לשון חכמים/חלק א/כב

לימוד ליום כפור

עוד נכון ללמוד בליל או ביום כפור כאשר יזדמן ענין פטירת התנא הקדוש רבי עקיבה שנהרג ביוה״כ ויצאה נשמתו באחד ובקשת רחמים בזכותו ותחלה תלמוד מדרש רז״ל במ׳ משלי פ״ט.

היה רבי שמעון הגרסי משמש את רבי עקיבה בבית האסורין בכל יום והיה מכניס לו מים במדה. יום אחד מצאו שומר בית האסורים א״ל היום מימיך מרובין שמא לחתור בית האסורין אתה מבקש. שפוך חציין ותן לו חציין. כיון שבא אצל רבי עקיבה אמר לו תן לי מים ליטול ידי. אמר לו רבי כדי שתיה אין מספיקין וליטול ידיך מספיקין. אמר לו ומה אעשה שהרי אמרו חכמים כל המזלזל בנטילת ידים נעקר מן העולם. מוטב שאמות מיתת עצמי ולא אמות שתי מיתות:

כשהגיע יום הכפורים היה רבי יהושע הגרסי נפטר מרבי עקיבה והלך לביתו אותו היום. והיה רבי עקיבה מיתידין קמי טורניסרופוס ואתת עונתא דקריאת שמע והוו מסרקין לבשריה במסרקות ברזל וקרי קריאת שמע וגחין. אמר לו טורנוסרופוס הרשע סבא סבא או חרש (פירוש מכשף) אתה או מבעט ביסורין אתה. אמר לו תפח רוהיה דההוא גברא. לא חרש אני ולא מבעט ביסורין אני אלא כל ימי הייתי קורא את הפסוק הזה ואהבת את ה׳ אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך. רחמתיה בבל לבי רחמתיה בכל ממוני. ובכל נפשי לא הוה בדיקה לי. וכיון דמטית לי בכל נפשי ועתה עונתה דק״ש לא אפלגית עליה בגין כך אנא קרי שמע וגחין. ואף תלמידיו (קודם אותו היום) אמרו לו רבינו עד כאן אמר להם כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה ובכל נפשך דאפילו הוא נוטל נפשך ואמרתי אימתי יבא לידי ואקיימנו ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו (אותו היום) יצתה נשמתו באחד. לאחר שנח נפשיה לא הניחוהו לקברו והחזירוהו לבית האסורין ושכב שם שר בית הסהר לאומרו. בא אליהו זכור לטוב ועמד על פתח רבי יהושע הגרסי. א״ל שלום עליך רבי. אמר לו שלום עליך רבי ומורי. אמר לו ר״י מי אתה. כלום אתה צריך. אמר לו כהן אני ובאתי להגיד לך שרבי עקיבה נפטר בבית האסורין. מיד הלכו שניהם לבית האסורין מצאו דלת שער בית האסורין פתוח ושר בית הסהר היה ישן וכל מי שהיו בבית הסהר היו ישנים והושיב רבי יהושע את רבי עקיבה על המטה והוציאו. מיד נטפל לו אליהו זכור לטוב ונטלו על כתפו. וכשראה רבי יהושע כך אמר לאליהו זכור לטוב רבי והלא אמרת לי כהן אתה. והלא כהן אסור לטמא למת. אמר לו חייך רבי יהושע בני ח״ו שאין טומאה בצדיקים אף לא בתלמדים. והיו מולכין אותו כל הלילה עד שהגיע אצל אנטיפטרס של קוצרים. כיון שהגיעו לשם עלו שש מעלות וירדו שלש מעלות ונפתחה המערה לפניהם וראו שם במערה כסא וספסל ושלחן ומטה ומנורה השכיבו לרבי עקיבה על המטה ויצאו. וכיון שיצאו נסתמה המערה ודלקה הנר על המטה. וכשראה אליהו זכור לטוב כן פתח ואמר אשריכם הצדיקים. אשריכם עמלי תורה. אשריכם יראי שמים שגנוז לכם וטמון לכם ומשומר לכם מקום בגן עדן לעת״ל. אשריך רבי עקיבה שנמצא לך מלון טוב בשעת פטירתך. ובעליך נאמר חכמות נשים בנתה ביתה הצבה עמודיה שבעה. וישבה לפתח ביתה על כסא מרמי קרת. טבחה טבחה מסכה יינה אף ערכה שלחנה על ענין השלחן המטה ומנורה הערוכים שם בתוך המערה ע״כ:

כתב רבינו חיים ויטאל ז״ל בשער הכונות שקבל מפי רבינו האר״י ז״ל בכונת אל נקמות ה׳ אל נקמות הופיע שצריך לומר כל יום אחר פסוקים של הודו לפי שבעולם העשיה הקליפות עצומות וחזקות. אין כח להוציא ניצוצות הקדושה משם אלא בכח עשרה הרוגי מלוכה שהם המלקטים את הניצוצות דנשמות שבעשיה כי מזמן שאחר חרבן בית שני שנתרבו המינין והקליפות. אי אפשר ללקטן בשום אופן זולתי על ידי הנשמות של עשרה הרוגי מלוכה. וכל זה הוא בעשיה משא״כ בשאר עולמות. וזהו הטעם שהוצרכו ליהרג עשרה אבירי ישראל. כדי שהוכלו ללקט אותם הניצוצות שבעשיה מיום שנהרגו עד ביאת המשיח. וזהו מה שאנחנו רומזים ואומרים בכל יום. אל נקמות ה׳ אל נקמות הופיע שינקום נקמת אותם עשרה הרוגי מלוכה. ועל ידי הזכירה הזאת הם מתגברים ולוקטים הנצוצות של הנשמות הנתונות תוך הקליפות דעשיה ע״כ.

אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל. לִפְנֵי מִי אַתֶּם מִטַּהֲרִין, וּמִי מְטַהֵר אֶתְכֶם. אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר וְזָרַקְתִּ֧י עֲלֵיכֶ֛ם מַ֥יִם טְהוֹרִ֖ים וּטְהַרְתֶּ֑ם. וְאוֹמֵר מִקְוֵ֤ה יִשְׂרָאֵל֙ יְהֹוָ֔ה. מָה מִקְוֶה מְטַהֵר אֶת הַטְּמֵאִים, גַּם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְטַהֵר אֶת יִשְׂרָאֵל.