לשון חכמים/חלק א/יא

בשני ימים של ראש השנה קודם תקיעת שופר

יאמר בקשה זו

לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִֽילוּ וּרְחִֽימוּ, וּרְחִֽימוּ וּדְחִֽילוּ, לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד וְהֵ״א בְּאוֹתִיּוֹת וָא״ו וְהֵ״א בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהוה), בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל, וּבְשֵׁם כָּל־הַנְּפָשׁוֹת. וְהָרוּחוֹת וְהַנְּשָׁמוֹת הַמִּתְיַחֲסִים אֶל שָׁרְשֵׁי נַפְשֵֽׁנוּ רוּחֵֽנוּ וְנִשְׁמָתֵֽנוּ וּמַלְבּוּשֵׁיהֶם וְהַקְּרוֹבִים לָהֶם. שֶׁמִּכְּלָלוּת אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. וּמִכָּל־פִּרְטֵי אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. דְּכָל־פַּרְצוּף וּסְפִירָה דְּפִרְטֵי אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. הִנֵּה אֲנַֽחְנוּ בָּאִים לְקַיֵּם מִצְוַת עשה שהיא מצות תקיעת שופר לְתַקֵּן אֶת שָׁרְשָׁהּ בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן בשיעור קומה לעשות כונת יוצרנו שציונו לעשות מצוה זו להשלים אילן העליון ולהשלים אדם העליון ולהקים סוכת דוד להחזיר העטרה ליושנה לברר ולתקן ולהעלות כל הנפשות והרוחות והנשמות ונצוצי הקדושה שנפלו בקליפה ע״י אדם הראשון ועל ידינו בגלגולים אלו ובגלגולים אחרים ושארית הרפ״ח ניצוצין ולהשלים שלימות תיקון נר״ן שלנו. שֶׁמִּכְּלָלוּת אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. דְּכָל־פַּרְצוּף וּסְפִירָה דְּפִרְטֵי אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה המתיחסים אל תיקון מצוה זו. וגם להשלים שלימות תיקון איברי נפשות רוחות ונשמות דכל יִשְׂרָאֵל החיים והמתים החסרים מתיקון מצוה זו.

וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁיְּהֵא עַתָּה עֵת רָצוֹן לְפָנֶֽיךָ, להיות עולה מצוה זו לתקן את כל פגמינו ופגמי אדה״ר אשר פגמנו בכללות אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. ובכל־פִּרְטֵי אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. דְּכָל־פַּרְצוּף וּסְפִירָה דְּפִרְטֵי אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. ולצרף ולברר ולהסיר הסיגים מצלמי לבושי נפשות רוחות ונשמות חיות יחידות דכללות ופרטות דאֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. ולברר חלקי הנפש שנפגמו ונפלו בנוגה דאֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. ונוגה כאור תהיה אל מקום הקודש.

אנא ה׳ הפרד נא מעלינו צד הרע שביצר הרע ותזככנו ותלבננו בכח היצר הטוב.

ועל ידי מעשה המצוה הזאת יתוקנו כל בחינת שש קצוות וכל צלמי לבושי ה׳ אחרונה דהוי״ה נפש של כללות אבי״ע ושל כל פרטי אבי״ע דכל פרצוף וספירה דפרטי אצילות בי״ע.

ועל ידי הדיבור של המצוה הזאת יום תרועה יהיה לכם יתוקנו כל בחינת דעת וכל צלמי לבושי ו׳ דהוי״ה רוח של כְּלָלוּת אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. ושל פִּרְטֵי אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. דְּכָל־פַּרְצוּף וּסְפִירָה דְּפִרְטֵי אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה.

ועל ידי הכונה של המצוה הזאת יתוקנו כל בחינת בינה וכל צלמי לבושי ה׳ ראשונה דהוי״ה נשמה של כל כְּלָלוּת אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. כָּל־פִּרְטֵי אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה.

ועל ידי המחשבה יתוקנו בל בחינת חכמה וכל צלמי לבושי יו״ד דהוי״ה חיה של כְּלָלוּת אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. ושל כָּל־פִּרְטֵי אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. דכל פרצוף וספירה דפרטי אצילות בריאה יצירה עשיה. דְּכָל־פַּרְצוּף וּסְפִירָה דְּפִרְטֵי אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה.

ועל ידי רעותא דלבא יתוקן כל בחינת כתר וכל צלמי לבושי קוץ היו״ד דהוי״ה יחידה של כל כְּלָלוּת אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. ושל כָּל־פִּרְטֵי אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. ביחודא שלים ויהיו כסא שלם אשר בהם יתפשט שפע אור אין סוף ב״ה ויתיחדו חכמה ובינה שהם אבא ואימא ביחודא שלים י״א ה״ה ו״י ה״ה ויזדווגו תפארת ומלכות זווגא שלים י״א ה״ד ו״נ ה״י ומשם ימשך שפע רב וברכה בכל העולמות לזכך נפשנו רוחנו ונשמתנו ושהיו ראויים לעורר מ״ן ולהמשיך מ״ד ואל יעכב שום חטא ועון והרהור רע את המצוה הזאת ותעלה לרצון לריח ניחוח לפניך. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ:

וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ שֶׁתְּהֵא שעה זו עת רצון לפניך ויהיה יום זה יום רצון לפניך ותהיה עולה מצות התקיעות אשר אנחנו באים לקיים לפניך למתק את הדינים הקשים והרפים הרמוזים באותיות שופר. וְיַעֲלֶה לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ כִּוַּֽנְנוּ בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הרמוזים באותיות שופ״ר ובכל הכונות הרמוזים בארבעה עשר פרקי היד האוחזים בו, ובכל הכונות חרמוזים בחמשה אצבעות האוחזים בשופר. ובכל הכוונות הרמוזים בתמונת השופר ותמונת שני צדדיו אשר צד העליון שבו הוא צר והצד התחתון שבו הוא רחב. ובכל הכונות הרמוזים בקול היוצא בשופר מן הפה ועובר הקול דרך החיך ודרך הגרון ודרך שני החניכיים אשר שם השיניים ודרך המפתים ויוצא החוצה.

וְיַעֲלֶה לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ כִּוַּֽנְנוּ בְּכָל־הַכַּוָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַוֵּן במצוה זו של קול השופר אשר נקיים בעזרתך בכל המאה קולות שבו בכללות ובפרטות. ובהאדים פני התוקע בתקיעות האלה יתעוררו המקורות ושרשי הקולות העליונים ויצאו ויתגלו ויאירו אור גדול בפנים העליונים דעתיק בשבעה שמות שהם שבעה שמות הוי״ה במלוי ס״ג אשר בתרין תפוחין דעתיקא קדישא וימשכו ש״ע נהורין ממנו אל״ף למ״ד אל״ף למ״ד אר״ך אורות לאריך אנפין וק״ן אורות לתפארת יִשְׂרָאֵל וממנו למלכות. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ: יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃

רבון עלמא טיבו סגי עבדת עם עמך יִשְׂרָאֵל דאתרעית בהו בלחודייהו ועבדת לון עמא יחידאה בעלמא. וקרית לון גוי אחד ויהבת לון אורייתא דקשוט ופקדת לון בכמה פקודין לאתעטרא בהו. ויהבת לון חילא למעבד רעותך. ובאתערותא דילהון לתתא במילין ובעובדא. יתער חילא לעילא יהא רעוא דלהוי רעותך עם עמך יִשְׂרָאֵל לעלם ולאמטויי לנא מטוב נהורך ולקבלא צלותנא ועובדנא ברחמי.

ויהא רעוא באתערותא דישראל לנגדא קול שופר מתתא. להוי סליק ההוא קלא לעילא ויתער שופר אחרא. ויתערו רחמי ויסתלק דינא. וכד מפקין בהדי שופר לתתא אינון קלין דלעילא דכלילן בשופר עלאה קדישא. וכדין כלהו דינין אתכפיין. ורחמין יתערו וכדין חידו אשתכח בכולא.

ויהא רעוא דיתגליין תרין תפוחין דתקרבותא דבוסמא טבא דנהרין וחוורין תדירא אינון תפוחין קדישין שפירין חוורין דמפקין חיין לעלמא. דעלייהו כְּתִיב בְּאוֹר־פְּנֵי־מֶ֥לֶךְ חַיִּ֑ים.

רבון עלמא אנן בעינן לאשתדלא ביקרך. יהא רעוא קמך למיהב לן חילא לאתערא ביקרך ולמעבד רעותך ולסדרא כולא בדקא יאות. ואף על גב דלית אנן ידעי לשוואה רעותא ולבא לתקנא כולא. יהא רעוא קמך דתתרעי בעובדא דילן ותתקין תקונא דלעילא כדקא יאות. ותחשוב לן כאלו אשתדלנא ביקרך ברעותך לסדרא כולא כדקא יאות. ועל דא צלי קמך דוד מלכא משיחא ואמר. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ: דהא לית כל בר נש חכים לשוואה רעותא ולבא לתקנא כולא ויעביד עובדא דמצוה על דא צלי צלותא דא. ומעשה ידינו כוננה עלינו. כוננה ואתקין תקונך לעילא כדקא יאות, עלינו אף על גב דלית אנן ידעי לשוואה רעותא אלא עובדא בלחודוי. מעשה ידינו כוננהו, למאן לההוא דרגא דאצטריך לאתתקנא, כוננהו בחיבורא חדא באבהן למהוי מתתקנא בהון בהאי עובדא כדקא יאות. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ:

בִּרְשׁוּת מוֹרַי וְרַבּוֹתַי.

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה יאהדונהי, אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וְצִוָּנוּ לשמוע קול שופר.

(ביום ב׳ לא יברך שהחינו אלא אם חל יום א׳ בשבת)

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה יאהדונהי, אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָֽנוּ וְקִיְּמָֽנוּ וְהִגִּיעָֽנוּ לַזְּמַן הַזֶּה:

תשר״ת תשר״ת תשר״ת         תש״ת תש״ת תש״ת              תר״ת תר״ת תר״ת

דע כי ידוע הוא דאין אומרים ודוי בראש השנה כי יום טוב הוא אך רבינו האר״י ז״ל היה נוהג להתוודות בלחש שלא ישמעו הדברים לאזניו בעת תקיעת שופר דמיושב בין סדר לסדר שאז התוקע שותק ואינו תוקע וזה דוקא בתקיעות דמיושב בלבד לפי שאז מתערבב השטן ואינו משגיח לקטרג ואז דברי הודוי עולים למעלה בהתחברות קול השופר, ובסידור רבינו הרש״ש ז״ל כתב טוב שיתודה בתקיעות דמיושב בין תשר״ת לתש״ת בפרטי העונות שהם קרובים לע״ז אך יתוודה בלחש שלא ישמעו הדברים לאזניו.

עברנו ע״ז בשוגג. כעסנו בחול ובשבת וטרפנו נפשנו באפנו עד בוא חליפתנו באל זר. דברנו בבית הכנסת בשעת התפלה. השתחוינו והיו נגדינו איזה צלמים. העלמנו עין וקפצנו יד מן הצדקה. נהנינו מן עוה״ז בלא ברכה וגם בעת שברכנו ברכנו ברכה חטופה בלי הזכרת שם ומלכות ובחסרון תיבות ואותיות ובלי כונה. גאינו במחשבה ודבור ומעשה בכל מיני גאוה וזדון ונשתרשנו בכך הרבה. החלפנו דבורנו. תרנו אחר עינינו והסתכלנו בעריות ובצלמי ע״ז ופנינו אל מדעתנו. התפללנו בהיותנו שיכורים ובהיותנו נצרכים לנקבינו. הסתכלנו בפני הכועס ובפני אדם רשע. העמדנו דיין שאינו הגון. עברנו על חלול השם ופגמנו בעולם האצילות ובחכמות שבכללות ופרטות דפרצופי אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. ועוד פגמנו ועשינו ירידה בעולמות העליונים וגרמנו פירוד בארבע אותיות הוי״ה השם הגדול ברוך הוא.

בין תשר״ת לתר״ת יתודה כך

עברנו על שלש מאות וששים וחמש מצות לא תעשה דאורייתא וענפיהם ומצות דברי קבלה ודברי סופרים וענפיהם בהרהור במחשבה בראיה ובשמיעה בקלא ובריחא בדיבור ובמעשה בגלגולים אלו ובגלגולים אחרים, חמדנו נשי חברינו ובתיהם וממונם. ניאפנו בכל מיני ניאוף ושיחתנו זרע קודש ואת זכר משכבי אשה שכבנו ונשכבנו. הרהרנו הרהורים רעים ביום ובאנו לידי טומאת קרי בלילה. הקשינו עצמיו לדעת. דברנו לשון הרע ואבק לשון הרע ושקר וליצנות וחנופה ודברים בטלים. דברנו כל דבר האסור לדבר. פגמנו בכ״ב אותיות התורה וחמשה אותיות מנצ״פך. בטלנו ולא קיימנו מאתים וארבעים ושמונה מצות עשה דאורייתא וענפיהם ומצות עשה דדברי קבלה ודברי סופרים.

גם יתוודה בהרהור דוקא ולא בפה אחר תש״ת דחזרת מוסף כך.

עברנו על שלש מאות וששים וחמש מצות לא תעשה דאורייתא וענפיהם. ועל מצות לא תעשה מדברי קבלה ודברי סופרים וענפיהם ופגמנו בשלשה פרצופי כח״ב דאו״א וזו״ן דכל פרצוף וספירה דפרטי אבי״ע.

וכן יתודה בהרהור הלב אחר תר״ת דחזרת מוסף כך.

בטלנו ולא קיימנו מאתים וארבעים ושמונה מצות עשה מדאוריתא וענפיהם, וגם מדברי קבלה ומדברי סופרים ופגמנו בשני פרצופי חג״ת ונה״י דאו״א וזו״ן דכל פרצוף וספירה דפרטי אבי״ע.

אחר כל המאה קולות יאמר

רבונו של עולם עשינו מה שצויתנו במצות תקיעת שופר היום הזה. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שיהיו חשובים ומרוצים לפניך המאה קולות של השופר לשדד כחות הדין דשם אלהים בכח שם שד״י מלא (שי״ן דל״ת יו״ד) הֲשִׁיבֵֽנוּ אָבִֽינוּ לְתֽוֹרָתֶֽךָ, וְקָֽרְבֵֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ לַֽעֲבֽוֹדָתֶֽךָ, וְהַֽחֲזִירֵֽנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶֽיךָ כי אתה ה׳ הרוצה בתשובה וימינך פשוטה לקבל שבים. וִיהִ֤י ׀ נֹ֤עַם אֲדֹנָ֥י אֱלֹהֵ֗ינוּ עָ֫לֵ֥ינוּ וּמַעֲשֵׂ֣ה יָ֭דֵינוּ כּוֹנְנָ֥ה עָלֵ֑ינוּ וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דֵ֗ינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ: יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי׃