מ"ג הושע ח ו
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי מישראל והוא חרש עשהו ולא אלהים הוא כי שבבים יהיה עגל שמרון
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי מִיִּשְׂרָאֵל וְהוּא חָרָשׁ עָשָׂהוּ וְלֹא אֱלֹהִים הוּא כִּי שְׁבָבִים יִהְיֶה עֵגֶל שֹׁמְרוֹן.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּ֤י מִיִּשְׂרָאֵל֙ וְה֔וּא חָרָ֣שׁ עָשָׂ֔הוּ וְלֹ֥א אֱלֹהִ֖ים ה֑וּא כִּֽי־שְׁבָבִ֣ים יִֽהְיֶ֔ה עֵ֖גֶל שֹׁמְרֽוֹן׃
תרגום יונתן
אֲרֵי מִיִשְׂרָאֵל הוּא נַבֵּי אוּמָן הוּא עָבְדֵיהּ דַחֲלָא דְלֵית בָּהּ צְרוֹךְ הוּא אֲרֵי לְנִסְרֵי לְוָחִין יְהֵי עֶגְלָא דְשֹׁמְרוֹן:
רש"י
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"כי שבבים" - ר"ל ומסוף הדבר יהיה נראה שאין בו ממש כי האויב ישברו לקיסמין לקחת ממנו צפוי הזהב
"והוא" - העגל הזה עשהו אומן ולא נעשה פלאים ביצירתו ולכן אין הוא אלהים אלא הוא כשאר יצירה
"כי מישראל" - העגל הזה נעשה מישראל מבן אדם לא ממלאכי מעלה
מצודת ציון
"חרש" - אומן
"שבבים" - קיסמין דקים ובדרז"ל שיבא מכשורא (סנהדרין ה)מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ביאור המילות
"עגל שומרון". הוא נושא כל המאמר, וכן דרך החוזה הזה במליצותיו להעמיד את הנושא בסוף (כנ"ל ד' י"ח), ופי' כי עגל שומרון הוא מישראל, והוא ישראל חרש (אשר) עשהו, וכינוי יהיה מוסב על ישראל, ישראל יהיו שבבים, ר"ל בנים שבבים ופראים במעשיהם: