מ"ג אסתר ד ג
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ובכל מדינה ומדינה מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע אבל גדול ליהודים וצום ובכי ומספד שק ואפר יצע לרבים
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וּבְכָל מְדִינָה וּמְדִינָה מְקוֹם אֲשֶׁר דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ מַגִּיעַ אֵבֶל גָּדוֹל לַיְּהוּדִים וְצוֹם וּבְכִי וּמִסְפֵּד שַׂק וָאֵפֶר יֻצַּע לָרַבִּים.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וּבְכׇל־מְדִינָ֣ה וּמְדִינָ֗ה מְקוֹם֙ אֲשֶׁ֨ר דְּבַר־הַמֶּ֤לֶךְ וְדָתוֹ֙ מַגִּ֔יעַ אֵ֤בֶל גָּדוֹל֙ לַיְּהוּדִ֔ים וְצ֥וֹם וּבְכִ֖י וּמִסְפֵּ֑ד שַׂ֣ק וָאֵ֔פֶר יֻצַּ֖ע לָֽרַבִּֽים׃
תרגום
תרגום אסתר (כל הפרק)
תרגום שני (כל הפרק)
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
- פסוק זה הלא מקומו למעלה אחר הרצים יצאו דחופים, כי ע"י הרצים נודע לכל,
- למה לא אמר פה ובכל עיר ועיר כמ"ש להלן (ח' י"ז)
- ולמה כפל דבר המלך ודתו :
אלשיך
מדרש רבה
"שִׁבְעַת שָׂרֵי פָּרַס וּמָדַי" רב ושמואל רב אמר במלכות אחשורוש הכתוב מדבר ושמואל אמר במלכות בלשצר הכתוב מדבר על דעתיה דרב דאמר במלכות אחשורוש ניחא על דעתיה דשמואל דאמר במלכות בלשצר כיצד היו כל אותן השנים אמר ר' הונא על ידי שלא נשתמשו בכלי בית המקדש הדא הוא דכתיב (דניאל ה, ב): "בלשצר אמר בטעם חמרא וגו'" שמתוך כן (שם, ל) "בֵּהּ בלילא קְטִיל בלשצר מלכא כַשְׂדָּיאָ":
פרק ד/פסוק ג
ובכל מדינה ומדינה (אסתר ד, ג) וגו' ונסמך מקרא זה לכאן אע"ג דלפי הסברא היה לו לסמוך הפסוקים (שם ב) ויבא עד לפני שער המלך, (שם ד) ותבואנה נערות אסתר ויגידו לה, כי ויבא עד שער המלך עשה זה שישמעו נערות אסתר ויגידו לאסתר לכך הוי ליה לסמוך פסוק ותבאנה נערות אסתר אחריו אבל מפני שהכתוב שאמר ויבא עד שער המלך היה כדי שיגידו נערות אסתר לאסתר המלכה וה"א כי גם מה שאמר הכתוב (שם א) וילבש שק ואפר הוא ג"כ בשביל שיאמרו לאסתר שהלביש מרדכי שק ואפר ואין זה כן כי גם בכל מדינה כך עשו רק מה שבא עד שער המלך היה זה בשביל שיאמרו זה לאסתר אבל עיקר מה שלבש שק ואפר היה הכל משום אבילות וצער ולא בשביל שיאמרו זה לאסתר.
ובכל מדינה (שם) וגו' כאן לא הזכיר קריעה כי קריעה לא שייך רק כאשר שמעו שמועה רעה ועל דבר זה הוא הקריעה וכך מרדכי כששמע השמועה קרע את בגדיו אבל כאן אינו מדבר מה שעשו בשעה ששמעו השמועה רק מדבר שהיו נוהגים בצום ומספד ולזה לא שייך קריעה.