מ"ג במדבר יח א



מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר יהוה אל אהרן אתה ובניך ובית אביך אתך תשאו את עון המקדש ואתה ובניך אתך תשאו את עון כהנתכם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל אַהֲרֹן אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבֵית אָבִיךָ אִתָּךְ תִּשְׂאוּ אֶת עֲו‍ֹן הַמִּקְדָּשׁ וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ תִּשְׂאוּ אֶת עֲו‍ֹן כְּהֻנַּתְכֶם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶֽל־אַהֲרֹ֔ן אַתָּ֗ה וּבָנֶ֤יךָ וּבֵית־אָבִ֙יךָ֙ אִתָּ֔ךְ תִּשְׂא֖וּ אֶת־עֲוֺ֣ן הַמִּקְדָּ֑שׁ וְאַתָּה֙ וּבָנֶ֣יךָ אִתָּ֔ךְ תִּשְׂא֖וּ אֶת־עֲוֺ֥ן כְּהֻנַּתְכֶֽם׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וַאֲמַר יְיָ לְאַהֲרֹן אַתְּ וּבְנָךְ וּבֵית אֲבוּךְ עִמָּךְ תְּסַלְּחוּן עַל חוֹבֵי מַקְדְּשָׁא וְאַתְּ וּבְנָךְ עִמָּךְ תְּסַלְּחוּן עַל חוֹבֵי כְּהוּנַּתְכוֹן׃
ירושלמי (יונתן):
וַאֲמַר יְיָ לְאַהֲרן אַנְתְּ וּבְנָךְ וּבֵית אַבָּךְ עִמָךְ תְּקַבְּלוּן חוֹבֵי קוּדְשַׁיָא אִין לָא מִזְדַהֲרִין בְּאַסְקוּתְהוֹן וְאַנְתְּ וּבְנָךְ עִמָךְ תְקַבְּלוּן יַת חוֹבֵי כְּהוּנַתְכוֹן אִין לָא מִזְדַהֲרִין בְּאַפְרָשׁוּתְהוֹן:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויאמר ה' אל אהרן" - (ספרי) למשה אמר שיאמר לאהרן להזהירו על תקנת ישראל שלא יכנסו למקדש

"אתה ובניך ובית אביך" - הם בני קהת אבי עמרם

"תשאו את עון המקדש" - עליכם אני מטיל עונש הזרים שיחטאו בעסקי הדברים המקודשים המסורים לכם הוא האהל והארון והשלחן וכלי הקדש אתם תשבו ותזהירו על כל זר הבא ליגע

"ואתה ובניך" - הכהנים

"תשאו את עון כהונתכם" - שאינה מסורה ללוים ותזהירו הלוים השוגגים שלא יגעו אליכם בעבודתכם

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַהֲרֹן – לְמֹשֶׁה אָמַר שֶׁיֹּאמַר לְאַהֲרֹן (ספרי קיז), לְהַזְהִירוֹ עַל תַּקָּנַת יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לַמִּקְדָּשׁ.
אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבֵית אָבִיךָ – הֵם בְּנֵי קְהָת אֲבִי עַמְרָם.
תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹן הַמִּקְדָּשׁ – עֲלֵיכֶם אֲנִי מַטִּיל עֹנֶשׁ הַזָּרִים שֶׁיֶּחֶטְאוּ בְּעִסְקֵי הַדְּבָרִים הַמְּקֻדָּשִׁים הַמְּסוּרִים לָכֶם, הוּא הָאֹהֶל וְהָאָרוֹן וְהַשֻּׁלְחָן וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ; אַתֶּם תֵּשְׁבוּ וְתַזְהִירוּ אֶת כָּל זָר הַבָּא לִגַּע.
וְאַתָּה וּבָנֶיךָ – הַכֹּהֲנִים.
תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹן כְּהֻנַּתְכֶם – שֶׁאֵינָהּ מְסוּרָה לַלְּוִיִּם; וְתַזְהִירוּ הַלְוִיִּם הַשּׁוֹגְגִים, שֶׁלֹּא יִגְּעוּ אֲלֵיכֶם בַּעֲבוֹדַתְכֶם.

רשב"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויאמר ה' אל אהרן אתה ובניך וגו': וזר לא יקרב והזר הקרב יומת הי הזהרתים בחיוב מיתה, ומעתה אין לחוש הקרב הקרב שהרי אסרתים מליקרב וחייבים מיתה:


רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)


תשאו את עון כהונתכם. אם לא תשמרו הכהונה העון עליכם. ואתה ובניך אתך לפני אהל העדות, כלומר אתם תהיו לפני תמיד. ודרשו בספרי, הכהנים היו מבפנים והלוים מבחוץ, כלומר לשמור אותו וללכת בלילות סביבותיו דרך כבוד ומעלה.

ספורנו (כל הפרק)(כל הפסוק)

אתה ובניך ובית אביך אתך תשאו את עון המקדש. שלא יקרב טמא ולא זר לפנים ממחיצתו שזה מוטל על כולכם ואם יקרב מחסרון השתדלותכם תשאו את עונו: ואתה ובניך אתך תשאו את עון כהנתכם. עליכם בלבד לשמור שלא יקרב זר לעבודת כהונה:

אור החיים (כל הפרק)(כל הפסוק)

אתה ובניך ובית אביך. פירוש בית אביך נראה בעיני שבא על משה שהוא מאביו שגם עליו באה האזהרה, דאלו על הקהתים הלא כהם כשאר ישראל בהכנסת משכן ה', ועוד ממה שאמר בסמוך וגם את אחיך בני לוי וגו' יגיד שעד עתה לא היה מדבר בהם, אלא נראה פירוש בית אביך זה משה וכמאן דאמר (זבחים קב א) שלא פסקה כהונה ממשה, ואפילו למאן דאמר שלא נתכהן משה אלא בשבעת ימי המילואים סובר אני שלא נאסר ליכנס למקום דריסת רגלי הכהנים, ורז"ל אמרו (ספרי) וזה לשונם בית אביך אלו הלוים מלמד שהלוים מוזהרים על ידי הכהנים עד כאן לשונם, וזה דרך דרש לדרוש בכתוב ההלכות שהיו להם מסיני:

אתך וגו'. צריך לדעת למה אמר אתך אחר שהזכיר אהרן בפירוש. ואולי שבא לומר שבכל זמן מוזהרים יחד, לבל תאמר שיש זמן שחייב אהרן ויש זמן שחייבים בניו תלמוד לומר אתך לומר שמוזהרים יחד בכל הזמנים:

מדרש ספרי (כל הפרק)(כל הפסוק)


ב. ר' יאשיה אומר מנין אתה אומר שאם זרק את הדם (כראוי) ואינו יודע לשם מי זרקו והקטיר את החלב (כראוי) ואינו יודע לשם מי הקטירו שהכהנים נושאים עון על כך, ת"ל אתה ובניך ובית אביך אתך תשאו את עון המקדש. ר' יונתן אומר מנין אתה אומר שאם זכה בבשר קודם זריקת דמים בחזה ושוק קודם הקטר חלבים שהכהנים נושאים עון על כך, ת"ל ואתה ובניך אתך תשאו את עון כהונתכם. וכן מצינו שלא נחתם גזר דינם של עלי אלא על שנהגו מנהג בזיון בקדשים, שכן הוא אומר ותהי חטאת הנערים גדולה מאד (שמואל א' ב). וכן מצינו שלא נחתם גזר דינם של אנשי ירושלים אלא על שנהגו מנהג בזיון בקדשים שנאמר (יחזקאל כב) קדשי בזית.

ואתה ובניך אתך תשאו את עון כהונתכם (את עון המקדש) זה עון המסור לכהנים. אתה אומר זה עון המסור לכהנים או זה עון המסור לבית דין. כשהוא אומר אתה ובניך אתך תשאו את עוון כהונתכם לכל דבר המזבח, הרי עון המסור לב"ד אמור. הא מה תלמוד לומר תשאו את עוון כהונתכם זה עון דבר הממזר לכהונה.


מלבי”ם

ב אתה ובניך ובית אביך , ר"ל כל שבט לוי, ולא כפרש"י שמרמז רק על בני קהת. וכמו שיתבאר (

ג. אמרת ישראל לא ישאו עון כהנים אבל לוים ישאו עון כהנים ת”ל והם ישאו עונם.