מ"ג דברי הימים ב כא יט


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויהי לימים מימים וכעת צאת הקץ לימים שנים יצאו מעיו עם חליו וימת בתחלאים רעים ולא עשו לו עמו שרפה כשרפת אבתיו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיְהִי לְיָמִים מִיָּמִים וּכְעֵת צֵאת הַקֵּץ לְיָמִים שְׁנַיִם יָצְאוּ מֵעָיו עִם חָלְיוֹ וַיָּמָת בְּתַחֲלֻאִים רָעִים וְלֹא עָשׂוּ לוֹ עַמּוֹ שְׂרֵפָה כִּשְׂרֵפַת אֲבֹתָיו.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיְהִ֣י לְיָמִ֣ים ׀ מִיָּמִ֡ים וּכְעֵת֩ צֵ֨את הַקֵּ֜ץ לְיָמִ֣ים ׀ שְׁנַ֗יִם יָצְא֤וּ מֵעָיו֙ עִם־חׇלְי֔וֹ וַיָּ֖מׇת בְּתַחֲלֻאִ֣ים רָעִ֑ים וְלֹא־עָ֨שׂוּ ל֥וֹ עַמּ֛וֹ שְׂרֵפָ֖ה כִּשְׂרֵפַ֥ת אֲבֹתָֽיו׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וכעת צאת הקץ" - אותו קץ שאמר לו הנביא

"ולא עשו לו עמו שרפה" - אע"פ שהיה צריך לאותו שרפה לפי שחלה בחליים רעים ובשרו מסריח לא חפץ הקב"ה בכבודו שיעשו לו שרפה וגם לא נקבר בקברות המלכים

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)


מצודת דוד

"ויהי לימים מימים" - החולי ההוא היה לו מתחלת השנה עד סופה מבלי הפסק

"וכעת" - וכאשר בא עת יציאת הקץ של שתי שנים עם חליו במכאוב החולי יצאו מעיו אל החוץ מכל וכל

"בתחלואים רעים" - אחר שעבר עליו תחלואים רעים מת

"ולא עשו וגו'" - לשרוף עליו מטתו וכלי תשמישו כדרך שהיו שורפין על המלכים