מ"ג איוב ג כב

<< · מ"ג איוב ג · כב · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
השמחים אלי גיל ישישו כי ימצאו קבר

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הַשְּׂמֵחִים אֱלֵי גִיל יָשִׂישׂוּ כִּי יִמְצְאוּ קָבֶר.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
הַשְּׂמֵחִ֥ים אֱלֵי־גִ֑יל
יָ֝שִׂ֗ישׂוּ כִּ֣י יִמְצְאוּ־קָֽבֶר׃

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

"שמחים אלי גיל" - וישישו אם היו מוצאים קבר

"אלי גיל" - בשביל הגילה והששון של (מציאות) קבר

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

מצודת דוד

"השמחים" - הנה האנשים שלימי הדעת השמחים אל דבר אשר ראוי ונכון לגיל בו הלא המה ישישו כאשר ימצאו קבר וסיבת מות

מצודת ציון

"אלי גיל" - אל גיל

"השמחים", לכן אני מחליט ואומר שהאנשים "השמחים אלי גיל" ושמחה המתהוה בעולם, טוב יותר כי "ישישו בעת שימצאו קבר לגבר אשר דרכו נסתרה", שאין דבר טוב בעולם כמוהו שאיש כזה ימות וימצא קבר וימצא מנוחה מעניו וצרותיו:

ביאור המילות

"השמחים אלי גיל ישישו". מבואר אצלי בכ"מ שהשמחה והגיל הם בלב והששון הוא הפעולות החיצונות שיעשו להראות השמחה בגלוי, כמו תוף ומחול ורקוד, והשמחה היא התמידית, והגיל מורה על דבר מתחדש, כמו מציאה ובשורה טובה וכדומה, אמר השמחים על מציאה שהוא גיל ודבר מתחדש, לא לבד ישמח בלב כי גם ישישו בגלוי על מציאה זו, ולמ"ד לגבר מורה על הקנין "שימצאו קבר לגבר" שיקבר שם:

<< · מ"ג איוב · ג · כב · >>