לשון חכמים/חלק ב/ב

לימוד ליל כ״ה אלול וערב ראש השנה וערב ראש חודש

עריכה

לימוד זה יזהר האדם ללמוד אותו בליל כ״ה לחודש אלול באשמורת ובליל ערב ראש השנה ובכל ליל ערב ראש חדש בכל השנה כולה

לְשֵׁם יִחוּד יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ, בִּדְחִֽילוּ וּרְחִֽימוּ, וּרְחִֽימוּ וּדְחִֽילוּ, לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד וְהֵ״א בְּאוֹתִיּוֹת וָא״ו וְהֵ״א בְּיִחוּדָא שְׁלִים, בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל. הֲרֵֽינִי מוּכָן לומר ולהזכיר בפי שנים ועשרים אותיות הַתּוֹרָה וחמשה אותיות מנצפ״ך הכפולות, וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שתצרף ברחמיך הרבים את אותיות אלו לתיבות כרצונך לטובה ולתיקון הצריך לגופי ונפשי ורוחי ונשמתי ועשה עמי כל אות ואות לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה, לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם, כי רחום אתה ומרבה להטיב ודרכך לעשות חֶסֶד חִנָּם עם כל בריותיך. וְכַכָּתוּב טוֹב־יְהֹוָ֥ה לַכֹּ֑ל וְ֝רַחֲמָ֗יו עַל־כׇּל־מַעֲשָֽׂיו׃ אֲ‍דֹנָי נֶגְדְּךָ כָל תַּאֲוָתֵנוּ וְאַנְחָתֵנוּ מִמְּךָ לֹא נִסְתָּרָה:

וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁתַּעֲשֶׁה לְמַֽעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וּלְמַֽעַן תּֽוֹרָתֶֽךָ הַקְּדוֹשָׁה ותתקן כל פגמינו ופגמי אָדָם הָרִאשׁוֹן שפגמנו בִּכְלָלוּת אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה וּבְכָּל־פִּרְטֵי אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה, ויתבררו ויתוקנו ויעלו כל ניצוצי הקדושה של נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה חַיָּה יְחִידָה שנפלו בקליפה עַל־יְדֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן וְעַל יָדֵֽינוּ, בְּגִלְגּוּלִים אֵֽלּוּ וּבְגִלְגּוּלִים אֲחֵרִים, ויתבררו ויתוקנו ויעלו כל שְׁאֵרִית הָרַפַ״ח נִיצוֹצִין ויתוקנו כל לבושי נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה חַיָּה יְחִידָה דִּכְלָלוּת וּפְרָטוּת אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה, ויתבררו חלקי הנפש שנפגמו ונפלו בנוגה דְאֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה, וְנֹ֙גַהּ֙ כָּא֣וֹר תִּֽהְיֶ֔ה אל מקום הקודש. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ: (ב״פ) יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

כֹּה־אָמַ֨ר יְהֹוָ֧ה מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֛ל וְגֹאֲל֖וֹ יְהֹוָ֣ה צְבָא֑וֹת אֲנִ֤י רִאשׁוֹן֙ וַאֲנִ֣י אַחֲר֔וֹן וּמִבַּלְעָדַ֖י אֵ֥ין אֱלֹהִֽים׃ וּמִי־כָמ֣וֹנִי יִקְרָ֗א וְיַגִּידֶ֤הָ וְיַעְרְכֶ֙הָ֙ לִ֔י מִשּׂוּמִ֖י עַם־עוֹלָ֑ם וְאֹתִיּ֛וֹת וַאֲשֶׁ֥ר תָּבֹ֖אנָה יַגִּ֥ידוּ לָֽמוֹ׃ כֹּֽה־אָמַ֧ר יְהֹוָ֛ה קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל וְיֹצְר֑וֹ הָאֹתִיּ֣וֹת שְׁאָל֔וּנִי עַל־בָּנַ֛י וְעַל־פֹּ֥עַל יָדַ֖י תְּצַוֻּֽנִי׃

אח״כ יאמר בכונה ומתון ובישוב הדעת כל אלפא ביתא מן אלף ועד תיו ויחזור אותם לאמרם שבעה ועשרים פעמים:

אל״ף בי״ת גימ״ל דל״ת ה״י וי״ו זיץ חי״ת טי״ת יו״ד כ״ף כ״ף למ״ד מ״ם מ״ם נו״ן נו״ן סמ״ך עי״ן פ״ה פ״ה צד״י צד״י קו״ף רי״ש שי״ן תי״ו

וא״כ יזכיר הנקודות בפיו ויחזור אותם תשעה פעמים

קָמץ (כתר) פַתח (חכמה) צֵירי (בינה) סֶגול (חסד) שְׁבא (גבורה) חוֹלם (תפארת) חִיריק (נצח) קֻבוץ (הוד) שוּרק (יסוד)

אח״כ יזכיר הטעמים בפיו בציורים שלהם ויחזור אותם שלשה פעמים:

זרקא, מקף שופר הולך, סגולתא פזר גדול, ירח בן יומו, קרני פרה, געיא, תלשא, אזלא גריש, פסק, רביע, שופר מהופך, קדמא, זקף קטון, זקף גדול, שלשלת, שני גרישין, תרי טעמי, דרגא תביר, מאריך טרחא, אתנח, רפא, דגש, יתיב, תירסא, שני פשטין, שבולת, שבולת, שבא געיא, געיא שבא, סוף פסוק:

אח״כ יאמר חלופי אלפא ביתא אלו:

אחה״ע בגרון. גיכק בחיך. דטלנת בלשון. זסשרץ בשנים. בומף בשפתים:

את בש גר דק הץ וף זע חם טנ ים כל:

אחס בטע גיפ דכצ הלק ומר זנ שת:

אל בם גנ דס הע ופ זצ חק טר יש כת:

איק בכר גלש דמת הנך וסם זען חפף טצץ:

אט בח גז דו יצ כפ לע מם קץ רף שן תם: (הנך)

וְאַתָּ֣ה אֲ֭דֹנָי אֵל־רַח֣וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַ֝פַּ֗יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת׃ פְּנֵ֥ה אֵלַ֗י וְחָ֫נֵּ֥נִי תְּנָֽה־עֻזְּךָ֥ לְעַבְדֶּ֑ךָ וְ֝הוֹשִׁ֗יעָה לְבֶן־אֲמָתֶֽךָ׃ עֲשֵֽׂה־עִמִּ֥י א֗וֹת לְט֫וֹבָ֥ה וְיִרְא֣וּ שֹׂנְאַ֣י וְיֵבֹ֑שׁוּ כִּֽי־אַתָּ֥ה יְ֝הֹוָ֗ה עֲזַרְתַּ֥נִי וְנִחַמְתָּֽנִי׃ ג׳ פעמים (ור״ת ג׳ פסוקים הנזכר עו״ף בגי׳ יוסף שהוא היסוד והבן):

שׁ֚וּבָה יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֖ד יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ כִּ֥י כָשַׁ֖לְתָּ בַּעֲוֺנֶֽךָ׃ קְח֤וּ עִמָּכֶם֙ דְּבָרִ֔ים וְשׁ֖וּבוּ אֶל־יְהֹוָ֑ה אִמְר֣וּ אֵלָ֗יו כׇּל־תִּשָּׂ֤א עָוֺן֙ וְקַח־ט֔וֹב וּֽנְשַׁלְּמָ֥ה פָרִ֖ים שְׂפָתֵֽינוּ׃ וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ:

אח״כ יאמר בכינה ובישוב הדעת ובהתלהבות עצומה ובקול נעים וצלול מלה במלה.

קומו אתוון קדישין ואחידו בזיינין קדישין דילכון, ותתקשרון בנקודין וטעמין קדישין, ואתכנשו ועולו קמי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא ותבעון רחמין על שכינתא ועל בית מקדשא וקרתא דירושלם וְיִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שם יה רַבָּא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב. ויתעקר פולחנא דאלילייא מארעא וימחי דוכרנא דעמלק מתחות שמייא. ויתוב פולחנא יקירא דשמיא להדריה ולזיויה ויקריה. וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵה, וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵה, וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ:

קומו אתוון קדישין אתכנשו ומלילו סניגורייא בעד בית יִשְׂרָאֵל בני אברהם יצחק ויעקב, וִיהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה, וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאוּלָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶוַח וְהַצָּלָה לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל:

וִיהֵא רַעֲוָא מִן קֳדָם עַתִּיקָא קַדִּישָׁא דְכָל־קַדִּישִׁין. סְתִימָא דְכֹֽלָּא דְּיִתְמְשָׁךְ טַלָּא עִלָּאָה מתרין מזלין נוצר חסד ונקה דרך חיך וגרון לאבא ואמא. ומאבא ואמא לזעיר אנפין וחקל תפוחין קדישין בִּנְהִֽירוּ דאנפין בִּרְעוּתָא וְחֶדְוָתָא דכולא ויתמשך מתמן רעותא וְרַחֲמֵי חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי חַיֵּי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וְרַחֲמֵי ובני סמיכי לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל אָמֵן:

ויהא רעוא מעתיק יומין לגלאה מצחא דאקרי רצון, וישתכח רעוא דרעוין בכולהו עלמין. וכל צלותין מתקבלין, וכולא ברחמי אשתכח, כְּדִכְתִיב וַאֲנִ֤י תְפִלָּֽתִי־לְךָ֨ ׀ יְהֹוָ֡ה עֵ֤ת רָצ֗וֹן. רעוא דמצחא נשכח בכל שעתא דנצטריך ליה אָמֵן:

וִיהֵא רַעֲוָא מעתיק יומין טבא דעינא חוור בגו חוור. וחוור דכליל כל חוורי. דיפקח עינא טבא עלאה עלן ונתברך תדיר מעינא פקיחא עינא עלאה עינא קדישא עינא דאשגחותא, עינא דלא אדמיך ולא נאים, עינא דהוא נטורא דכלא, עינא דהוא קיומא דכולא. וְכַכָּתוּב בֵּ֖ית יַעֲקֹ֑ב לְכ֥וּ וְנֵלְכָ֖ה בְּא֥וֹר יְהֹוָֽה׃ וּכְתִיב טֽוֹב־עַ֭יִן ה֣וּא יְבֹרָ֑ךְ. וּכְתִיב בֵּ֤ן פֹּרָת֙ יוֹסֵ֔ף בֵּ֥ן פֹּרָ֖ת עֲלֵי־עָ֑יִן:

וִיהֵא רַעֲוָא דיתגליין תדיר תרין תפוחין דתקרובתא דבוסמא טבא דנהרין וחוורין תדירא, אינון תפוחין קדישין שפירין חוורין דמפקין חיין לעלמא. דעלייהו כְּתִיב בְּאוֹר־פְּנֵי־מֶ֥לֶךְ חַיִּ֑ים. הא אינון תפוחין שפירן ויאן למחזי. דבגיניהון אתקיים עלמא. וכד אתגליין אתחזי ז״א בחדוותא. וכל אינון בוצינין דלתתא בחדוותא, וכל אינון דלתתא נהרין. וכל עלמין חדאן ושלימין מכל שלימותא. וכלא חדאן ונהרין. וכל טיבו לא פסיק וכולהו אתמליין בשעתא חדא:

וִיהֵא רַעֲוָא דיתמשך לן היין מגו מלכא אילנא דחיי. דכל חיין ביה תליין. ונתברך מנביעא דברכתא. וִיהֵא רַעֲוָא דנזכי למחמי ביקרא דתיקוני דיקנא וסבר אפי דעתיק יומין עתיקא דעתיקין:

וִיהֵא רַעֲוָא דיתערון רחמי דעתיק יומין דאינון אקרון רחמים גדולים כַּכָּתוּב וּבְרַחֲמִ֥ים גְּדֹלִ֖ים אֲקַבְּצֵֽךְ. רחמי דעתיק יומין, יְהֹוָ֗ה פׇּֽעׇלְךָ֙ בְּקֶ֤רֶב שָׁנִים֙ חַיֵּ֔יהוּ, בְּרֹ֖גֶז רַחֵ֥ם תִּזְכּֽוֹר. הוא חסד עלאה דעתיקא דעתיקין דביה אתער רחמין לכולא:

וִיהֵא רַעֲוָא מן קודם חי החיים למיהב לן חיין שלימין. חיין אריכין חיין טבין. חיין דחירו חיין בלא עציבו חיין דאינון חידו דכולא בעלמא דין ובעלמא דאתי:

וִיהֵא רַעֲוָא דנהוי מבורכים מפומיה דקב״ה בכל מדה ומדה דיליה. ובעשר ספירן דיליה ובכל שמהן דיליה. ובכל מארי מתיבתאן וכל מלאכין אמן:

וִיהֵא רַעֲוָא דיתמשך ברכאן סגיאין ממקורא עלאה. דאיהו. עלאה מכולא. דאיהו ברוך תדיר דלא פסקין מימוי ויתברכון כל דרגין ומקורין קדישין ויתמליין לארקא ברכאן על כל עלמין ויתברכון כולהו כחדא. ויתנהירו כל בוצינין קדישין ויתברכון אבהן ובנין כולא כחדא:

וִיהֵא רַעֲוָא דיתערון כל כתרין קדישין דלעילא. ויתתקנון לאתברכא ויהון נהרין מעומקא דבירא דאתמשך מההוא עומקא דנפק תדיר ולא פסיק, ברכאן דנבעין מבועין לכלהו עלמין ויתברכון וישתקיין מכולהו:

וִיהֵא רַעֲוָא דיתער אילנא עלאה קדישא דמזונא דכולא ביה דאיהו מתברך מאתר דכל ברכאן כנישין ביה. וביה אתנטעו ואשתילו שרשוי. ויתי לנא ולכל יִשְׂרָאֵל ברכאן מאתר דכל אנון ברכאן נפקין ביה ולא מתעכבי למיפק. כְּדִכְתִיב יְבָרֶכְךָ֥ יְהֹוָ֗ה מִצִּ֫יּ֥וֹן. וּכְתִיב כְּטַל־חֶרְמ֗וֹן שֶׁיֹּרֵד֮ עַל־הַרְרֵ֢י צִ֫יּ֥וֹן כִּ֤י שָׁ֨ם ׀ צִוָּ֣ה יְ֭הֹוָה אֶת־הַבְּרָכָ֑ה חַ֝יִּ֗ים עַד־הָעוֹלָֽם׃ ודא איהו נהירו לעלמא דינהר לכולהו עלמין. ובאתערותא דהאי נהירו להוו כולא בחברותא. כולא ברחימותא כולא בשלימו. וכדין הוא שלמא דכולא. שלמא דעילא ותתא כְּדִכְתִיב יְהִי־שָׁל֥וֹם בְּחֵילֵ֑ךְ שַׁ֝לְוָ֗ה בְּאַרְמְנוֹתָֽיִךְ׃

קוּם יחזקאל נביאה לגלאה מראות קמי שכינתא אלין דְּאִתְמַר בהון וּדְמ֨וּת הַחַיּ֜וֹת מַרְאֵיהֶ֣ם כְּגַחֲלֵי־אֵ֗שׁ בנקודי אורייתא. וטעמי דאורייתא. דעליהו דאתוון אתמר. וּדְמ֨וּת הַחַיּ֜וֹת מַרְאֵיהֶ֣ם כְּגַחֲלֵי־אֵ֗שׁ אלין אינון נקודין. בוערות כמראה הלפידים אלין אינון טעמי. ובהון והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע. והמשכילים אלין אתוון. יזהירו אלין נקודין דנהרין בהון. כזוהר אלין טעמי. ושכינתא כלילא מכולהו:

קוּם בוצינא קדישא ואנהיר גוונין דרקיעא באתוון דאורייתא ואנהיר כוכבייא דבהון בנקודי. כמה חילין נטרין לך בגנתא דעדן. כמה משריין דמלאכין מסתכלין ממשקופי דרקיעא בגנתא בזמנא דתיעול תמן וכולהו מסתכלין בך. וגוונין דרקיעא בך יזהירו בגין דבך נהרא שכינתא דאיהי זוהר הרקיע וגן איהו סתים וחתים עד דתיעול ביה שכינתא. כמה דִכְתִיב גַּ֥ן ׀ נָע֖וּל אֲחֹתִ֣י כַלָּ֑ה. וגוונין לא נהרין ברקיעא עד דייעול תמן קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא :

קומו רעיין קדישין אברהם ויצחק ויעקב. משה ואהרן ויוסף ודוד. ואתערו לגבי שכינתא דְּאִתְמַר בה אני ישיבה בגלותא. קומו ואתערו למנטר ענא דקב״ה דְּאִתְמַר בהון וְאַתֵּ֥ן צֹאנִ֛י צֹ֥אן מַרְעִיתִ֖י. דהא בכל דרא ודרא אתון סבלין כמה דוחקין בגינייהו בארח מסחר ובחילא דשם הוי״ה ובכל הוויי״ן דיליה ובכל כנויין קדישין דיליה, יתערון עמכון ששים רבוא דמלאכין עלאין ותתאין. וששים רבוא נביאים וששים רבוא מארי מתניתין. למהוי כולהון אולפין זכו על יִשְׂרָאֵל לשיזבא לון מאלין חיוון בישין. ולמהוי מחיל קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא להון על כל חובהון. ולמפרק לון ולקיים בהון מדלג על ההרים דאינון קצים. אל תתנו דומי לו עד יערה לגבייהו קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא ברחמי:

קוּם אליהו דאנת דליג עלמא בארבע טסין לאשתכחא בכל חד וחד מישראל דמקיימין אות ברית מילה. קוּם בחילא דשמא דהוי״ה וכל הויי״ן וכנויין דיליה. לא תתעלם לנטלא רשו מקב״ה. לנחתא לנטרא עאנא דקב״ה. ותתעטר בכל שמהן דקב״ה לאגנא בהון עלייהו:

אליהו אליהו, אנת דסליקת לעילא לעילת העילות והוא טעין לך מכל טוב. חות לגבה דמטרוניתא קדישא ותהוי כרוב תחותה. לנחתא בך מליאה. מכל טוב. ומלאכין דאבא ואימא דאינון י״ה אסהרו לך בנחיתו דילה. ומלאכין דבעלה ברא דאבא ואימא דאיהו ו׳ כסיאו לה ומעפפין לה בשית גדפין. ודא איהו שרפים עומדים ממעל לו. ונחית ה״א דיליה טמירא מכוסה בהון. ומלאכים דצדיק חי עלמין. אתון אסמיכו לה עלייכו כחיוון דסמכין לכרסייא. לית לכו לפרחא לעילא ולנחתא לתתא בר מנא:

קוּם אליהו נביאה ליקרא דקב״ה וּשְׁכִינְתֵּהּ. ויתערון עמך שאר נביאי. ועביד ליה קינא ברזין דאורייתא. ולכל משריין דאזלין מתתרכי בתר קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ. לחברא לון ברזין דאורייתא. לאשתכחא בהו נייחא לאלין משריין דנשמתין דאזלין מתתרכין משכינתא. ולאשתכחא בהו נייחא למשריין דקב״ה. קוּם לחברא לון ברזין דאורייתא:

קוּם אליהו תקין לבושי דמלכא ומטרוניתא. דאנת כהנא תקין ליה לקב״ה ארבע בגדי לבן. ותקין ארבע בגדי זהב למטרוניתא דְּאִתְמַר בה כׇּל־כְּבוּדָּ֣ה בַת־מֶ֣לֶךְ פְּנִ֑ימָה מִֽמִּשְׁבְּצ֖וֹת זָהָ֣ב לְבוּשָֽׁהּ׃ ארבע בגדי לבן כולהו רחמי דשמא דהוי״ה, ולית מאן דמחיל בהון עריין אלא איהו. ארבע בגדי זהב כולהו דינא מסטרא דאדנ״י. וליה מאן דמחיל לעבודה זרה אלא איהי.

קוּם אהרן כהנא למדבח תורין ועאנין ואימרין ועופין. וכל מינין דצריכין לסעודתא דמלכא ומטרוניתא. קוּם ואתקין לחם הפנים דאינון לקבל תרי לוחי דאורייתא. דמזה ומזה הם כתובים. והאי איהו וְקָרָ֨א זֶ֤ה אֶל־זֶה֙ וְאָמַ֔ר לקבל עשרים וארבע ספרי תורה. והאי איהו זֶ֚ה הַשֻּׁלְחָ֔ן אֲשֶׁ֖ר לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה:

קוּם רעיא מהימנא ותקין פתורא למארך. ליה ולמטרוניתא מכל מינין קדישין ועדונין. לקיימא ביה זֶ֚ה הַשֻּׁלְחָ֔ן אֲשֶׁ֖ר לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה. דהא כולהו מפתורא דמלכא. הָדָא הוּא דִכְתִיב: לְ֭כוּ לַחֲמ֣וּ בְֽלַחֲמִ֑י. ודא נחמא דאורייתא דבכתב. ויינא דאורייתא דבעל פה. ותמן כמה מטעמים מיני טעמי תורה דמתיקין מכל עדונין דעלמא:

הלל ושמאי דאתון חד מסטרא דרחמי וחד מסטרא דדינא, דאינון חסד וגבורה, דרגין דאברהם ויצחק ואתון מגזעייהו. אתכנשו אתון ותמנין תלמידין דהוי ליה להלל. ואוף הכי תלמידי בית שמאי לסעודתא דמלכא:

קומו מארי מקרא ומארי מתניתין. ומארי תלמוד ומארי סִתְרֵי תּוֹרָה. ואתכנשו לסעודתא דמלכא ומטרוניתא. תנאין תנאין. משנה תהא בעזרייכו ולא תשתניאו מרחמי לדינא, הלכה אזלת לימינא דילכון לאתגברא בה על שנאיכון. קבלה תקבל צלותכון. ברייתא אפיקת לכו ולבנייכו מגלותא ומשעבודא ודינא דההוא דממנא על גלותא על בנייכו:

רעיא מהימנא אנת הוא שקיל לכל יִשְׂרָאֵל. ממולא מכל מדות טבין. ודאי בך שרייא ההוא דְּאִתְמַר ביה אֵין־קָד֥וֹשׁ כַּיהֹוָ֖ה אלהינו. אנת כתר על כל חד וחד מישראל. כי אין בלתך בר נש דיהא כתר עלך. לא נשיא ולא חכם ולא מבין ולא חסיד. ולא גבור ולא תם ולא נביא ולא צדיק ולא מלך. אנת הוא בדיוקנא דקב״ה ברא בדיוקנא דאבוהי. כגוונא דישראל דְּאִתְמַר בהון בָּנִ֣ים אַתֶּ֔ם לַיהֹוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם. אשלים פקודין דמארך. דלית פקודין מאלין דילך דלא יתעטר בהו קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עילא ותתא ככתר עלאה בכל מדה ומדה:

קוּם רעיא מהימנא טול אבנא דילך לגבך. דאנת הוא דְּאִתְמַר עלך וַתֵּ֤רֶא אֹתוֹ֙ כִּי־ט֣וֹב ה֔וּא דנולדת מהול, ואנת הוא כליל מתשעה ירחין ואתמר בך וַיְהִ֥י בִישֻׁר֖וּן מֶ֑לֶךְ. והאי אבנא טיפה קדישא כלילא מעשרה, אנת הוא זרע דאתמשכת מנה ובך תליא פורקנא. ועלך עתיד לאתבנאה בניינא ועלך תקום. טול לך אבנא לגבך, בך תלייא כולא. הא אבנא לגבך ושית אחרנין. ובך תלייא פורקנא דשכינתא ובנהא. דיתקן בך מה דאתהרס בקדמיתא. ובנין חביבותא דילך שית טיפין דגלגולא אתחזרון לגבך. מי ירפא לך דאיהי אימא עלאה תשובה דילך:

רעיא מהימנא טול אבנא דא בירך, דְּאִתְמַר בה עַל־אֶ֥בֶן אַחַ֖ת שִׁבְעָ֣ה עֵינָ֑יִם. לתברא קליפין דאגוזא, דהא כמה רועים פרנסי דרא אתכנשו על האי אבנא סלע דילך לאפקא מייא מתמן. דכלה דילך מעיין הַחָכְמָה בהאי סלע דנביעא דילה באורייתא. ברזין סתימין לית סוף, ועלה אתמר וְֽ֭הַחׇכְמָה מֵאַ֣יִן תִּמָּצֵ֑א, והאי אבן לית מאן דאפיק מנא חָכְמָה דאיהי מלגאו דלית לה סוף בר אנת דְּאִתְמַר בך הלכה למשה מסיני:

קוּם רעיא מהימנא נצח קרבין דהא ברתא דמלכא דילך איהי ולך אתחזרת. ולא עוד אלא כמה זאבים דערבוביא מתכנשין בגלותא למיכל עאנא דילך. דְּאִתְמַר בהון וְאַתֵּ֥ן צֹאנִ֛י צֹ֥אן מַרְעִיתִ֖י, ואנת רעיא מהימנא קוּם טול קרטא דילך, דלאתר עלאה אנת סליק לה יתיר מדוד ומכל נביאייא וחכימייא דכל דרא ודרא, והאי איהי קרטא דילך זרקא מקף שופר הולך סגולתא, דאבנא דא מפומך סלקא, לאתר דְּאִתְמַר בֵּיהּ במופלא מִמְּךָ אַל תִּדְרוֹשׁ ובמכוסה מִמְּךָ אַל תַּחְקוֹר:

קוּם נטיל אבנא וכריך לה בההוא חוטא דזרקא דאיהו אריך אנפין, רעיא מהימנא אנת הוא כשמשא דנהיר דאף על גב דאכנש בלילייא, נהיר הוא בסיהרא ובכל ככבייא ומזלי. הכי אנת נהיר בכל מארי הלכות וקבלות, ומנך אשתקיין בגניזו כמבועא דאשקי לאילנין תחות שרשהון בגניזו עד דאתבקע מימוי באתגלייא. הָדָא הוּא דִכְתִיב: יָפ֣וּצוּ מַעְיְנֹתֶ֣יךָ ח֑וּצָה, דאנת אוף הכי כשמשא דאזיל בימי החורף תחת מבועין, וכד מטי פורקנא תהא כשמשא דאזיל בקיץ לעילא ממבועין. ויהון צוננין ברחמי:

רעיא מהימנא רבן של כל נביאייא, קוּם אתער משנתך. דאנת איהו בכל נביאייא כגוונא דשמשא. קוּם אנהיר נהורין. קוּם אפתח ביתא דנבואה דְּאִתְמַר בה לֹא־כֵ֖ן עַבְדִּ֣י מֹשֶׁ֑ה בְּכׇל־בֵּיתִ֖י נֶאֱמָ֥ן הֽוּא׃ איהי סתימא קוּם אפתח לה, דאיהי ביתא עלאה גניזא דכל גניזין דלעילא סתימין דמלכא עילאה תמן. ואנת הוית כבן בית, בן דההוא ביתא. בית דא ב׳ אימא עלאה. יו״ד חכמה, ת׳ תפארת, בן בית דלעילא. ואנת הוית בדיוקניה. דבההוא בית לא הוה רשו לנביא וחוזה לאעלאה תמן אלא ברשו, ואנת הוית עאל בלא רשו כברא דמלכא דלית תמן תרעא סתימא ליה, ולא עוד אלא דנביאייא אחרנין לא הוו עאלין למחמי למלכא אלא בשעתין ידיעאן וביומין ידיעאן, ואנת בכל שעתא ושעתא ובכל יומא דאנת בעי הוית עייל למהזי למלכא. ולא עוד אלא כל נביאייא הוו חזיין נבואה דילהון כל חד באבר ידיעא ולא יתיר, אבל אנת בכל אתר הוית משיג נבואה דילך, ובכל אבר איהי הות נחתא לגבך מה דלא הוה הכי לשאר נביאייא קוּם רעיא מהימנא, קוּם אפתח היכלא, דהא כמה מארי דנבואה אינון דפקין לתרעין דהיכלא ואמרין אֲ֭דֹנָי שְׂפָתַ֣י תִּפְתָּ֑ח, ואיהי סתימא לגבייתו, וכד אנת תיתי תמן איהי אתפתחת:

קוּם מלכא משיחא ואתער גו גנתא דעדן ותתגלי בארעא דגליל, והא זמינין כל צדיקייא לעטרא לך בגנתא דעדן, ויחגרון לך מאני זיינא באתוון רשימן דמאני דשמא קדישא, והא זמין קלא להתפוצץ בענפי אילנין דגנתא, קרי בחיל ואמר אתערו קדישין עליונין, קומו מקמי מלכא משיחא. הא עידנא לאתחברא איילתא בבעלה, ובעלה בעי לנקמא לה נוקמין דעלמא, ולאקמא לה ולאנערא לה מעפר. כדין יקומון כולהו קדישין ויחגרון לך מלכא משיחא מאני זיינך, אברהם מימינך יצחק משמאלך יעקב קמך, ומשה רעיא מהימנא על כל אלין צדיקייא, אזיל ורקיד גו גנתא דעדן:

מלכא משיחא, כמה חידו להוי לך בעידנא דתתתקן על ידא דצדיקייא בגנתא דעדן, ותיעול בההוא דוכתא דאקרי קן צפור ותטול מתמן לבושין, ואינון עשר לבושי קנאה, זכאה חולקך בעידנא דחמי לך קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מתלבש בלבושי נוקמא והגיד מאני זייניה ונטיל לך ונשיק לך על רישך, זכאה חולקך בעידנא דיעטר לך קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בחד כתרא גליפא מחקקא בשמהן קדישין דאתעטר ביה קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כד עברו יִשְׂרָאֵל ית ימא, וכמה חידו יתוסף לך בההיא שעתא דתתעטר ותתקן בכל הני תיקונין ונטיל לך קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא ונשיק לך כמוקדמין, מאן זכי למהמי רתיכין קדישין ומשריין עלאין דסחרין לך ויהבין לך מתנן ונבזבזן סגיאין ותתעטר מכולהו, זכאה ההוא יומא דתתגלי ביה בארעא דגליל, ויתכנשון לגבך כל אינון דלעאן באורייתא, זכאה ההוא יומא דייתי בעלה דמטרוניתא ויוקים לה מעפרא כְּדִכְתִיב אָקִ֛ים אֶת־סֻכַּ֥ת דָּוִ֖יד הַנֹּפֶ֑לֶת, ויכנוש גלותא מסייפי עלמא ועד סייפי עלמא כְּדִכְתִיב אִם־יִהְיֶ֥ה נִֽדַּחֲךָ֖ בִּקְצֵ֣ה הַשָּׁמָ֑יִם מִשָּׁ֗ם יְקַבֶּצְךָ֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ וּמִשָּׁ֖ם יִקָּחֶֽךָ׃ וכל אתין ונסין וגבורן דעבד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא במצרים יעביד לון לישראל כְּדִכְתִיב כִּימֵ֥י צֵאתְךָ֖ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אַרְאֶ֖נּוּ נִפְלָאֽוֹת׃ זכאה איהו מאן דיזכי למחמי דא, זכאה איהו בעלמא דין וזכאה איהו בעלמא דאתי:

מלכא משיחא זקיף עיניך באתר דתחמי ביה, ותחזי לרחל דדמעהא באנפהא ולא צביאת לקבלא תנחומין כְּדִכְתִיב מֵאֲנָ֛ה לְהִנָּחֵ֥ם עַל־בָּנֶ֖יהָ, קוּם אתער וסדר מלין קמי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הא כְּתִיב בִּבְכִ֣י יָבֹ֗אוּ, בִּזְכוּת בכי דאם הילד שהיא רחל יבואו ויתכנשון מן גלותא, הא כְּתִיב וְהִנֵּה־נַ֖עַר בֹּכֶ֑ה, ואם הילד היא בוכה, קוּם ותחמי באתר דתחמי ההוא דיוקנא דחורבן בית מקדשא וכולהו צדיקייא דאתקטלו ביה. קוּם וחמי מלאכי עלאי דאקרון אבלי ציון, אינון דבכו על חרבן בי מקדשא ובכאן תדיר. קוּם ואליף זכו על ענא דקב״ה דאינון בגלותא. ויתתקף חילך לאתגברא בִּזְכוּת ינוקי דבי רב. ובזכות ינוקי דיתבין בתוקפא דאמהון וינקי דְּאִתְמַר בהון גְּמוּלֵי֙ מֵחָלָ֔ב עַתִּיקֵ֖י מִשָּׁדָֽיִם. דבגין אלין שרייא שכינתא עמהון דישראל בגלותא. אתתקף מלכא משיחא באלין רביין וינוקין ותבעי רחמין מקב״ה על שכינתא ועל יִשְׂרָאֵל למפרק לון בעגלא ובזמן קריב אמן:

מלכא משיחא הא זמין למיפק רוחא ממוחא סתימאה לאשראה עלו. כְּדִכְתִיב וְנָחָ֥ה עָלָ֖יו ר֣וּחַ יְהֹוָ֑ה ר֧וּחַ חׇכְמָ֣ה וּבִינָ֗ה ר֤וּחַ עֵצָה֙ וּגְבוּרָ֔ה ר֥וּחַ דַּ֖עַת וְיִרְאַ֥ת יְהֹוָֽה׃ מלכא משיחא, הא כְּתִיב שש מעלות לכסא, ואנת זמין למיתב בשבעה, שיתא אינון ורוחא דעתיק יומין עלייהו הא שבעה:

מלכא משיחא, הא אהבה ורשפין דשלהובא דלבא אבתרך, יהא רעוא דדיוקנא דילן תהא חקוקה בלבך. ונזכי למחמי אפך דנהרין בנהורין עלאין סגיאין בעגלא ובזמן קריב אמן:

אתערו בנין קדישין וזדיזו גרמייכו למיהב תוקפא וחילא לההוא דרחיף בגדפיה עלייכו. לההוא דשמיה כה. האי דשמיה כה איהי פטרונא דקיימא עלן. עבידו בנין קדישין קרבא לאתתקפא בהאי כה. הא ודאי האי כה תעקר מסנאין דישראל מעלמא, תתמלא האי כה ברכאן ויתברכון עמא קדישא. תתחבר כה לחי ויסגי שלמא לעילא ותתא. כה, כה, כה, המידא דלבן, רחימא דנפשין, ובסימא דרוחץ, יהא רעוא דנחדי בחדוון דידך וננהיר בנהורין דנהרין בך:

קומו מלאכין עלאין ואוליפו זכו על בנין דקב״ה. דאינון יִשְׂרָאֵל דְּאִתְמַר בהון בְּנִ֥י בְכֹרִ֖י יִשְׂרָאֵל. חלו נא פני אל ויחננו. לההוא דְּאִתְמַר בה אֵ֕ל נָ֛א רְפָ֥א נָ֖א לָֽהּ. דאסוותא בידה דאיהו יד פשוטה לקבל שבים. קומו ואוליפו זכו על שכינתא דאיהי בגלותא, דקנא דאיהי ירושלים חרבה. וישראל בגלותא תחות יד אדונים קשים אומין דעלמא. קומו ובעו רחמי עלייהו. ואוליפו זכו עלייהו:

דוד מלכא אמר אִם־תַּחֲנֶ֬ה עָלַ֨י ׀ מַחֲנֶה֮ לֹא־יִירָ֢א לִ֫בִּ֥י אִם־תָּק֣וּם עָ֭לַי מִלְחָמָ֑ה בְּ֝זֹ֗את אֲנִ֣י בוֹטֵֽחַ׃ אנן בעינן לאתתקפא בהאי קרא דדוד. קוּם דוד מלכא הא זֹאת דילך לגבן. אהרן כהנא קוּם משנתך הא זֹאת דילך לגבן דְּאִתְמַר בה בְּזֹ֛את יָבֹ֥א אַהֲרֹ֖ן אֶל־הַקֹּ֑דֶשׁ. קוּם רעיא מהימנא לאגנא על זֹאת דילך דְּאִתְמַר בה וְזֹ֖את הַתּוֹרָ֑ה אֲשֶׁר־שָׂ֣ם מֹשֶׁ֔ה. דהא כמה מארי מגיחי קרבא קא אתיין לאגחא עלה:

קומו נביאי קשוט דהא זֹאת דילכון לגבן דקא הויתון מתנבאין עלה אַל־יִתְהַלֵּ֤ל חָכָם֙ בְּחׇכְמָת֔וֹ וְאַל־יִתְהַלֵּ֥ל הַגִּבּ֖וֹר בִּגְבֽוּרָת֑וֹ אַל־יִתְהַלֵּ֥ל עָשִׁ֖יר בְּעׇשְׁרֽוֹ. כִּ֣י אִם־בְּזֹ֞את יִתְהַלֵּ֣ל הַמִּתְהַלֵּ֗ל, זֹ֛את אָשִׁ֥יב אֶל־לִבִּ֖י עַל־כֵּ֥ן אוֹחִֽיל׃

קומו אבהן קדישין מארי דברית, דהא זֹאת הברית דילכון ביננא דְּאִתְמַר בה וְאַף־גַּם־זֹ֠את בִּֽהְיוֹתָ֞ם בְּאֶ֣רֶץ אֹֽיְבֵיהֶ֗ם לֹֽא־מְאַסְתִּ֤ים וְלֹֽא־גְעַלְתִּים֙. ובגינה אמר קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְזָכַרְתִּ֖י אֶת־בְּרִיתִ֣י יַעֲק֑וֹב:

קוּם שלמה מלכא דאנת שלם דילה, קוּם למהוי עזר לגבה בהאי קרבא, קוּם מארי מפתחאן דאוצרין דמלכא דכל מאני קרבא בהון, קוּם אפתח היכלא אדני שפתי תפתח ופי יגיד שבהוי דמלכא עלאה, דהא היכלא דיליה איהו, טול רשו ואפתח היכלא בגין יקרא דשכינתא:

קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בבעו מנך במטו מנך, תהוי דכיר תדיר למטרוניתא דידך דאיהי בגלותא גבן. שומר אנת, שומר אתקרית. אנת נטיר מטרוניתא דידך, שומר מה מלילה שומר מה מליל, דרגא דלילה ודרגא דליל, קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא , אנת נטיר כולא, אנת שומר דנטיר ביתא, והא ודאי שמירה דידך אשתכח גבי מטרוניתא תדיר, ואנת זמין לקבלא לה ולאשתכחא בהדא, אייתי בוקר בעגל לאתחברא בהדה:

קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הא משכונא דידך גבן, הא כיסופא דילך גבן, הא ערסא דילך בהדן, ובגין דא לא תשבוק לן לעלמין, קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הא אמרת למעני למעני אעשה, ואעשה לְמַֽעַן שמי, הא רחמך נפישין וסגיאין, בבעו מנך במטו מנך אתער רחמי על שכינתא ועל בנהא דאינון בגלותא למפרק לון בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב אָמֵן:

קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בבעו מנך הוי דכיר רחימותא דאברהם סבא דאזל קמך בארה קשוט, ועשר זמנין נסית ליה וקיים בכולא, בבעו מנך הוי דכיר עובדא דאברהם רחימא דעקד ליצחק בריה בלבא שלים למעבד רעותך, ואתכלילו מיא באשא ואשא במיא ואשתלים דא בדא, במטו מנך הוי דכיר צערא דאברהם בשעתא דְּאִתְמַר ליה אַל־תִּשְׁלַ֤ח יָֽדְךָ֙ אֶל־הַנַּ֔עַר וְאַל־תַּ֥עַשׂ ל֖וֹ מְא֑וּמָה, בבעו מנך הוי דכיר צדקתא דיצחק עקידא דמסר גרמיה בלבא שלים כדקא יאות למעבד רעותך, דפקדת לאבוי אברהם רחימא, לאסקא ליה לעולה על גבי מדבחא, והא אסקיה ואתעקד ואזדמן בדינא על ידא דאברהם רחימא כדקא יאות, והא. אתבריר יצחק עקידא ואסתליק ברעותא קמך כריח דקטורת בוסמין, דקרבין קמך תרין זמנין ביומא ואשתלים קרבנא, במטו מנך הוי דכיר צערא דיעקב שלימא דהוה ליה בגידול בנין, וכמה עקתין אשכח בהאי עלמא, דא איהו שלימו דאבהן, הא איהו אספקלריא המאירה, הא איהו שמשא דנהיר לכל סטרין, בבעו מנך במטו מנך, הוי דכיר צדקתא דרחל אימנא עקרא דביתא, דאעילת צרתה בביתה, ובגינה תמחול ותשבוק לחובין ולעויין והפרוק יעקב מארעא רחיקא ותסיק זרעיה מארעא דשביה:

קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הוי דכיר כד הוה שמאלך מתחות רישא דמטרוניתא ואיהי מתענגא על סגיאו דשלמא. וימינא מחבקא באחוה ובנשיקין. ונדרת לה דלא תשבוק רחימותא דילה לעלמין, ואומית לה אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני:

קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הוי דכיר כד הוו קיימין לגבך בטורא דסיני שתין רבוא יִשְׂרָאֵל וקבילו לך עלייהו, ואתעטרת בהו יתיר מכל עממייא והוו אזלין אבתרך לכל רעותך:

בבעו מנך הוי דכיר כמה בנין קדישין קיימו קמך בכל דרא ודרא. הוי דכיר כמה טבאן דעבדו צדיקין וחסידין קמך, הוי דכיר כמה צדיקין דמסרו גרמייהו לאתקטלא על קדושתא דשמך. הוי דכיר קטולא דרבי עקיבה וחברוי דאתמסרו לקטולא בגין יקרא דשמך:

קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא במטו מנך הוי דכיר ההיא רחימתא דנפשא ההיא שפנוניתא שלימתא דאיהי יחידתא דילך דאתייחדא עמך ביחודא. איהי דנטלא בכל יומא חמש ועשרין אתוון דיחודא ואתקריאת כ״ה. כה, כה, כה, תחדי איהי בגו היכלין דילה. תחדי איהי בנהורין קדישין ועטרין קדישין דילה. כה, כה, כה, תחדי בכמה תיקונין אלין. בכמה תיקונין שפירין. ובכמה תיקונין עלאין דכל מקורין אתתקנו לגבה. והא עתיד לאוספא לה שפירו על שפירו. נהירו על נהירו. תיקונין על תיקונין:

קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הא חדוה ורעוא אית לה למטרוניתא מלכותא קדישא למהוי גבך. ולא לאתפרשא מנך. דהא כל חדוה ורעוא דילה לאו איהו אלא בך. דהא לית חדוה ורעו לאתתא אלא בבעלה:

קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הא יהבת שכינתא ביניהון דישראל למהוי רביעא עלייהו כאימא על בנין. ולאגנא עלייהו בכל סטרין. ויהבת לה משכונא בגווייהו דישראל. למנדע דלא תנשי לון ולא תשבוק לון לעלמין. הא איהי בעיא למהוי משכונא לגבך ולסלקא לקבלך. ואנן אחריך נרוצה, איהי אמרה לקמך משכני. בבעו מנך אושיט ימינך לגבה לקבלא לה ולסלקא לה לחבקא לה ברעותא שלים כדקא יאות, טול את רעוא בקדמיתא. ולבתר דתטול אנת איהי וכל עולימתאן דילה יהון ברעוא:

קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הא שכינתא איהי אמרה לקבלך משכני אחריך נרוצה. משכני לגבך בקדמיתא בגין דתקבל רעוא מאתר דכל רעוין אשתכחו. ולבתר אחריך נרוצה ברעוא סגי. משכני עמך לאתחברא עמך ליטול ברכאן מעם נקודה עלאה דעלך. וכיון דתיטול ברכאן ורעוא. הא אנא וקוצא דתלייא לתתא מני אחריך נרוצה. למהוי חד שלימו עילא ותתא. ולמהוי כל חד בשלימו דילה:

מאריה דעלמא מאן לא ידחל מנך. דאנת שליט על כל מלכין דעלמא. ואנת עיקרא ושרשא דכל עלמין וכלא קמך כלא:

מאריה דעלמא, כמה חביבין עמך יִשְׂרָאֵל. רבית לון ונטלת לון כאבא דנטיל לבדיה. אולפת לון דחלתך ואשליטת לון על כל אומץ דעלמא. בגין דבנין יקירין דחימין הוו קמך:

מאריה דעלמא, הוי דכיד תדיר כמה עקתין על עקתין מטו על עמך יִשְׂרָאֵל. וכמה צווחו צוחה בתר צוחה, וכמה שפכו דמעין בתר דמעין, בנין דאתרביאו בעדונין היך אזלו בגלותא בשלשלאין תקיפין. ידהון מהדקן לאחורא, בנין דהוו יקירין מפז וספירין איך אשתני דיוקנא דילהון ואשתחר בענויין דעבדי לון שנאיהון. בנין חסידין קדישין, היך נפלו בידי נוכראין דלא רחמין כלל. ובשר קדישא דגופיהון אתרמי ואתחלל בשווקים וברחובות:

מאריה דעלמא, הוי דכיר אומאה דאומית לכנסת יִשְׂרָאֵל, ברתא יחידתא דילך, לאקמא לה ולמפרק לישראל מגלותא ולאכנשא לון ולמיעל לון לאתרייהו, דִּכְתִיב כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה מִנְעִ֤י קוֹלֵךְ֙ מִבֶּ֔כִי וְעֵינַ֖יִךְ מִדִּמְעָ֑ה כִּי֩ יֵ֨שׁ שָׂכָ֤ר לִפְעֻלָּתֵךְ֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה וְשָׁ֖בוּ מֵאֶ֥רֶץ אוֹיֵֽב׃ וְיֵשׁ־תִּקְוָ֥ה לְאַחֲרִיתֵ֖ךְ נְאֻם־יְהֹוָ֑ה וְשָׁ֥בוּ בָנִ֖ים לִגְבוּלָֽם׃ מאריה דעלמא אנת קשוט וכל מילך קשוט ומסגי למעבד טבוון וקשוט:

מאריה דעלמא כְּתִיב באורייתא, כִּ֣י יִקָּרֵ֣א ‏קַן־צִפּ֣וֹר ׀ לְפָנֶ֡יךָ בַּדֶּ֜רֶךְ בְּכׇל־עֵ֣ץ ׀ א֣וֹ עַל־הָאָ֗רֶץ אֶפְרֹחִים֙ א֣וֹ בֵיצִ֔ים וְהָאֵ֤ם רֹבֶ֙צֶת֙ עַל־הָֽאֶפְרֹחִ֔ים א֖וֹ עַל־הַבֵּיצִ֑ים לֹא־תִקַּ֥ח הָאֵ֖ם עַל־הַבָּנִֽים׃ שַׁלֵּ֤חַ תְּשַׁלַּח֙ אֶת־הָאֵ֔ם וְאֶת־הַבָּנִ֖ים תִּֽקַּֽח־לָ֑ךְ לְמַ֙עַן֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ וְהַאֲרַכְתָּ֖ יָמִֽים׃ מאן יוליף זכו על שכינתא ובנהא דאיהי בגלותא, וקנא דילא דאיהי ירושלים חרבה, ובנהא יִשְׂרָאֵל בגלותא תחת יד אדונים קשים אומין דעלמא, מאן יבעי רחמי עלייהו ומאן יוליף זכו עלייהו:

מאריה דעלמא, הא אמרת למעני למעני אעשה. ואעשה לְמַֽעַן שמי. ועוד הא כְּתִיב בך וְ֝רַחֲמָ֗יו עַל־כׇּל־מַעֲשָֽׂיו, ורחום אתקרית. דִּכְתִיב באורייתא כִּ֣י אֵ֤ל רַחוּם֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ. בבעו מנך במטו מנך אתער רחמי על שכינתא ועל יִשְׂרָאֵל למפרק לון בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב אָמֵן:

מאריה דעלמא, הווי דכיר איילתא רחימתא דנפשא. הווי דכיר רחמין קדמאין דהוו לך בהדה. הווי דכיר חותמא דדיוקנא דהוה תקיף בגו רחימו דילה:

רבון עלמא, אנת דעני לעניי, דעני לעשיקי. דעני לתבירי לבא, דעני לשפילי דעתא, דעני למכיכי רוחא. דעני לצדיקי וחסידי ותמימי בכל דר ודר. יהא רעותך עם עמך יִשְׂרָאֵל לעלם ופורקן ימינך אחזי לעמך בבית מקדשך. לאמטויי לנא מטוב נהורך ולקבלא צלותנא ברחמי. יהא רעוא קודמך דתוריך לן חיין בטיבו. ולמרחם עלנא ולמנטר יתנא. וית כל די לנא ודי לעמך יִשְׂרָאֵל אנת הוא זן לכולא ומפרנס לכולא אנת הוא דשליט על כל מלכייא ומלכותא דילך היא. אנת אלהא דקשוט ואורייתך קשוט. ונביאך קשוט, ומסגי למעבד טבוון וקשוט. בך אנן רחיצין, ולשמך יקירא קדישא אנן אמרין תושבחן. אנת הוא אבא רחמנא מלא רחמין רחם עלנא. ועל כל אנשי ביתנא ועל כל יִשְׂרָאֵל אחנא. ומחשוכא לנהורא. אפקינן בדיל שמך רבא:

רבון עלמא, הא רעיא מהימנא דשקיל כשתין רבוא יִשְׂרָאֵל. אתמר ביה לגבי דרא דגלותא בתראה וַיהֹוָה֙ הִפְגִּ֣יעַ בּ֔וֹ אֵ֖ת עֲוֺ֥ן כֻּלָּֽנוּ. ואיהו כליל בעשר מדות ובגינייהו אמרת לא אשחית בעבור העשרה. נחית עליה לאשגחא על עלמא. וקיים מילך דאנת קשוט וכל מילך קשוט. דאיהו גמיל חסד עם שכינתא וקטיר שפחא דילה בגבורה. למהוי שפחה אסירה תחת גבירתה בקישורא דתפילין. ואשתדל בגינה בתורת אמת. תורת אמת היתה בפיהו. ואשתדל בה בנביאים וכתובים. בנביאי בכמה נחמות בכתובים בעשרה מיני תהלים. בצדיק בי״ח ברכאן דצלותא:

רבון עלמא יהא רעוא דילך למיהב לרבנן מזונא שלימתא לתקנא לגבך ולגבי מטרוניתא עילאה עלמא דאתי. דְּאִתְמַר עלה כִּ֣י לַ֭יהֹוָה הַמְּלוּכָ֑ה וּ֝מֹשֵׁ֗ל בַּגּוֹיִֽם׃ ולגבי מטרוניתא תניינא דְּאִתְמַר בה זמנא תניינא וְהָיְתָ֥ה לַֽיהֹוָ֖ה הַמְּלוּכָֽה. לתקנא פתורא שלימתא. מכל עדונין קדישין. ומכל מאכלין קדישין וטבין:

רבון עלמא יהא רעוא דילך למיהב לן תוקפא. וניעול בלא כיסופא קמך וקמי מטרוניתא עלאה דְּאִתְמַר בה אֵֽם־הַבָּנִ֥ים שְׂמֵחָ֗ה. ולא נהוי בכיסופא קמי ברתא דמלכא דְּאִתְמַר בה כׇּל־כְּבוּדָּ֣ה בַת־מֶ֣לֶךְ פְּנִ֑ימָה. ועלה אתמר רַבּ֣וֹת בָּ֭נוֹת עָ֣שׂוּ חָ֑יִל וְ֝אַ֗תְּ עָלִ֥ית עַל־כֻּלָּֽנָה׃ ואיהי ארוסה למשה הלכה למשה מסיני. דיליה איהי וליה אתחזרת:

אוֹרַיְתָא אוֹרַיְתָא, נְהִירוּ דְּכָל־עַלְמִין, כַּמָּה יַמִּין, וּנְחָלִין, וּמְקוֹרִין, וּמַבּוּעִין, מִתְפַּשְּׁטִין מִנָּךְ לְכָל־סִטְרָא. מִנָּךְ כֹּלָּא, עֲלָךְ קַיְמֵי עִלָּאִין וְתַתָּאִין, נְהִירוּ עִלָּאָה וַדַּאי מִנָּךְ נַפְקֵי.

אוֹרַיְתָא אוֹרַיְתָא, מָה־אֵימָא לְגַבָּךְ, אַיֶּלֶת אַהָבִים אַנְתְּ, וְיַעֲלַת חֵן. עֵלָּא וְתַתָּא רַחֲמִין דִּילָךְ. מַאן יִזְכֵּי לְיַנְקָא מִנָּךְ כְּדְקָא יָאוֹת. אַנְתְּ שַׁעֲשׁוּעִים דְּמָרָךְ, מַאן יָכִיל לְגַלָּאָה, וּלְמֵימָר סִתְרִין וּגְנִיזִין דִּילָךְ.

אוֹרַיְתָא אוֹרַיְתָא, עַלָךְ כְּתִיב: וָֽאֶהְיֶ֥ה אֶצְל֗וֹ אָ֫מ֥וֹן וָֽאֶהְיֶ֣ה שַׁ֭עֲשֻׁעִים י֤וֹם ׀ י֑וֹם. בָּךְ אִתְבְּנֵי עַלְמָא וְאִשְׁתַּכְלַל וְכָל־דְּאִשְׁתַּדַּל בָּךְ שַׁכְלִיל עַלְמִין וְקִיֵּם לוֹן, וְקִיֵּם כָּל־עוֹבָדָא וְעוֹבָדָא עַל תִּקּוּנֵהּ כִּדְקָא יָאוֹת, וְכָל־מַאן דְּאִשְׁתַּדַּל בָּךְ וְאִתְאַחִיד בָּךְ אִתְאַחִיד בְּאִילָנָא דְחַיֵּי.

אוֹרַיְתָא אוֹרַיְתָא, עֲלָךְ כְּתִיב: יְקָ֣רָה הִ֭יא מִפְּנִינִ֑ים. כַּמָּה גְנִיזִין טְמִירִין אִית בָּךְ. כַּמָּה פְלִיאָן נַפְקִין מִנָּךְ. כָּל־אִנּוּן מִלִּין עִלָּאִין דְּאִתְגַּלְיָן וּדְלָא אִתְגַּלְיָן בָּךְ אִנּוּן. כָּל־מִלִּין דִּלְעֵלָּא וּלְתַתָּא וְכָל־מִלִּין דְּעַלְמָא דְאָתֵי בָּךְ אִנּוּן. מַאן יָכִיל לְמֵיקַם עַל מִלִּין דִּילָךְ, הָדָא הוּא דִכְתִיב: מִ֗י יְ֭מַלֵּל גְּבוּר֣וֹת יְהֹוָ֑ה.

אוֹרַיְתָא אוֹרַיְתָא, כַּמָּה טָבִין אִנּוּן אָרְחִין וּשְׁבִילִין דִּילָךְ, דְּהָא בְּכָל־מִלָּה וּמִלָּה דִילָךְ אִית בַּהּ כַּמָּה עֵיטִין כַּמָּה טָבִין לִבְנֵי נְשָׁא. וְאִית בְּהוֹן כַּמָּה מַרְגְּלָאן דְּקָא מַנְהִירִין לְכָל־סְטַר. וְלֵית מִלָּה בָךְ דְּלֵית בַּהּ כַּמָּה בוֹצִינִין מְנַהֲרָן לְכָל־סְטַר.

אוֹרַיְתָא אוֹרַיְתָא, כַּמָּה חֲבִיבִין אִנּוּן מִלִּין דִּילָךְ. מָה אִילָנָא אִית בֵּהּ שָׁרָשִׁין, וְאִית בֵּהּ קְלִפִּין, וְאִית בֵּהּ מוֹחָא, וְאִית בֵּהּ עַנְפִין, וְאִית בֵּהּ טַרְפִּין, וְאִית בֵּהּ פִּרְחִין, וְאִית בֵּהּ אֵיבָא, אוּף הָכִי אִנּוּן מִלִּין דִּילָךְ, אִית בְּהוּ פְּשָׁטֵי דִקְרָאֵי, דְּרָשָׁא וְרֶמֶז דְּקָא רָמִיז חָכְמְתָא, גֵּמַטְרִיָּאוֹת, רָזִין טְמִירִין רָזִין סְתִימִין, אִלֵּין עַל אִלֵּין, כָּשֵׁר וּפָסוּל, טָמֵא וְטָהוֹר, אָסוּר וּמֻתָּר, חַיָּב וְזַכַּאי. וּמִכָּאן וּלְהָלְאָה מִתְפַּשְּׁטָאן עַנְפִין לְכָל־סְטַר. רְחָבָה אַנְתְּ מִנִּי יָם, לֵית בָּךְ קֵץ וְתַכְלִית.

אוֹרַיְתָא אוֹרַיְתָא, אוֹרַיְתָא עִלָּאָה, אוֹרַיְתָא דִקְשֹׁט, כַּמָּה חֲבִיבָה אַנְתְּ קַמֵּי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. חֲבִיבָה אַנְתְּ לְעֵלָּא וַחֲבִיבָה אַנְתְּ לְתַתָּא. כָּל־שְׁבִילִין דִּילָךְ כֻּלְהוֹן שְׁלִים, שְׁלִים לְעֵלָּא שְׁלִים לְתַתָּא, שְׁלִים בְּעַלְמָא דֵין שְׁלִים בְּעַלְמָא דְאָתֵי.

רבון עלמא, יהא רעוא דילך לאנהרא עינן באורייתא ובסתרין דידה. ולאסברא מלין בפומנא. ונימא מלין באורח מישור כדקא יאות. והב רשו לכל שמהן וכנויין קדישין. ולכל מארי מתיבתא דלעילא ותתא. ולכל חילין קדישין ולכל נפשין ורוחין ונשמתין עלאין קדישין לגלאה לן מלין יקירין ורזין גניזין. ובחילא דשם הוי״ה ובכל הוויי״ן דיליה ובכל כנויין קדישין דיליה. נזכה למילף באורייתא קדישא. ולמנטר פקודין דילה. ולחדשא בה מלין דקשוט כדקא יאות. לאנהרא שכינתא ולתקנא קשוטין דילה:

רבון עלמין, אף על גב דחבית קמך ולא אשתדלנא ביקרא דשכינתא. ולית אנא כדאי לצלאה קמך ולמבעי בעותאי מקמך. עם כל דא אבא רחמנא אנת. ורחמך נפישין וסגיאין יתיר עד אין קץ, וחסדך רב עד אין סוף ותכלית:

יהא רעוא דילך דיתחשב לי כאלו אשתדלית באורייתא ופקודין דילה לשמא דקב״ה. ותחשוב לי כבר דאשתדל בעובדוי בתר אבוי ואמיה דאינון קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דרחים לון יתיר מגרמיה ונפשיה ורוחיה ונשמתיה, וכל מה דהוי ליה הוה חשיב בעינוי לאין למעבד רעותא דאבא ואימא ולמפרק לון. ואע״ג דידענא דלא עבדית הכי ולא אשתדלנא בהכי הא רב חסד אתה וקמך גלי כי שאור שבעיסה הוא יצרא בישא מעכב. והשתא הא בעינא למעבד רעותך. רבון עלמין תהוי נטיר יתי תמיד מיצרא בישא ומעינא בישא ומכל זינין בישין:

רבון עלמא, הא כְּתִיב תְּ֭פִלָּה לְעָנִ֣י כִֽי־יַעֲטֹ֑ף יְ֝הֹוָ֗ה יִשְׁפֹּ֥ךְ שִׂיחֽוֹ׃ עניא אנא ומצלי קודמך, יהא רעוא דילך למיהב לי תוקפא וחילא וחכמהא ובינה ודעת, וחיי אריכי ומזוני רויחי ורחמי ובני סמיכי בגין למילף בורייתך ולמעבד פקודין דידך כרעותך:

רבון עלמא, לית רב חסד בר מנך. אנת דעביד טיבו גם למאן דחב קמך, בבעו מנך במטו מנך למרחם עלן. ולא תתפרע כעובדנא בישין מנן, וכבוש חמתא ורוגזא מנן, ומחול ושבוק לחובין ולעוויין. סלח נא לחטאי אלו השגגות דעבידנא קמך. גם מזדים חשוך עבדך אלו הזדונות. אל ימשלו בי אז איתם אלו תוקפי עבירות, ונקיתי מפשע רב ההוא עון רב, רבון עלמא אנת אלוה רב ואנא חוביי רברבין. יאה לאלוה רב למשבק חובין רברבין. הָדָא הוּא דִכְתִיב: לְמַֽעַן־שִׁמְךָ֥ יְהֹוָ֑ה וְֽסָלַחְתָּ֥ לַ֝עֲוֺנִ֗י כִּ֣י רַב־הֽוּא׃

רבון עלמא לית מאן דסמיך למסכנא בר מנך. למאן יזיל מסכנא למבעי בעותיה. הא לגבך יתי ומקמך יבעי בעותיה. ואנת עני ליה ואנת יהיב ליה כל בעיתיה. אנא מסכנא, ממך בעי בעותאי וקודמך אנא מצלי ומתחנן. בבעו מנך במטו מנך דיתגלגלון רחמך עלן. ונהור טובך אנהר עלן. וסעיד וסמיך הוי לן. ותעביד עמנא אתא לטב, וקבל צלותנא ברעוא, ולא נהדר ריקם מקמך:

רבון עלמא, גלי קודמך כל מידי דאנא צריך בדיל גרמי ונפשי ורוחי ונשמתי, כְּדִכְתִיב אֲֽדֹנָי נֶגְדְּךָ֥ כׇל־תַּאֲוָתִ֑י וְ֝אַנְחָתִ֗י מִמְּךָ֥ לֹֽא־נִסְתָּֽרָה׃ יהא רעוא קמך דתחשוב עלן טבוון וברחמך נפישין טבוואן סגיאן אייתי עלן וקבל צלותנא ברעוא אמן:

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, אָבִינוּ אָתָּה. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ אֵין לָנוּ מֶלֶךְ אֶלָּא אָתָּה. אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ רַחֵם עָלֵינוּ: אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ, כִּ֣י ׀ לֹ֣א עַל־צִדְקֹתֵ֗ינוּ אֲנַ֨חְנוּ מַפִּילִ֤ים תַּחֲנוּנֵ֙ינוּ֙ לְפָנֶ֔יךָ, כי אין בנו מעשים טובים. אכן עשח חסד וצדקה לְמַֽעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל והושיענו ברחמיך הרבים ובחסדיך הפשוטים. וַאֲנַ֗חְנוּ לֹ֤א נֵדַע֙ מַֽה־נַּעֲשֶׂ֔ה כִּ֥י עָלֶ֖יךָ עֵינֵֽינוּ׃ חָנֵּֽנוּ וַֽעֲנֵֽנוּ וּשְׁמַע תְּפִלָּתֵֽנוּ. כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת כָּל־פֶּה:

אלהי אל תדינני כמעלי, חטאת נעורי ופשעי אל תזכור לי למי אנוס ומי לי. אתה אלי מנת חלקי חזקי וחילי. מי אנכי כי אערוך מבטא שפתי נגדך. אבל מובטח אני ברַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ. הָאִ֣ירָה פָ֭נֶיךָ עַל־עַבְדֶּ֑ךָ. וְאַל־תַּסְתֵּ֣ר פָּ֭נֶיךָ מֵעַבְדֶּ֑ךָ. כי מדתך להטיב באי עדיך. שָׂ֣שׂ אָ֭נֹכִי עַל־אִמְרָתֶ֑ךָ. וַאֲנִי־בָ֖אתִי בִּדְבָרֶֽיךָ. אשר אמרת עַם־זוּ֙ יָצַ֣רְתִּי לִ֔י תְּהִלָּתִ֖י יְסַפֵּֽרוּ׃

אלהי לעולם אודך. כִּי גָּדוֹל עָלָי חסדך. ואני עבדך במה אוכל כבדך. ומה אשיב לך. כי הכל שלך. ומה שבח לך אערוך ולא ידעתי מה. היכול אוכל דבר מאומה, כי אֵין חֵקֶר לגדולתיך. ואין סוף לתבונתיך. אי זו עין אשר תעידך. חי לא ראה פני כבודך. גם מלאכיך לא ראוך. וכל חכמי לב לא מצאוך ונבונים לא ידעוך. אתה לבדך מכיר שבחיך. ואין זולתך יודע כחך. מקום אתה לעולמך, מי יודע את מקומך:

רועה יִשְׂרָאֵל, לא תראה צאנך נדחים והתעלמת מהם. שִׁמְךָ הַגָּדוֹל נקרא עליהם. ומכל העמים בחרת בהם. איכה ירעו איכה ירבצו בארץ אויביהם. לֹֽא־מְאַסְתִּ֤ים וְלֹֽא־גְעַלְתִּים֙ הבטחת להם. אֲנַחְנוּ עַמְּךָ וְצֹאנֶךָ חֲפֵצִים לַעֲשוֹת רְצוֹנֶךָ. ואיך נעבוד ואין לאל ידינו. ולשריפת אש היה בית מקדשנו. ואיך נעבוד ואין זבח ומנחה. כי לא באנו אל המנוחה. ואפר פרה אדומה אין לנו להטהר בו מכל טומאתנו:

אלהים אין זולתך. מושיע אין בלתך. גאל לך את גאולתך. צוה ישועות עמך כי אין גואל קרוב ממך. ונדע כי אין זולתך לגאול על כן נפשנו לך חכתה. נכספה וגם כלתה. כי גואל אתה. למה לנצח תשכחנו. הן הבט נא עמך כולנו. אֲנַ֤חְנוּ הַחֹ֙מֶר֙ וְאַתָּ֣ה יֹצְרֵ֔נוּ. אתה ה׳ אבינו גואלנו. אמור לבת ציון שׁוּבִי לִמְנוּחָיְכִי, כי אנכי הגואל משחת חייכי. קומי יפתי ולכי. כי אחפוץ לגאלך וגאלתיך אנכי:

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אין כמדת בשר ודם מדותיך. איה קנאתך וגבורתיך אל חי ה׳ צבאות, איה כל נפלאותיך הגדולות והנוראות. אשר ספרו לנו אבותינו. איה חסדיך הראשונים אשר עמנו ידענו אבינו כי חטאנו אמת עשית ואנחנו הרשענו. אך אל באפך תוכיחנו. ואל בחמתך תיסרנו. אִם־עֲוֺנֵ֙ינוּ֙ עָ֣נוּ בָ֔נוּ. מחול וסלח לנו, עׇזְרֵ֤נוּ ׀ אֱלֹ֘הֵ֤י יִשְׁעֵ֗נוּ. כִּ֥י עָלֶ֖יךָ עֵינֵֽינוּ. למענך עשה ולא לנו. לֹ֤א לָ֥נוּ יְהֹוָ֗ה לֹ֫א לָ֥נוּ. זוכר חסדי אבות. עשה לְמַֽעַן אבותינו. תתאזר בחנינותיך. תתלבש בצדקותיך. ותבא לְפָנֶֽיךָ מדת טובך וענותנותך. יִוָּדַע לְעֵינֵי הַכֹּל, טוּבְךָ וְחַסְדְּךָ עִמָּנוּ. חֲתֹם פֶּה־שָׂטָן, וְאַל יַשְׂטִין עָלֵינוּ. וְהָסֵר הַשָּׂטָן מִלְּפָנֵֽינוּ וּמֵאַֽחֲרֵֽינוּ, וּבְצֵל כְּנָפֶֽיךָ תַּסְתִּירֵֽנוּ:

ה׳ צפינו לישועתך. רחם ברוגז תזכור לדופקי שערי חמלתך. בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים בָּאנוּ לְפָנֶֽיךָ. כְּדַלִּים וּכְרָשִׁים דָּפַקְנוּ דַלְתֵי רַחֲמֶֽיךָ: דַלְתֵי רַחֲמֶֽיךָ דָּפַקְנוּ רַחוּם וְחַנּוּן. אַל תְּשִׁיבֵנוּ רֵיקָם מִלְּפָנֶיךָ: מִלְּפָנֶיךָ מַלְכֵּנוּ רֵיקָם אַל תְּשִׁיבֵנוּ. כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה: שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה. עָדֶיךָ כָּל בָּשָׂר יָבֹאוּ: שׁוֹמֵעַ תְּחִנָּה. אֵלֶיךָ כָּל הָרוּחוֹת יָבֹאוּ: יָבֹאוּ אֵלֶיךָ הָרוּחוֹת. וְכָל הַנְּשָׁמָה: הַנְּשָׁמָה לָךְ וְהַגּוּף פָּעֳלָךְ. חוּסָה עַל עֲמָלָךְ: הַנְּשָׁמָה לָךְ וְהַגּוּף פָּעֳלָךְ. צוּר אֲשֶׁר אֵין דּוֹמֶה לָךְ. חוּסָה עַל עֲמָלָךְ: הַנְּשָׁמָה לָךְ וְהַגּוּף פָּעֳלָךְ. יְהֹוָה עֲשֵׂה לְמַֽעַן שְׁמָךְ: אָתָאנוּ עַל שִׁמְךָ. יְהֹוָה עֲשֵׂה לְמַֽעַן שְׁמָךְ: בַּעֲבוּר שִׁמְךָ. כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם שְׁמֶךָ:

ה׳ מִי֙ כְּעַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֔ל גּ֥וֹי אֶחָ֖ד, מארבע רוחות קבצם וקרב אותם אחד אל אחד. וחבר את האהל להיות אחד. וְהָיָ֧ה יְהֹוָ֛ה לְמֶ֖לֶךְ עַל־כָּל־הָאָ֑רֶץ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִהְיֶ֧ה יְהֹוָ֛ה אֶחָ֖ד וּשְׁמ֥וֹ אֶחָֽד׃

ה׳ בחכמה יצרתנו. ובחסד וברחמים בראתנו. וְרֽוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁנָּפַֽחְתָּ בְּאַפֵּֽינוּ. ומכל העמים בחרתנו. ובריתך חתמת בבשרנו. ותורתך למדתנו. וחוקי רצונך הודעתנו. וגידלתנו בחסדיך והחייתנו. ובטובך השבעתנו. ומכל צָרָה וְצוּקָה חלצתנו, וכמה צרות נעלמו ממנו ומהם גאלתנו. ובטרם תבא התלאה הקדמת רפואה למכתנו, ואנחנו לא ידענו, לא נשמתו מכל נזק ואתה שמרתנו, וכמה נסים עשית לנו ואנחנו לא הכרנו, בְּרָעָב זַנְתָּֽנוּ וּבְשָׂבָע כִּלְכַּלְתָּֽנוּ, מֵחֶֽרֶב הִצַּלְתָּֽנוּ, מִדֶּֽבֶר מִלַּטְתָּֽנוּ, וּמֵחֳלָאִים רָעִים וְרַבִּים דִּלִּיתָֽנוּ ומכל מכאובים ומכות חנם רפאתנו. וגברו רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ עלינו, הַטּוֹב כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמֶֽיךָ, הַמְּרַחֵם כִּי לֹא תַֽמּוּ חֲסָדֶֽיךָ, כִּי מֵֽעוֹלָם קִוִּֽינוּ לָךְ:

ה׳ אשרי איש שלא ישכחך. ובן אדם יתאמץ בך. כי דורשיך לעולם לא יכשלו, ואל תכלים לנצח כל החוסים בך. דלות מעשים בשורך, קרב חסד וצדקה מאליך, וּבְכֵן תֵּן כָּבוֹד לְעַמֶּךָ, תְּהִלָּה לִירֵאֶיךָ, וְתִקְוָה טוֹבָה לְדוֹרְשֶׁיךָ, וּפִתְחוֹן פֶּה לַמְיַחֲלִים לָךְ. שִׂמְחָה לְאַרְצָךְ, שָׂשׂוֹן לְעִירָךְ, וּצְמִיחַת קֶרֶן לְדָוִד עַבְדָּךְ, וַעֲרִיכַת נֵר לְבֶן יִשַׁי מְשִׁיחֶךָ, בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ:

אָֽנָּֽא ה׳ הבט נא בצדקת עבדיך חסידיך, אשר הערו למות נפשם על כבודך. ולא חסו על עצמם ועל זרעם, ומאסו בחיי עוֹלָם הַזֶּה ובטלו רצונם מפני רצונך, וקדשו שמך המיוחד ולא חללוהו, ורצו לטבח ופשטו צואר ועמדו בנסיון, ונאמנו ונבחנו בצירוף ונמצאו תמימים, ונגעו דמי אבות ובנים, ודמי רחמניות וילדיהם, ונתערבו דמי אחים ואחיות, ודמי חתנים וכלות, ודמי יתומים ואלמנות, ודמי חסידים וחסידות, ודמי ילדים וילדות, ודמי זקנים וזקנות, ודמי בחורים ובחורות, ודמי פרנסים וחזניהם, ודמי מלמדים ותלמידיהם, ודמי דיינים וסופריהם, ודמי אנשים ונשותיהם, ודמי גמולי חלב ויונקי שדיים, ונהרגו כולם כאיש אחד, על קדושת שמך המיוחד, נא דורש דמים, קוֹל דְּמֵי בניך צֹעֲקִים אליך מִן־הָֽאֲדָמָֽה, עשה למענם, וַחֲמוֹל על עמך יִשְׂרָאֵל ותוציאם מאפילה לאורה, רְאֵה נָא בְעָנְיֵֽנוּ ועננו, הִנֶּנּוּ בידיך הִנֶּנּוּ. חׇנֵּ֣נוּ יְהֹוָ֣ה חׇנֵּ֑נוּ:

רועה יִשְׂרָאֵל האזינה, נוהג כצאן יוסף יושב הכרובים הופיעה. שאין אתה כרועה בשר ודם שישן לו ובאים מאריות והזאבים וטורפים את הצאן. אבל עליך נֶאֱמַר הִנֵּ֣ה לֹֽא־יָ֭נוּם וְלֹ֣א יִישָׁ֑ן שׁ֝וֹמֵ֗ר יִשְׂרָאֵל׃ על כן חוּס וחון וַחֲמוֹל וְרַחֵם על פליטת צאנך הנשארה שה פזורה, בְּנֵי אַבְרָהָם אֹהֲבֶךָ, זֶרַע יִצְחָק עֲקֵדֶךָ שֶׁנֶּעֱקַד עַל־גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, עֲדַת יַעֲקֹב בִּנְךָ בְכוֹרֶךָ, שֶׁמֵּאַהֲבָתְךָ שֶׁאָהַבְתָּ אוֹתוֹ, וּמִשִּׂמְחָתְךָ שֶׁשָּׂמַחְתָּ־בּוֹ, קָרָאתָ אוֹתוֹ יִשְׂרָאֵל וִישֻׁרוּן: יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃