מ"ג דברים כב כו
<< · מ"ג דברים כב · כו · >>
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ולנער [ולנערה] לא תעשה דבר אין לנער [לנערה] חטא מות כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ולנער [וְלַנַּעֲרָה] לֹא תַעֲשֶׂה דָבָר אֵין לנער [לַנַּעֲרָה] חֵטְא מָוֶת כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְלַֽנַּעֲרָ֙ לֹא־תַעֲשֶׂ֣ה דָבָ֔ר אֵ֥ין לַֽנַּעֲרָ֖ חֵ֣טְא מָ֑וֶת כִּ֡י כַּאֲשֶׁר֩ יָק֨וּם אִ֤ישׁ עַל־רֵעֵ֙הוּ֙ וּרְצָח֣וֹ נֶ֔פֶשׁ כֵּ֖ן הַדָּבָ֥ר הַזֶּֽה׃
תרגום
| אונקלוס: | וּלְעוּלֵימְתָא לָא תַעֲבֵיד מִדָּעַם לֵית לְעוּלֵימְתָא חוֹבַת דִּין דִּקְטוֹל אֲרֵי כְּמָא דִּיקוּם גּוּבְרָא עַל חַבְרֵיהּ וְיִקְטְלִנֵּיהּ נְפַשׁ כֵּן פִּתְגָמָא הָדֵין׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּלְעוּלֵימְתָּא לָא תַעַבְדוּן מִדָּעַם בִּישׁ לֵית לְעוּלֵימְתָּא דִין קְטוֹל אֱלָהֵן גַּבְרָא יִפְטְרִינָהּ מִנֵּיהּ בְּגִיטָא אֲרוּם הֵיכְמָא דְיִכְמוֹן גְּבַר עַל חַבְרֵיהּ וְיִקְטְלִינֵיהּ נְפָשׁ הֵיכְדֵין פִּתְגָמָא הָדֵין: |
רש"י (כל הפרק)
"כי כאשר יקום וגו'" - לפי פשוטו זהו משמעו כי אנוסה היא ובחזקה עמד עליה כאדם העומד על חברו להרגו (פסחים כה סנהדרין עג) ורבותינו דרשו בו הרי זה בא ללמד ונמצא למד וכו'
קו.
ולנערה לא תעשה דבר . מלמד שפטרה הכתוב מן המיתה. מנין אף מן הקרבן? ת"ל חטא . מנין אף מן המכות? ת"ל מות . מלמד (שכל) [שמכל] עונשים שבתורה (פטורים) [פטורה.], (ומצילים אותם בנפשם.
אין לי אלא זה, הרודף אחר חברו להרגו ואחר הזכר - ת"ל כן הדבר הזה ).
[ כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן וגו' . וכי מה למדנו מרוצח מעתה? אלא הרי זה בה ללמד ונמצא למד, מקיש רוצח לנערה המאורסה. מה נעה"מ (=נערה המאורסה) ניתן להצילה בנפשו, אף רוצח ניתן להצילו בנפשו.
אין לי אלא אלו, הרודף אחר הזכר, אחר חייבי כריתות ומיתת ב"ד מנין? ת"ל כן הדבר ]. יכול אף הרודף אחר בהמה והמחלל את השבת והעובד עכו"ם? ת"ל הזה . הזה בסקילה, ואין כל אלו בסקילה.
מלבי"ם - התורה והמצוה
קו.
ולנערה לא תעשה דבר, אין לנערה חטא מות . מיותר. ודריש, שאילו לא היה כתוב [אלא] רק " ולנערה לא תעשה דבר ", הייתי אומר, שפטרה רק ממיתה שמדבר בכאן. כי " דבר ", יש לפרשו על מה שמדברים בכאן, שהוא המיתה.
לכן כתב " חטא מות ": " חטא " בא לפוטרה מקרבן שבא על חטא, ו" מות " בא להורות שמה שכתוב מקודם " דבר ", הוא דבר כל שהוא, שהוא המלקות. שאם הוראתו מיתה, הלא כתיב כאן אין לנערה חטא מות !.
" כי כאשר יקום ": אחרי שבאר שלנערה לא יעשה מאומה, למה נצרך להאריך שהיא כמו נרצחת? אלא להורות שניתן להציל הנרדף, בנפשו של רודף. כמו שכתוב כאן, צעקה ואין מושיע לה . הא אם יש לה מושיעים - יושיעוה בכל מה שבידם, אף בלקיחת נפשו.
" כן הדבר הזה ". תיבת " הדבר " מיותר, והיה לו לכתוב "כן זה", ופירושו, שהאיש המאנס אותה, הוא כמו רוצח! אלא בא להורות, שלאו דוקא נערה המאורסה, רק כל דבר ערוה באונס, הוא כמו רציחה. וזהו שאמר בספרי "אין לי כו', ת"ל כן הדבר ".
ומ"ש "יכול כו' ", שקשה להם, שאם כן מיותר תיבת " הזה ", ולכתוב רק "כן הדבר"! לכן אמר שרק בענין כזה. וכדאיתא בגמרא ( סנהדרין עג ע"ב ), "רק כשיש בהם כריתות או מיתת בית-דין, וקלון להנרדף. יצאו כל העריות, שאינם [אלא] רק חייבי לאוין, והרודף אחר הבהמה אף שהוא בסקילה; מפני שאין בה קלון להנרדף".
וגם ממעטינן שאר חייבי סקילה, כמו מחלל שבת ועובד עבודה זרה, אף שעונשם חמור, בסקילה, בכל זאת לא ניתן להצילם בנפשם, מפני שאינם מענין עריות.
ומה שאמרו בספרי כאן "ואין כל אלו בסקילה", פירושו שאין כל אלו ניתן להצילם בנפשם, אף שהם בסקילה.