מ"ג דברים לב לה
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לי נקם ושלם לעת תמוט רגלם כי קרוב יום אידם וחש עתדת למו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לִי נָקָם וְשִׁלֵּם לְעֵת תָּמוּט רַגְלָם כִּי קָרוֹב יוֹם אֵידָם וְחָשׁ עֲתִדֹת לָמוֹ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לִ֤י נָקָם֙ וְשִׁלֵּ֔ם
לְעֵ֖ת תָּמ֣וּט רַגְלָ֑ם כִּ֤י קָרוֹב֙ י֣וֹם אֵידָ֔ם
וְחָ֖שׁ עֲתִדֹ֥ת לָֽמוֹ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | קֳדָמַי פּוּרְעָנוּתָא וַאֲנָא אֲשַׁלֵּים לְעִדָּן דְּיִגְלוֹן מֵאֲרַעְהוֹן אֲרֵי קָרִיב יוֹם תְּבָרְהוֹן וּמַבַּע דַּעֲתִיד לְהוֹן׃ |
| ירושלמי (יונתן): | קֳדָמַי פּוּרְעֲנוּתָא וַאֲנָא אַשְׁלִים לְעִדָן דְתִימוֹט רַגְלֵיהוֹן לְגָלוּתָא אֲרוּם קָרִיב לְמֵיתֵי יוֹם תְּבַרְהוֹן וּמִבְעָא בִּישָׁתָא דִמְעַתְּדָא לְהוֹן: |
| ירושלמי (קטעים): | דִידִי הוּא נִקְמָתָא וַאֲנָא הוּא דִמְשַׁלֵם לְעִדָן דְתָמִיט רַגְלֵיהוֹן דְצַדִיקַיָא אֲרוּם קָרִיב הוּא יוֹמָא תְבָרֵיהוֹן דְרַשִׁיעַיָא וְאֵשָׁתָא דִגְהִנָם עֲתִידָא לְהוֹן וּמְזַרֵז וּמַיְיתֵי פּוּרְעֲנוּתָא עֲלֵיהוֹן: |
רש"י
"לעת תמוט רגלם" - כשתתום זכות אבותם שהם סמוכים עליו
"כי קרוב יום אידם" - כשארצה להביא עליהם יום איד קרוב ומזומן לפני להביא ע"י שלוחים הרבה
"וחש עתדות למו" - ומהר יבאו העתידות להם
"וחש" - כמו ימהר יחישה עד כאן העיד עליהם משה דברי תוכחה להיות השירה הזאת לעד כשתבא עליהם הפורענות ידעו שאני הודעתים מראש מכאן ואילך העיד עליהם דברי תנחומין שיבאו עליהם ככלות הפורענות ככל אשר אמר למעלה והיה כי יבואו עליך וגו' הברכה והקללה וגו' ושב ה' אלהיך את שבותך וגו'
"לעת תמוט רגלם" - כענין שנאמר תרמסנה רגל
מפרשי רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
כִּי קָרוֹב יוֹם אֵידָם – כְּשֶׁאֶרְצֶה לְהָבִיא עֲלֵיהֶם יוֹם אֵידָם, קָרוֹב וּמְזֻמָּן לְפָנַי לְהָבִיא עַל יְדֵי שְׁלוּחִים הַרְבֵּה.
וְחָשׁ עֲתִדוֹת לָמוֹ – וּמַהֵר יָבֹאוּ הָעֲתִידוֹת לָהֶם.
וְחָשׁ – כְּמוֹ "יְמַהֵר יָחִישָׁה" (ישעיהו ה,יט). עַד כָּאן הֵעִיד עֲלֵיהֶם מֹשֶׁה דִּבְרֵי תּוֹכָחָה, לִהְיוֹת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד: כְּשֶׁתָּבוֹא עֲלֵיהֶם הַפֻּרְעָנוּת, יֵדְעוּ שֶׁאֲנִי הוֹדַעְתִּים מֵרֹאשׁ. מִכָּאן וְאֵילַךְ הֵעִיד עֲלֵיהֶם דִּבְרֵי תַּנְחוּמִין שֶׁיָּבֹאוּ עֲלֵיהֶם כִּכְלוֹת הַפֻּרְעָנוּת, כְּכֹל אֲשֶׁר אָמַר לְמַעְלָה: "וְהָיָה כִי יָבוֹאוּ עָלֶיךָ" וְגוֹמֵר "הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה" וְגוֹמֵר "וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ" וְגוֹמֵר (לעיל ל,א-ג).
רשב"ם
לעת תמוט רגלם: של אומות, ליום מועד צרתם הקבוע להם:
וחש עתידות למו: בעתה אחישנה, צרה לאומות גאולה לישראל עתידות מה שנתנבאו עליהם הנביאים מאז:
רמב"ן
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
" ושלם" וגם כן תשלום מדה כנגד מדה: " לעת תמוט רגלם" כשתתמלא סאתם:
... "ועל עבדיו יתנחם" יתנחם על הרעה הראויה לעמו וירחם עליהם בשביל עכדיו שבתוכם כאמרו כן אעשה למען עבדי לבלתי השחית הכל: " כי יראה כי אזלת יד" והטעם שיתנחם אז על הרעה הראויה לעמו ושזה יעשה בשביל עבדיו:
" ואפס עצור ועזוב" ויראה שאין להם עוד ממון עצור בבית ולא עזוב בשדה:אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
לי נקם ואשלם אין כתיב כאן אלא לי נקם ושלם. משלים אני מעשים שעשו אבותיהם לפני בעה"ז. ואומר ישעיה סה לא אחשה כי אם שלמתי ושלמתי אל חיקם. ואומר ירמיה טז ושלמתי ראשונה ושנייה משנה עונם וחטאתם:
לעת תמוט רגלם - כענין שנ' ישעיה כז תרמסנה רגל רגלי עני פעמי דלים כי קרוב יום אידם. א"ר יוסי: אם מי שנאמר בהם כי קרוב יום אידם - הרי פורענותו ממשמשות ובאות; מי שנ' בהם ישעיה כד מרוב ימים יפקדו - עאכ"ו:
וחש עתידות למו - כשהמקום מביא פורעניות על האומות - מרעיש עליהם את העולם; שנאמ' חבקוק א יעופו כנשר חש לאכול ואומר ישעיה ה האומרים ימהר יחישה מעשהו למען נראה ותקרב ותבואה. כשהמקום מביא יסורים על ישראל אין ממתין הא באיזה צד מוסרם לארבע מלכיות שיהו משועבדים בהם. וכן הוא אומר ישעיה מג אל תירא כי אתך אני להושיעך: