<< · מ"ג איוב · לו · כד · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
זכר כי תשגיא פעלו אשר שררו אנשים

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
זְכֹר כִּי תַשְׂגִּיא פָעֳלוֹ אֲשֶׁר שֹׁרְרוּ אֲנָשִׁים.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
זְ֭כֹר כִּֽי־תַשְׂגִּ֣יא פׇעֳל֑וֹ
  אֲשֶׁ֖ר שֹׁרְﬞר֣וּ אֲנָשִֽׁים׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"זכור" - דרכיו ובהזכירך תשגיא מאליך שבח פועל מדותיו "אשר שררו אנשים" - אשר ראו אנשים כמו (במדבר כד) אשורנו ולא קרוב

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"תשגיא" - תגדיל כמו כארז בלבנון ישגה (תהלים צב)

"שוררו" - ראו כמו ושור שחקים (לעיל לה) 

מצודת דוד

"זכור" - תן דעתך לזכור מעשיו כי בעצמך תגדיל פעלו אשר ראו אנשים ר"ל הידועות והנגלות לכל מגודל השגחתו מלבד הנעלמות והנסתרות אשר לא נדע

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"זכור", מכאן עד סוף המענה הוא כעין חתימה לכל דברי הוכוח, ותוכן דבריו, שנגד מה שחקר איוב ודרש בשכלו על השגות שהם אחר הטבע, כמו על מציאת הנפש והשארותה, ועל שכר הנפש וגמולה, ועל ידיעת ה' והבחירה וכדומה, אמר אליו למה יהרוס לעלות אל האלהים לחקור במה שאחר הטבע אשר שם הערפל והענן, ראה נא תחלה אם תוכל להבין דרכי הטבע הנגלים, אשר אתה רואה אותם בעיניך ומרגישם בחושיך תמיד, ואז תעפיל לעלות ההרה לדרוש על דברים שאחר הטבע, אבל אחר שאראך כי אינך יודע אף דרכי הטבע הנגלים והתמידים, איך תתנשא לדבר על נפלאות הנעלים מן הטבע, "זכור כי תשגיא" ותגדיל את "פעלו אשר שוררו אנשים", דהיינו פעלים הטבעיים הנראים לכל האנשים, וכולם שוררו עליהם שירים וזמירות וספרו ענינם בשיריהם:

ביאור המילות

"שוררו". מענין שיר שהיו מחברים שירים על פעלי ה', או מענין הבה:
 

<< · מ"ג איוב · לו · כד · >>