא חטאת ועל דרך האמת עוד הקרבן הבא נקבה על חטא יקרא חטאת והזכר יקרא אשם השעירים והפרים יקראו גם כן חטאת בעבור שהם לחטאת

מדרש ספרא (כל הפרק)(כל הפסוק)


[א] "נפש"-- לרבות כהן משיח למעילה.

"כִּי תִמְעֹל מַעַל" -- אין מעילה אלא שינוי. וכן הוא אומר 'וימעלו בה' אלהי אבותם ויזנו אחרי הבעלים' (דה"א ה, כה עיי"ש). וכן הוא אומר בסוטה (במדבר ה, יב) "איש..כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל".


[ב] "כִּי תִמְעֹל מַעַל..מִקָּדְשֵׁי יהוה" -- יכול נהנה ולא פגם או פגם ולא נהנה? במחובר לקרקע ובשליח שעשה שליחותו‏[1] ?
תלמוד לומר "וְחָטְאָה".   נאמר כאן 'חטא' ונאמר בתרומה (ויקרא כב, ט) 'חטא'. [ג] מה 'חטא' האמור בתרומה -- פגם ונהנה, מי שפגם נהנה, בדבר שפגם בו נהנה, פגמו והנאתו כאחד, בתלוש מן הקרקע, ובשליח שעשה שליחותו. [ד] אף 'חטא' האמור כאן -- פגם ונהנה, מי שפגם הוא נהנה, ובדבר שפגם בו נהנה, ופגמו והנאתו כאחד, בתלוש מן הקרקע, ובשליח שעשה שליחותו.

[ה] אי מה 'חטא' האמור בתרומה לא צירף שתי אכילות כאחד, אף כאן לא יצרף שתי אכילות כאחד; מנין --אכל היום ואכל למחר, נהנה היום ונהנה למחר, נהנה היום ואכל למחר, אכל היום ונהנה למחר-- אפילו לאחר שלש שנים בהעלם אחד, מצטרפין זה עם זה?    תלמוד לומר "תִמְעֹל מַעַל"-- ריבה.

[ו] אי מה 'חטא' האמור בתרומה אוכל ונהנה, אף אין לי אלא אוכל ונהנה; מנין --אכילתו ואכילת חברו, הנאתו והנאת חברו, הנאתו ואכילת חברו, אכילתו והנאת חברו-- מצטרפין זה עם זה ואפילו לזמן מרובה?    תלמוד לומר "תִמְעֹל מַעַל"-- ריבה.‏[2]

[ז] אי מה 'חטא' האמור בתרומה - המוציא מהקודש לחול, אף כאן המוציא מהקודש לחול; מנין המוציא מהקודש לקודש? (כגון לקח קיני זבים וזבות וקיני יולדות, הביא חטאתו ואשמו ופסחו מן ההקדש, והשוקל שקלו מן ההקדש -- כיון שהוציא מעל דברי ר' שמעון. וחכמים אומרים לא מעל עד שיזרקו דמם)?   תלמוד לומר "תִמְעֹל מַעַל"-- ריבה.


[ח] "בשגגה"-- פרט למזיד.

  • והלא דין הוא! ומה אם שאר מצות --שזדונם כרת-- פטר בהן את המזיד, מעילה --שאין זדונה כרת-- אינו דין שיפטר בה את המזיד?!
  • לא! אם אמרת בשאר מצות - שאינם בעון מיתה, תאמר במעילה שהיא בעון מיתה! הואיל והוא בעון מיתה -- לא יפטר בה את המזיד!
  • תלמוד לומר "בשגגה"-- פרט למזיד.


[ט] אמר ר' אלעזר,

  • זה בא על חטא וחטאת בא על חטא. מה חטאת אינה בא על הזדון כשגגה, אף זה לא יבא על הזדון כשגגה.
  • [י] או כלך לדרך זה: זה קרוי 'אשם' ושאר אשמות קרוים 'אשם'. מה שאר אשמות באים על הזדון כשגגה, אף זה יבא על זדון כשגגה.
  • [יא] נראה למי דומה: דנים דבר שהוא עון מיתה מדבר שהוא עון מיתה ואל יוכיחו שאר אשמות שאין בהם עון מיתה...
  • או כלך לדרך זו: דנים אשם קשה בן שתי שנים מאשם קשה בן שתי שנים ואל תוכיח חטאת נקבה בת שנתה...
  • תלמוד לומר "בשגגה"-- פרט למזיד.


[א] "מִקָּדְשֵׁי יהוה"-- המיוחדים לה', יצאו קדשים קלים שאינם לשם.

אין לי אלא פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין שכולם להשם; מנין לרבות עולה שעורה מתנה לכהן, קדשי קדשים - בשרם ואימוריהם לפני זריקת דמים ואימוריהם לאחר זריקת דמים, ואימורי קדשים קלים לאחר זריקת דמים?    תלמוד לומר 'קדשי יהוה'-- ריבה.


[ב] מנין לרבות את החלב למעילה?  תלמוד לומר 'קדשי יהוה'-- ריבה.   יכול שאני מרבה את הדם? תלמוד לומר "מִקָּדְשֵׁי יהוה"-- מיעט.

מה ראית לרבות את החלב ולהוציא את הדם?    אחר שריבה הכתוב, מיעט. מרבה אני את החלב ששוה לבשר בפגול ובנותר ובטמא, ומוציא אני את הדם שלא שוה לבשר בפיגול ובנותר ובטמא.


[ג] מנין לרבות קדשי בדק הבית למעילה?    תלמוד לומר 'קדשי יהוה'-- ריבה.

  • אין לי אלא בזמן שהקדיש למזבח דברים הראוים למזבח, לבדק הבית דברים הראוים לבדק הבית. הקדיש לבדק הבית דברים הראוים למזבח, הקדיש למזבח דברים הראוים לבדק הבית, הקדיש לזה ולזה דברים שאין ראוים לזה ולזה (כגון ציר וחומץ דגים וחגבים) מנין?    תלמוד לומר 'קדשי יהוה'-- ריבה.


[ד] הקדיש תרנוגלת למזבח -- מועלים בה ובביצתה.
חמורתא למזבח -- מועלים בה ובחלבה.
תורים לבדק הבית -- מועלים בהם ובביציהם.
בור מלא מים, אשפה מלאה זבל, שובך מלא יונים, אילן מלא פירות, שדה מלאה זרעים -- מועלים בהן ובמה שבתוכם.
ומנין שמועלין במה שבתוכם?   תלמוד לומר 'קדשי יהוה'-- ריבה.


[ה] יכול אפילו הקדיש תורים למזבח יהיו מועלים בביציהן? הקדיש בור ואחר כך נתמלא מים, אשפה ואחר כך נתמלא זבל, שובך ואחר כך נתמלא יונים, אילן ואחר כך נשא פירות, שדה ואחר כך נתמלאה עשבים - יכול יהיו מועלים בהן ובמה שבתוכן?    תלמוד לומר "מִקָּדְשֵׁי יהוה"-- מיעט.

ר' יוסי אומר המקדיש את השדה ואת האילן -- מועלין בהן ובגדוליהן מפני שהם גידולי הקדש.


[ו] "והביא" אף לאחר יום הכפורים.    "איל"-- קשה בן שתי שנים.

'צאן'-- לרבות כל צאן משמע, אף חרש אף שוטה אף הננס.    "מן הצאן"-- ולא הפלגס.

"בערכך כסף" -- יכול דינרים? תלמוד לומר "שקלים". יכול שקלי נחשת? תלמוד לומר "כסף". יכול בבליות מדיות קפטקיות? תלמוד לומר "בשקל הקדש"-- סלעים של קדש, סלעים של צורים.

"לאשם"-- שהוא מפריש מעות לשם אשם.


  1. ^ צ"ל שלא עשה - גר"א
  2. ^ סדר משנה ה' ומשנה ו' הפוך במהדורת בוקרשט לעומת שאר הדפוסים של הספרא. לא ידעתי אם השינוי אכן נעשתה בכוונה על ידי המלבי"ם או אינו אלא סתם שגיאת הוצאה בלבד. צע"ע - ויקיעורך

<< · מ"ג ויקרא · ה · טו · >>