לשון חכמים/חלק א/ס
בקשה ללימוד ליל שבועות
עריכהקודם הלימוד המסודר בספר קראי מועד ליל חג השבועות יאמר בקשה זו
רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, מוֹדִים אֲנַחָנוּ לָךָ עַל אֲשֶׁר קִדַּשְׁתָּנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ, וּבָחַרְתָּ בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים, אָהַבְתָּ אוֹתָנוּ וְרָצִיתָ בָּנוּ. וַתִּֽתֶּן לָֽנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, אֶת תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, תורה שבכתב ותורה שבעל פה וקרבתנו מלכינו לעבודתיך. ותודיענו משפטי צדקיך. ותלמדנו לעשות בהם חוקי רצונך. ותתן לנו באהבה משפטים ישרים ותורות אמת. חוקים ומצות טובים והנחילנו זמני ששון ומועדי קודש וחגי נדבה.
אתה נגלית בענן כבודך. על עם קדשיך לדבר עמהם. מן השמים השמעתם קולך. ונגלית עליהם בערפלי טוהר וגם כל העולם כולו חל מלפניך. ובריות בראשית חרדו ממך. בהגלותך מלכנו על הר סיני. ללמד לעמך תורה ומצות ותשמיעם את הוד קולך. ודברות קדשך מלהבות אש. בקולות וברקים עליהם הופעת. כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶךָ.
וַיְהִי֩ בַיּ֨וֹם הַשְּׁלִישִׁ֜י בִּֽהְיֹ֣ת הַבֹּ֗קֶר וַיְהִי֩ קֹלֹ֨ת וּבְרָקִ֜ים וְעָנָ֤ן כָּבֵד֙ עַל־הָהָ֔ר וְקֹ֥ל שֹׁפָ֖ר חָזָ֣ק מְאֹ֑ד וַיֶּחֱרַ֥ד כׇּל־הָעָ֖ם אֲשֶׁ֥ר בַּֽמַּחֲנֶֽה׃ וַיְהִי֙ ק֣וֹל הַשֹּׁפָ֔ר הוֹלֵ֖ךְ וְחָזֵ֣ק מְאֹ֑ד מֹשֶׁ֣ה יְדַבֵּ֔ר וְהָאֱלֹהִ֖ים יַעֲנֶ֥נּוּ בְקֽוֹל׃ וְכׇל־הָעָם֩ רֹאִ֨ים אֶת־הַקּוֹלֹ֜ת וְאֶת־הַלַּפִּידִ֗ם וְאֵת֙ ק֣וֹל הַשֹּׁפָ֔ר וְאֶת־הָהָ֖ר עָשֵׁ֑ן וַיַּ֤רְא הָעָם֙ וַיָּנֻ֔עוּ וַיַּֽעַמְד֖וּ מֵֽרָחֹֽק׃ וְנֶֽאֱמַר יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֗ינוּ כָּרַ֥ת עִמָּ֛נוּ בְּרִ֖ית בְּחֹרֵֽב׃ לֹ֣א אֶת־אֲבֹתֵ֔ינוּ כָּרַ֥ת יְהֹוָ֖ה אֶת־הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֑את כִּ֣י אִתָּ֔נוּ אֲנַ֨חְנוּ אֵ֥לֶּה פֹ֛ה הַיּ֖וֹם כֻּלָּ֥נוּ חַיִּֽים׃ פָּנִ֣ים ׀ בְּפָנִ֗ים דִּבֶּ֨ר יְהֹוָ֧ה עִמָּכֶ֛ם בָּהָ֖ר מִתּ֥וֹךְ הָאֵֽשׁ׃ וְנֶֽאֱמַר וְלֹ֥א אִתְּכֶ֖ם לְבַדְּכֶ֑ם אָנֹכִ֗י כֹּרֵת֙ אֶת־הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֔את וְאֶת־הָאָלָ֖ה הַזֹּֽאת׃ כִּי֩ אֶת־אֲשֶׁ֨ר יֶשְׁנ֜וֹ פֹּ֗ה עִמָּ֙נוּ֙ עֹמֵ֣ד הַיּ֔וֹם לִפְנֵ֖י יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ וְאֵ֨ת אֲשֶׁ֥ר אֵינֶ֛נּוּ פֹּ֖ה עִמָּ֥נוּ הַיּֽוֹם׃ וְנֶֽאֱמַר וַיֹּאמַ֗ר יְהֹוָ֞ה מִסִּינַ֥י בָּא֙ וְזָרַ֤ח מִשֵּׂעִיר֙ לָ֔מוֹ הוֹפִ֙יעַ֙ מֵהַ֣ר פָּארָ֔ן וְאָתָ֖ה מֵרִבְבֹ֣ת קֹ֑דֶשׁ מִימִינ֕וֹ אשדת [אֵ֥שׁ דָּ֖ת] לָֽמוֹ׃ תּוֹרָ֥ה צִוָּה־לָ֖נוּ מֹשֶׁ֑ה מוֹרָשָׁ֖ה קְהִלַּ֥ת יַעֲקֹֽב׃ וּבְדִבְרֵי קָדְשָׁךְ כָּתוּב לֵאמֹר מַגִּ֣יד דְּבָרָ֣ו לְיַעֲקֹ֑ב חֻקָּ֥יו וּ֝מִשְׁפָּטָ֗יו לְיִשְׂרָאֵֽל׃ לֹ֘א עָ֤שָׂה כֵ֨ן ׀ לְכׇל־גּ֗וֹי וּמִשְׁפָּטִ֥ים בַּל־יְדָע֗וּם הַֽלְלוּיָֽהּ׃
מה אנחנו מה חיינו אשר עשית עמנו חסדים גדולים רבים ועצומים כאלה. לְפִיכָךְ אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לְהוֹדוֹת לָךְ תָּמִיד ולומר לפניך שירה בְּכָל־יוֹם תָּמִיד כִּי לְךָ נָאֶה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ לְעוֹלָם וָעֶד. שִׁיר וּשְׁבָחָה, הַלֵּל וְזִמְרָה, עֹז וּמֶמְשָׁלָה, נֶֽצַח גְּדֻלָּה גְּבוּרָה, תְּהִלָּה וְתִפְאֶֽרֶת, קְדֻשָּׁה וּמַלְכוּת. והרי אנחנו מקבלים עלינו מ״ע של התשובה כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה וְשַׁבְתָּ֞ עַד־יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ וְשָׁמַעְתָּ֣ בְקֹל֔וֹ. והרי אנחנו מתחרטים על אשר נתרשלנו מלעסוק בתורתך הקדושה. ועל אשר פגמנו בלימודנו. ואתה אל רחום וחנון הטוב והמטיב בוחן לבות וכליות גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ שרצון נפשינו לעשות רצונך ולעסוק בתורתך הקדושה לשמה. אלא שיצרינו הרע הוא מעכב. וְגָלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ שאין בנו כח לעמוד בו. ובכן אֵין לָֽנוּ גּוֹאֵל וּמוֹשִֽׁיעַ בלתך וְאֵין לָֽנוּ עוֹזֵר וְסוֹמֵךְ אֶלָּא אָֽתָּה. הנשמה לך והגוף פעלך חוסה על עמלך ולמען שמך הגדול ולמען רחמיך וחסדיך ולמען תורתך הקדושה אשר נתת לנו ע״י משה עבדך. ולמען עשרת הדברות אשר השמעתנו על הר סיני ביום הזה ולמען סודותיהם ושמותיך הקדושים הכתובים בהם והרמוזים בהם, ולמען מצות ספירת שבעה שבועות אשר קיימנו ולמען קדושת חג השבועות הזה יום טוב מקרא קודש הזה. תתמלא רחמים עלינו. הֲשִׁיבֵֽנוּ אָבִֽינוּ לְתֽוֹרָתֶֽךָ, וְקָֽרְבֵֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ לַֽעֲבֽוֹדָתֶֽךָ, ויתמתקו הדינין וגמלנו חסדים טובים. ויתבררו כל ניצוצי הקדושה אשר נתפזרו על ידינו ויתלבנו במדת טובך. ותשבית היצר הרע מעלינו. ותעזור אותנו להכניעו תמיד ונעשה רצוניך בלבב שלם. ותעזרנו לעשות תשובה שלימה לפניך. ותסמכנו ותסעדנו ותסייענו להשלים תיקון נפשנו ורוחנו ונשמתנו בהיותנו חיים בגופנו זה ולא נבוש מאבותינו לעולם הבא. ותזכנו לעסוק בתורתך הקדושה לשמה. ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולהוציא כל חלקי פשטים ורמזים ודרושים וסודות התורה השייכים לנפשנו רוחנו ונשמתנו ותחננו מֵאִתְּךָ חָכְמָה בִּינָה וָדָֽעַת להבין ולהשיג סברות וטעמים וחדושי הלכות לאמיתה של תורה. וברוב רחמיך תזכנו לזרע קודש של קיימא בנים חכמים ונבונים צדיקים וחסידים. זרע אנשים ובריא מזלייהו. וְיִתְקַיֵּם בָּֽנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב וַאֲנִ֗י זֹ֣את בְּרִיתִ֤י אוֹתָם֙ אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה רוּחִי֙ אֲשֶׁ֣ר עָלֶ֔יךָ וּדְבָרַ֖י אֲשֶׁר־שַׂ֣מְתִּי בְּפִ֑יךָ לֹֽא־יָמ֡וּשׁוּ מִפִּ֩יךָ֩ וּמִפִּ֨י זַרְעֲךָ֜ וּמִפִּ֨י זֶ֤רַע זַרְעֲךָ֙ אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה מֵעַתָּ֖ה וְעַד־עוֹלָֽם׃ וְקַיֵּם בָּנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב עַל־יְדֵי יִרְמְיָה נְבִיאָךְ: כִּ֣י זֹ֣את הַבְּרִ֡ית אֲשֶׁ֣ר אֶכְרֹת֩ אֶת־בֵּ֨ית יִשְׂרָאֵ֜ל אַחֲרֵ֨י הַיָּמִ֤ים הָהֵם֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה נָתַ֤תִּי אֶת־תּֽוֹרָתִי֙ בְּקִרְבָּ֔ם וְעַל־לִבָּ֖ם אֶכְתְּבֶ֑נָּה וְהָיִ֤יתִי לָהֶם֙ לֵֽאלֹהִ֔ים וְהֵ֖מָּה יִֽהְיוּ־לִ֥י לְעָֽם׃ וְלֹ֧א יְלַמְּד֣וּ ע֗וֹד אִ֣ישׁ אֶת־רֵעֵ֜הוּ וְאִ֤ישׁ אֶת־אָחִיו֙ לֵאמֹ֔ר דְּע֖וּ אֶת־יְהֹוָ֑ה כִּֽי־כוּלָּם֩ יֵדְע֨וּ אוֹתִ֜י לְמִקְּטַנָּ֤ם וְעַד־גְּדוֹלָם֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה כִּ֤י אֶסְלַח֙ לַֽעֲוֺנָ֔ם וּלְחַטָּאתָ֖ם לֹ֥א אֶזְכָּר־עֽוֹד׃ וְנֶֽאֱמַר עַל־יְדֵי יְשַׁעְיָה נְבִיאָךְ: כִּֽי־מָלְאָ֣ה הָאָ֗רֶץ דֵּעָה֙ אֶת־יְהֹוָ֔ה כַּמַּ֖יִם לַיָּ֥ם מְכַסִּֽים׃ (י״ה).
בָּרְכֵֽנוּ אָבִֽינוּ כֻּלָּֽנוּ יחד בְּאוֹר פָּנֶֽיךָ ותשפיע לנו ברכה תּוֹרָה וְחַיִּים, אַֽהֲבָה וָחֶֽסֶד, צְדָקָה וְרַֽחֲמִים, בְּרָכָה וְשָׁלוֹם. וְשַׂבַּע אֶת־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִטּוּבָךְ, וּמַלֵּא יָדֵֽינוּ מִבִּרְכוֹתֶֽיךָ וּמֵעֹֽשֶׁר מַתְּנוֹת יָדֶֽיךָ. וְיִכְבְּשׁוּ רַחֲמֶיךָ אֶת־כַּעַסֶֽךָ, וְיִּגֹּלוּ רַחֲמֶיךָ עַל־מִדּוֹתֶיךָ, וְתִתְנַהֵג עִמָּנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ בְּמִדַּת הַחֶסֶד וּבְמִדַּת הָרַחֲמִים, וְתִכָּנֵס לָנוּ לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין, וּבְטוּבְךָ הַגָּדוֹל יָשׁוּב חֲרוֹן אַפָּךְ, מֵעַמָּךְ וּמֵעִירָךְ וּמֵאַרְצָךְ וּמִנַּחֲלָתָךְ. וְיַעֲלֶה וְיָבֹא, וְיַגִּֽיעַ וְיֵרָאֶה, וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע, וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר, זִכְרוֹנֵֽנוּ וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵֽינוּ, זִכְרוֹן יְרוּשָׁלַֽיִם עִירָךְ, וְזִכְרוֹן מָשִֽׁיחַ בֶּן־דָּוִד עַבְדָּךְ, וְזִכְרוֹן כָּל־עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶֽיךָ, לִפְלֵיטָה, לְטוֹבָה, לְחֵן, לְחֶֽסֶד וּלְרַחֲמִים, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם, בְּיוֹם חַג הַשָּׁבוּעוֹת הַזֶּה, בְּיוֹם טוֹב מִקְרָא קֹֽדֶשׁ הַזֶּה. וְתָּשׁוּב וּתְרַחֵם עָלֵינוּ וְעַל מִקְדָּשְׁךָ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, וְתִבְנֵהוּ מְהֵרָה וּתְגַדֵּל כְּבוֹדוֹ. אָבִינוּ, מַלְכֵּנוּ, אֱלֹהֵינוּ, גַּלֵּה כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ עָלֵינוּ מְהֵרָה, וְהוֹפַע וְהִנָּשֵׂא עָלֵינוּ לְעֵינֵי כָל חַי, וְקָרֵב פְּזוּרֵינוּ מִבֵּין הַגּוֹיִם, וּנְפוּצוֹתֵינוּ כַּנֵּס מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ, וַהֲבִיאֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ לְצִיּוֹן עִירָךְ בְּרִנָּה, וְלִירוּשָׁלַיִם עִיר מִקְדָּשְׁךָ בְּשִׂמְחַת עוֹלָם, אָנָּא אֱלֹהֵינוּ, וְשָׁם נַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ אֶת קָרְבְּנוֹת חוֹבוֹתֵינוּ, תְּמִידִים כְּסִדְרָם וּמוּסָפִים כְּהִלְכָתָם:
וּבְכֵן תֵּן כָּבוֹד לְעַמֶּךָ, תְּהִלָּה לִירֵאֶיךָ, וְתִקְוָה טוֹבָה לְדוֹרְשֶׁיךָ, וּפִתְחוֹן פֶּה לַמְיַחֲלִים לָךְ. שִׂמְחָה לְאַרְצָךְ, שָׂשׂוֹן לְעִירָךְ, וּצְמִיחַת קֶרֶן לְדָוִד עַבְדָּךְ, וַעֲרִיכַת נֵר לְבֶן יִשַׁי מְשִׁיחֶךָ, בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ:
וּבְכֵן צַדִּיקִים יִרְאוּ וְיִשְׂמָחוּ, וִישָׁרִים יַעֲלזוּ, וַחֲסִידִים בְּרִנָּה יָגִילוּ, וְעוֹלָתָה תִקְפֹּץ פִּיהָ, וְהָרִשְׁעָה כֻלָּהּ בֶּעָשָׁן תִּכְלֶה, כִּי תַעֲבִיר מֶמְשֶׁלֶת זָדוֹן מִן הָאָרֶץ:
וְתִמְלֹךְ אַתָּה הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מְהֵרָה עַל כָּל מַעֲשֶׂיךָ, בְּהַר צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ, וּבִירוּשָׁלַיִם עִיר מִקְדָּשֶׁךָ, כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קָדְשֶׁךָ: יִמְלֹ֤ךְ יְהֹוָ֨ה ׀ לְעוֹלָ֗ם אֱלֹהַ֣יִךְ צִ֭יּוֹן לְדֹ֥ר וָדֹ֗ר הַֽלְלוּיָֽהּ׃ וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ:
ואח״כ יאמרו בקשה זו:
לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִֽילוּ וּרְחִֽימוּ, וּרְחִֽימוּ וּדְחִֽילוּ, לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד וְהֵ״א בְּאוֹתִיּוֹת וָא״ו וְהֵ״א בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהו״ה), בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל, וּבְשֵׁם כָּל־הַנְּפָשׁוֹת. וְהָרוּחוֹת וְהַנְּשָׁמוֹת הַמִּתְיַחֲסִים אֶל שָׁרְשֵׁי נַפְשֵֽׁנוּ רוּחֵֽנוּ וְנִשְׁמָתֵֽנוּ וּמַלְבּוּשֵׁיהֶם וְהַקְּרוֹבִים לָהֶם. שֶׁמִּכְּלָלוּת אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. וּמִכָּל־פִּרְטֵי אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. דְּכָל־פַּרְצוּף וּסְפִירָה דְּפִרְטֵי אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. הֲרֵי אֲנַֽחְנוּ מוּכָנִים וּמְזֻמָּנִים, בְּכָל אֵבָרִים שֶׁל עוֹר וּבָשָׂר וְגִידִים וַעֲצָמוֹת וּמֹחַ שֶׁבַּעֲצָמוֹת, פְּנִימִיִּים וְחִיצוֹנִיִּים, וּבִרְאִיָּה וּשְׁמִיעָה וְרֵיחַ וְקוֹל וְדִבּוּר. וּבְכָל הַחוּשִׁים שֶׁל גּוּפֵנוּ, לְקַבֵּל עָלֵינוּ אֱלָהוּת יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ כְּמוֹ שֶׁצִּוָּֽנוּ בְּמַעֲמַד הַר סִינָי אָֽנֹכִי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֑͏ים. וּמִצְוַת אֶת־יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ תִּירָ֖א. וּמִצְוַת לְיַחֵד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר שְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ יְהֹוָ֥ה ׀ אֶחָֽד׃ וּמִצְוַת וְאָ֣הַבְתָּ֔ אֵ֖ת יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ. וַהֲרֵי אֲנַחָנוּ אוֹהֲבִים אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל לְבֵּנוּ. וּבְכָל נַפְשֵׁנוּ וּבְכָל מְאֹדֵנוּ. וַהֲרֵי אֲנַחְנוּ יְרֵאִים מִמֶּנוּ, בְּגִין דְּאִֽיהוּ רַב וְשַׁלִּיט עִקָּרָא וְשָׁרְשָׁא דְכָל עָלְמִין. וְכֹֽלָּא קַמֵּיהּ כְּלָא. וַהֲרֵי אֲנַחְנוּ מַמְלִיכִים אוֹתוֹ עַל כָּל־אֵֽבֶר וְאֵֽבֶר וְגִיד וָגִיד, מִמָּאתַיִם וּשְׁמֹנָה וְאַרְבָּעִים אֵבָרִים, וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁשִּׁים גִּידִים שֶׁל גּוּפֵנוּ וְנַפְשֵׁנוּ וְרוּחֵנוּ וְנִשְׁמָתָנוּ, מַלְכוּת גְּמוּרָה וּשְׁלֵמָה. וַהֲרֵי אַנֲחְנוּ מְקַבְּלִים עָלֵינוּ כָּל מָאתַיִם וּשְׁמֹנָה וְאַרְבָּעִים מִצְוֹת עֲשֵׂה, וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁשִּׁים מִצְוֹת לֹא תַעֲשֵׂה, הַכְּתוּבִים בַּתּוֹרָה וְעַנְפֵיהֶם. וְגַם כָּל מִצְוֹת דִּבְרֵי קַבָּלָה וְדִבְרֵי סוֹפְרִים וְעַנְפֵיהֶם:
והרי אנחנו מאמינים בה׳ אלהי יִשְׂרָאֵל אשר ברא שמים וארץ וכל צבאם. הוא אחד ושמו אחד. הוא היה. הוא הווה והוא יהיה. הוא קיים ושמו קיים. וכסאו נכון ומלכותו ואמונתו לעד קיימת. והוא מצוי ומשגיח בעליונים ובתחתונים והוא קדמון לכל הקדמונים. ואין עבודה לזולתו והוא עילת כל העילות וסיבת כל הסיבות. והוא נשמה לכל הנשמות ומחיה לכל העולמות. והוא עלאה על כל עלאין סתימא דכל סתימין ואין מחשבה תופסת בו כלל ואין לו גוף ואין לו דמות הגוף ואין לו שום צורה ודמיון כלל ועיקר. ועליו נאמר וְאֶל־מִ֥י תְדַמְּי֖וּנִי וְאֶשְׁוֶ֑ה. וְנֶֽאֱמַר וְאֶל־מִ֖י תְּדַמְּי֣וּן אֵ֑ל וּמַה־דְּמ֖וּת תַּ֥עַרְכוּ לֽוֹ׃ אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה לֹ֣א שָׁנִ֑יתִי:
ועוד אנחנו מאמינים באמת ובאמונה גמורה ושלימא שהוא עילת כל העילות המתלבש בעשר ספירות דאצילות עַל־יְדֵי שמו הגדול המתגלה בתפארת ומלכות ואליו אנחנו מעלים כונת התפלה והברכות ולאמוד התורה הקדושה וקיום המצות וכל דברים הטובים וכל מחשבה טובה ורעותא דלבא שבקדושה להוריד שפע וברכה מהארתו מכתר לחכמה ובינה. ומחכמה ובינה לתפארת ומלכות. ליחד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ יחוד גמור (י׳א׳ה׳ד׳ו׳נ׳ה׳י) הוא היה והוא הווה והוא יהיה הוא היה טמיר וגניז בכתר. והוא הווה המתלבש בעשר ספירות דאצילות. והוא יהיה שמתגלה בתפארת ומלכות. ואליו אנחנו מוסרים נפשינו רוחנו ונשמתנו חייתינו יחידתנו על קדושת שמו יתברך. ומקבלים עלינו עול מלכותו כַּכָּתוּב שְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ יְהֹוָ֥ה ׀ אֶחָֽד׃ בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:
ועוד אנחנו מאמינים באמונה גמורה ושלימא שכל הדמיונות והציורים והתוארים אשר דברו בהם חכמים ז״ל בסודות התורה באורות העליונים למעלה הכל הוא לשכך את האוזן. כי באמת ובאמונה אין למעל׳ כי אם אורות זכים ודקים בתכלית הרוחניות בלתי נתפסים במחשבה ובשכל אנושי כלל. ואי אפשר לאדם לידע מהותן ואכותן ומראיהן באמת בשום צד ואופן כי הם אורות דקים וזכים ורוחניים בתכלית הרוחניות מאד:
והנה אנחנו באים בלילה הזאת ליל החמשים שהיא ליל חג השבועות הוא חלילה הזה לה׳ להגות בתורה ובנביאים ובכתובים. ובמדרש המקראות ובסתרי תורה. לְתַקֵּן שׁוֹרֶשׁ לימוד זה בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן בשיעור קומה לעשות את רצון בוראנו להשלים אילן העליון. להקים סוכת דוד להחזיר עטרה ליושנה. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שיהא חשוב ומקובל ומרוצה לפניך כְּאִלּוּ כִּוַּֽנְנוּ בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן בלימוד פסוקי התורה והנביאים והכתובים ומדרשות וסתרי תורה. ותתן לנו כח ויכולת ועזר וסיוע והכנה בלמודינו אשר נלמוד בלילה הזאת בפסוקי התורה והנביאים והכתובים אשר הם ארבעה ועשרים ספרים המכוונים כנגד ארבעה ועשרים צרופי שמותיך הק׳ וגם בדרשות וסתרי תורה להמשיך הכתר לישראל אבינו העליון הקדוש ועטרת תפארת בראשו. הוא הכתר הנקרא שער החמשים כי עם ה׳ החסד. וְכַכָּתוּב צְאֶ֧נָה ׀ וּֽרְאֶ֛ינָה בְּנ֥וֹת צִיּ֖וֹן בַּמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֑ה בָּעֲטָרָ֗ה שֶׁעִטְּרָה־לּ֤וֹ אִמּוֹ֙ בְּי֣וֹם חֲתֻנָּת֔וֹ וּבְי֖וֹם שִׂמְחַ֥ת לִבּֽוֹ׃ ויתפאר המלך בתפארת מפואר ובעטרת גאות וכתר תורה ובמושב זקנים יהללוהו עטרת תפארת שיבה. וְה֥וּא יִתֵּ֖ן מַֽעֲדַנֵּי־מֶֽלֶךְ. אֵשֶׁת חַיִל רחל עקרת הבית ישיב לְ֝רֹאשׁ֗וֹ עֲטֶ֣רֶת פָּֽז. בקומת הכותרת. המושגב אשר על ראשו. ועליה יָצִיץ נִזְרוֹ נזר הקודש. וַיָּ֤שֶׂם כֶּֽתֶר־מַלְכוּת֙ בְּרֹאשָׁ֔הּ. נוֹדָ֣ע בַּשְּׁעָרִ֣ים (מספר כת״ר) בַּעְלָ֑הּ בְּ֝שִׁבְתּ֗וֹ עִם־זִקְנֵי־אָֽרֶץ׃
וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שיהיו למאורות כל הפסוקי׳ של ארבעה ועשרים ספריך אשר נקרא בלילה הזאת וגם כל המדרשות וסתרי תורה אשר נלמוד בלילה הזאת לקשט ולהעדות את רחל אמנו עקרת הבית העליונה. ותתן לנו כח בלימודינו לתקן עטרותיה ולבושיה ותכשיטיה ולהשלים כל תקוניה. ותרבה ותגדל ותבוא בעדי עדיים ותלבש בגדי מלכותה וככתוב
שׂ֧וֹשׂ אָשִׂ֣ישׂ בַּֽיהֹוָ֗ה תָּגֵ֤ל נַפְשִׁי֙ בֵּֽאלֹהַ֔י כִּ֤י הִלְבִּישַׁ֙נִי֙ בִּגְדֵי־יֶ֔שַׁע מְעִ֥יל צְדָקָ֖ה יְעָטָ֑נִי כֶּֽחָתָן֙ יְכַהֵ֣ן פְּאֵ֔ר וְכַכַּלָּ֖ה תַּעְדֶּ֥ה כֵלֶֽיהָ׃ וְנֶֽאֱמַר נֵ֣רְדְּ ׀ וְכַרְכֹּ֗ם קָנֶה֙ וְקִנָּמ֔וֹן עִ֖ם כׇּל־עֲצֵ֣י לְבוֹנָ֑ה מֹ֚ר וַאֲהָל֔וֹת עִ֖ם כׇּל־רָאשֵׁ֥י בְשָׂמִֽים׃ מַעְיַ֣ן גַּנִּ֔ים בְּאֵ֖ר מַ֣יִם חַיִּ֑ים וְנֹזְלִ֖ים מִן־לְבָנֽוֹן׃ וְנֶֽאֱמַר בָּ֣אתִי לְגַנִּי֮ אֲחֹתִ֣י כַלָּה֒ אָרִ֤יתִי מוֹרִי֙ עִם־בְּשָׂמִ֔י אָכַ֤לְתִּי יַעְרִי֙ עִם־דִּבְשִׁ֔י שָׁתִ֥יתִי יֵינִ֖י עִם־חֲלָבִ֑י אִכְל֣וּ רֵעִ֔ים שְׁת֥וּ וְשִׁכְר֖וּ דּוֹדִֽים׃ וְנֶֽאֱמַר וָאֶעֱבֹ֨ר עָלַ֜יִךְ וָאֶרְאֵ֗ךְ וְהִנֵּ֤ה עִתֵּךְ֙ עֵ֣ת דֹּדִ֔ים וָאֶפְרֹ֤שׂ כְּנָפִי֙ עָלַ֔יִךְ וָאֲכַסֶּ֖ה עֶרְוָתֵ֑ךְ וָאֶשָּׁ֣בַֽע לָ֠ךְ וָאָב֨וֹא בִבְרִ֜ית אֹתָ֗ךְ נְאֻ֛ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִ֖ה וַתִּֽהְיִי־לִֽי׃ וָאֶרְחָצֵ֣ךְ בַּמַּ֔יִם וָאֶשְׁטֹ֥ף דָּמַ֖יִךְ מֵעָלָ֑יִךְ וָאֲסֻכֵ֖ךְ בַּשָּֽׁמֶן׃ וָאַלְבִּישֵׁ֣ךְ רִקְמָ֔ה וָאֶנְעֲלֵ֖ךְ תָּ֑חַשׁ וָאֶחְבְּשֵׁ֣ךְ בַּשֵּׁ֔שׁ וַאֲכַסֵּ֖ךְ מֶֽשִׁי׃ וָאֶעְדֵּ֖ךְ עֶ֑דִי וָאֶתְּנָ֤ה צְמִידִים֙ עַל־יָדַ֔יִךְ וְרָבִ֖יד עַל־גְּרוֹנֵֽךְ׃ וָ֥אֶתֵּֽן נֶ֙זֶם֙ עַל־אַפֵּ֔ךְ וַֽעֲגִילִ֖ים עַל־אׇזְנָ֑יִךְ וַעֲטֶ֥רֶת תִּפְאֶ֖רֶת בְּרֹאשֵֽׁךְ׃ וַתַּעְדִּ֞י זָהָ֣ב וָכֶ֗סֶף וּמַלְבּוּשֵׁךְ֙ ששי [שֵׁ֤שׁ] וָמֶ֙שִׁי֙ וְרִקְמָ֔ה סֹ֧לֶת וּדְבַ֛שׁ וָשֶׁ֖מֶן אכלתי [אָכָ֑לְתְּ] וַתִּ֙יפִי֙ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֔ד וַֽתִּצְלְחִ֖י לִמְלוּכָֽה׃
רבון עלמא טיבו סגי עבדת עם עמך יִשְׂרָאֵל דאתרעית בהו בלחודייהו. ועבדת לון עמא יחידאה בעלמא. וקרית לון גוי א׳ ויהבת לון אורייתא דקשוט. ופקדת לון בכמה פקודין לאתעטרא בהו ויהב׳ לון חילא למעבד רעותך. ובאתערותא דילהון לתתא במלין ובעובדא יתער חילא לעילא. יהא רעוא דליהוי רעותך עם עמך יִשְׂרָאֵל לעלם ולאמטויי לנא מטוב נהורך ולקבלא צלותנא וליעותנא באורייתא ברחמי:
ויהא רעוא קמך דתתרעי במלין טבין דנפקין מפומנא ונתקין בהון תקונא דלעילא כדקא יאות. ותחשב לנא כאלו אשתדלנא ביקרך כרעותך לסדרא כלא כדקא יאות. ויהא רעוא קמך למיהב לן חילא לתקנא תכשיטי כלה וננהיר עטרהא ונשוי תיקונהא. בגין דתשתכח למחר בתכשיטהא ועטרהא ותקונהא כדקא יאות ויתחברון תורה שבכתב ותורה שבעל פה בחיבורא שלים. וישתכחון כחדא בזווגא חד לעילא. ונזכי לאחסנא ירותא קדישא לן ולבנין דילן בתרין עלמין. ויתקיים בן קרא דִכְתִיב וַאֲנִ֗י זֹ֣את בְּרִיתִ֤י אוֹתָם֙ אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה רוּחִי֙ אֲשֶׁ֣ר עָלֶ֔יךָ וּדְבָרַ֖י אֲשֶׁר־שַׂ֣מְתִּי בְּפִ֑יךָ לֹֽא־יָמ֡וּשׁוּ מִפִּ֩יךָ֩ וּמִפִּ֨י זַרְעֲךָ֜ וּמִפִּ֨י זֶ֤רַע זַרְעֲךָ֙ אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה מֵעַתָּ֖ה וְעַד־עוֹלָֽם׃ ויהא רעוא דנזכה אנן ובנין דילן למהוי רשימין וכתיבין בספרא דדכרנייא לטב לחיי ולשלם ונתברך מפומא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בשבע ברכאן ועטרין דעלמא עלאה. יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃ וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ׃ ב״פ: (ותומ״י יתחיל הלימוד בלי הפסק דברים בטלים)