ליקוטי מוהר"ן/הקדמה

הדור אתם ראו דבר ה'. שמעו לא נאמר אלא ראו. ראו כי ה' נתן לכם מטמון. דברים העומדים ברומו של עולם. כמאמר רבותינו, זכרונם לברכה (פסחים קי"ט.) 'ולמכסה עתיק, זה המכסה דברים שכסה עתיק יומין'. ואיכא דאמרי. זה המגלה דברים שכסה עתיק יומין. ותרויהו כחדא. איתנהו בהאי חבורא קדישא, כי הוא מגלה ומכסה, מגלה ומבאר דברים עליונים ונעלמים, חדושים חדשים והקדמות יקרות נוראות ונפלאות עצות מרחוק אמונה אמן. הנובעים ממקור מים חיים מקור עליון ונורא מאד. עיר גבורים עלה חכם וירד עז מבטחה, דרך כמה צמצומים והשתלשלות מעלה לעלול משכל עליון לשכל תחתון, עד אשר נתלבשו בלבושין האלו בחלוקא דרבנן. בדרך צחות ונאות, ובדרושים ערבים ונפלאים ומתוקים לחך, בדרך חכמה וטעם ופלפול וסברא ודרך חיים תוכחות מוסר השכל הבוער כאש עד לב השמים. וכל תורה ותורה שגלה לעם סגלה, כלם מלאים עצות נפלאות ונוראות לעבודתו האמתית יתברך, כאשר יראה הרואה בעיניו, אם ישים לבו עליהם באמת לאמתו, כי אך לזה היתה כונתו הקדושה, לעורר ישנים ולהקיץ נרדמים, להישיר לבות בני אדם אחינו בני~ישראל אליו יתברך, לאמר לאסורים צאו לאשר בחשך הגלו, לפקח עינים עורות, ולהוציא אסירים בכושרות, להוציא ממסגר אסיר מבית כלא יושבי חשך, האסורים בתאוותיהן, והלכודים בהבליהם, והנדחים בעוונותיהם, להטות לבבם אליו יתברך להשיבם אל ה' באמת בדרך הישר והנכון לפניהם, בדרך אשר דרכו בו אבותינו מעולם:

והנה אף על פי שהדברים גלויים ומובנים קצת על~פי פשוטן של דברים אף~על~פי~כן עוד דברים בגו. כי כפלים לתושיה, כי עדין פנימיות הדברים סתומים וחתומים מעין כל. כי הם דברים שכסה עתיק יומין. שצריכין לכסותם ולגלותם. כדי להכניסם בזה העולם. כי המכסה הוא הגלוי וכו'. וכמבאר מזה בכתבי האר"י, זכרונו לברכה. וכאשר שמענו מפיו הקדוש, זכרונו לברכה, שפעם אחת אמר שהתורה שהוא מגלה, היא נמוכה אלפים ורבבות מדרגות. מכפי מה שהשיגה במקומה העליון. והן הן גבורותיו. הן הן נוראותיו. אשר השיגה יד שכלו הקדוש הרם ונשא. להלביש ולהוריד. דברים גבוהים ונוראים כאלה. דברים קדושים ודקים ורוחניים מאד להלבישם בלבושים רבים וצמצומים, עד אשר יהיו דברים השוים לכל נפש. להודיע לבני האדם גבורותיו יתברך, לגלות עצות ודרכים ונתיבות להגיע לעבודתו יתברך באמת, "למען דעת כל עמי הארץ כי ה' הוא האלקים אין עוד":

והנה דבר שפתים אך למחסור. להאריך ולהרחיב הדבור בשבח הפלגת גדלת מעלת קדשת נוראות הספר הקדוש הזה הנורא מאד. כי מי שירצה להסתכל בו בעין האמת. יראה ויבין בעצמו עד היכן הדברים מגיעין. ומי שלבו חלק. ואינו חפץ בתבונת קדשת הספר הזה. לא יועלו לו דברי אלה: אולם לכל אחי ורעי אדברה נא מעט מדרכי הספר הקדוש הזה, ויתר מזה יראו בעצמם. יראו עיניהם וישמח לבם. והוא, כי כל תורה ותורה מדברי הספר הקדוש הזה מדברת מכמה וכמה דברים פרטיים, מכמה וכמה מדות טובות, מכמה וכמה מצוות תורתנו הקדושה. ומהרחקות מדות רעות. וכל תורה ותורה מדברת מדברים מיחדים מה שלא נזכרו בתורה השניה. וכן כלם. כגון התורה המתחלת אמר אל הכהנים (בסימן ב'). מדברת מתפלה ושמירת הברית שתלויים זה בזה. ושצריכין בחינת משפט לידע איך ללחם עם החרב הזה וכו', ובשביל זה צריכין להפריש צדקה קדם התפלה וכו'; ומענין מחשבות זרות שבתפלה. ומענין למוד התורה הקדושה. ומהקמת המשכן וכו' וכו'. ושצריכין לקשר התפלה להצדיק שבדור וכו'. וכל אלו הדברים מבארים שם בקשר נפלא ונורא אשר אין דגמתו. ותורה שאחריה כגון בחצוצרות וכו' (בסימן ה') מדברת מענינים אחרים, הינו מעשית המצוות בשמחה. ומתפלה בכח, ומיראה וכו' וכו' וכיוצא בזה בשאר התורות. כי כל דברי הספר הקדוש הזה מלא עצות טובות ונוראות. ומדבר מכל המדות ומכל המצוות הנהוגות. ומהרחקת ושבירת כל התאוות. מתאות נאוף. ותאות ממון. ותאות אכילה. מהרחקת הכבוד. וכעס וקפידות וגדלות. (ומעלת האמת ועצם גנות השקר) מהרחקת העצבות והעצלות. מפגם הדבור. מלשון הרע ורכילות וכו'. מפגם הראות ומפגם כל החושים. מקדשת העינים והחטם והאזנים והפה שהם שבעת הנרות המאירין אל מול פני המנורה הקדושה. מקדשת שבת ויום טוב וראש חדש. משלש רגלים בכלל. ובפרטיות מכל רגל ורגל בפני עצמו. מפסח משבועות מסכות ומהמצוות הנהוגות בכל רגל ורגל. שהם מצוות אכילת מצה ואסור חמץ ושאור וקריאת ההגדה וארבע כוסות בפסח. וכן ממצות סכה וארבע מינים. והושענא רבה ושמיני~עצרת ושמחת~תורה. ומקבלת התורה בשבועות. מראש השנה ותקיעת שופר ומיום~הכפורים. מחנכה ופורים. מציצית ותפלין וקריאת שמע ותפלה. מצדקה ותלמוד תורה. ומשא ומתן באמונה. מאמונה ומאמונת חכמים. מענוה. מיראה ואהבה. וממעלות הרצון והכסופין דקדשה. מתפלה בכח ובכונה. הן משלש תפלות שביום. הן מגדל עצם מעלת שאר התפלות ותחנות ובקשות שצריכין להרבות בהם בכל יום ויום לומר תחנות ובקשות הרבה. ובפרט גדל מעלת ההתבודדות לפרש שיחתו בלשון אשכנז לפניו יתברך בכל יום בינו לבין קונו. שישפך כמים לבו נכח פני ה' שיזכהו להתקרב לעבודתו יתברך. ומגדל מעלת אמירת תהלים שמזכה לתשובה. וממעלת הבכיה לפני השם יתברך. כבן המתחטא לפני אביו. ממעלת לב נשבר. ומהרחקת העצבות. ממעלת השמחה. שצריכין להכריח עצמו בכל כחותיו להיות בשמחה תמיד והרבה עצות נפלאות לבוא לשמחה. ממעלת קדשת ארץ~ישראל. מענין המשכן ובית~המקדש וירושלים. מגנות המחלקת ומגדל מעלת השלום. מתשובה. מתענית. מקדשת המחשבה. ומהרחקת מחשבות זרות. וכן מכל הדברים והדרכים הקדושים שבעולם המכרחים לכל. מגדל מעלת התקרבות והתקשרות לצדיקים. שבזה תלוי כל קדשת איש הישראלי. מענין נגון וכלי זמר ועשרה מיני נגינה. ומהמחאת כף ורקודין. וענין אנחה. וקול הברה. דברים שלא שמעתן אזן מעולם אשר לא נשמע ולא נראה לגלות סודות נוראות הנצרכין להעולם מאד מאד בדברים כאלו אשר דרכי ה' נסתרו בהם מאד. (ועין בזהר שלח דף קס"ח ע"ב מה שמפליג מאד בסוד קול הברה. ובפרשת פינחס דף רי"ח: שמפליג מאד בסוד מה שישראל מנענעין עצמן כשעוסקין באיזה דבר שבקדשה. ועין עוד במקומות אחרים בזהר ובכתבים בין מחצדי חקלא. שם תראה ותבין מרחוק גדל עצם הסודות הנסתרות בכל התנועות שבני אדם עושין. ובפרט כשעושין אותן בשביל דבר שבקדשה כגון מחיאת כפים בתפלה או בשביל שמחת מצוה, וכיוצא בזה. פקח עיניך וראה והבן). ומרבה לדבר על לב האדם לחזקו בעבודתו יתברך, לבל יתיאש עצמו בשום אפן, ולבל יפל משום דבר שבעולם. רק יהיה עקשן גדול בעבודתו יתברך. לבלי להניח את מקומו בשום אפן בעולם כי "חסדי ה' לא תמנו ולא כלו רחמיו" לעולם. וכן מכלליות כל התרי"ג מצוות שבתורה וענפיהם וכל מצוות דרבנן. מכלליות תורה שבכתב ותורה שבעל~פה. מנגלה ונסתר. הלכה וקבלה. רזין ורזין דרזין. לכלם בשם יקרא. ומכלם ידבר כמה וכמה פעמים. בדרכים וקשרים נפלאים וחדושים חדשים. וכלם כאחד הם עצות נפלאות. איך להתקרב להשם יתברך. עד אשר אין שום דבר מצוה וקדשה ועצה טובה הנצרך לכל אדם שבעולם בכל דרגא ודרגא שלא נזכר בספר הקדוש והנורא הזה. כי מאד עמקו מחשבותיו. כי הוא מדבר מכלליות הכל בכלל ובפרט. כולל כל העולמות והדרגות שבעולם של כל אדם, כקטן כגדול. מן ראשית נקדת הבריאה, שהוא תחלת האצילות, עד תכלית נקדת המרכז של עולם העשיה הגשמי שהאדם עומד עליו, כל אחד ואחד לפי מקומו ומדרגתו באותה השעה והזמן. מן הגדול שבגדולים עד הקטן שבקטנים. ואפלו המנחים למטה למטה בעשר כתרין דמסאבותא. אשר ירדו בעוונותיהם עד השאול תחתיות ומתחתיו. לכלם יעורר יקיץ ויחיה. לבל יתיאשו, חס ושלום, מן הרחמים. כושל יקימון מליו וברכים כורעות יאמץ (וכמבאר מזה בהתורה כי מרחמם ינהגם בלקוטי תנינא בסימן ז' עין שם על פסוק: "כי כל בשמים ובארץ"):

ומכל דבר ודבר וכל ענין וענין שהוא מדבר. על~פי רב ידבר ממנו כמה וכמה פעמים. וכל פעם בסגנון אחר. בדרך עצה טובה אחרת. למשל. בהתורה בחצוצרות (בסימן ה') שם מבאר שתפלה בכח היא בחינת רעמים. ועל~ידי~זה זוכין לפשט עקמימיות שבלב, ולזכות לעשות המצוות בשמחה גדולה מהמצוה בעצמה וכו'. ובהתורה "על אשר מעלתם" (בסימן מ"ד) מבאר שתפלה בכח מבטל גדלות ופניות ומחשבות זרות שבתפלה. ובהתורה תהמת יכסימו (בסימן ט) מבאר שמתפלה בכח משם מקבלין עקר החיות, ומקימין כל העולמות תחתיים שניים ושלישים. וזוכין לנסים ונפלאות, ולאמונה שלמה ולארץ~ישראל וכו'. וכן בכל המדות והמצוות והדרכים וההנהגות והעצות הקדושות שהוא מדבר מהם. מכלם ידבר כמה וכמה פעמים. וכל פעם בדרך וקשר חדש נפלא ונורא. פעם יחבר ויקשר יחד שמירת הברית שעל~ידי~זה זוכין לאמונה, שהיא בחינת שבת, שעל~ידי~זה נשלם הצדקה והתורה וכו', ואזי זוכין לכסופין דקדשה להיות בעל נפש, ואזי כל אכילתו בבחינת לחם הפנים וכו', כמבאר בהתורה אית לן בירא בדברא וכו' (בסימן ל"א). ופעם יחבר שמירת הברית עם בטול הגדלות שהוא עבודה זרה. ותקון הל"ט מלאכות שהם כל העסקים ומשא ומתן שבעולם. ויחודא עלאה ויחודא תתאה והלכה וקבלה וכו'. ועל~ידי~זה זוכין לדבור המאיר לתשובה עד שזוכין לתבונות התורה לעמקה. כמבאר בהתורה אני ה' (בסימן י"א) וכיוצא בזה בשארי המצוות והמדות. הפליא עצה הגדיל תושיה. בכמה דרכים שונים. חדשים ונפלאים. כי בעצם חלישותנו. ולגדל התגברות יצרו של אדם שמתגבר עליו בכל יום כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סכה נ"ב). על כן אנו צריכין עצות והתעוררות לעבודתו יתברך בכמה דרכים. כי לפעמים האדם נתעורר לדרך זה ועבודה זאת על~ידי אור התורה הזאת. ולפעמים אינו מתעורר לזה על~ידי תורה זאת רק על~ידי תורה אחרת. והכל לפי האדם וכפי המדרגה שלו וכפי הזמן והמקום. טעמו וראו כי טוב ה'. שמעו אמריו כי נעמו מאד. לכל אשר חפץ באמת לאמתו ורוצה להסתכל על עצמו ולחוס על חייו האמתיים לחשב על אחריתו וסופו בהאיך אנפין יעול קדם מלכא וכו' וכו' כאשר כל אדם יודע בנפשו ולבבו:

גם תבין ותראה. כי בכל דברי הספר הזה יש בהם עמקות גדול מאד בכל תורה ותורה. עמקות לפנים מעמקות בכלל ובפרט ובפרטי פרטיות. וכאשר שמעתי מפיו הקדוש זכרונו לברכה. שפעם אחת אמר בהתורה שלי יש עמקות גדול: כי הלא כה דברי הספר הקדוש הזה כאש וכפטיש יפוצץ סלע. כל תורה ותורה מתחלק לכמה וכמה הקדמות יקרות חדשות ונפלאות ולכמה טעמים וענינים היוצאים לרב מכל תורה ותורה. כי כל תורה ותורה מדברי התורות הנאמרים בספר הקדוש הזה. הוא בנין גדול נפלא ונורא וחזק מאד. בנוי לתלפיות. תל שהכל פונים בו. כלול מכמה וכמה חדרים. חדר לפנים מחדר. וחדר לפנים מחדר. וחלונות ופתחים פתוחים מזה לזה ומזה לזה. וכל חדר וחדר וכל טעם וענין והקדמה הנמצאים בפרטות בכל תורה ותורה. יש בכל אחד ואחד עמקות גדול מאד מאד. וכל מה שהולכין ומתרבין הטעמים והענינים יש בהם עמקות (עמקות) יותר ויותר. כמים לים מכסים. וערום יבין לאשורו כי בכל פעם שהוא נכנס ויוצא מפלטין לפלטין ומחדר לחדר ומענין לענין באותו ענין. צריך לחזר לאחוריו בכל פעם ולהביט מאחריו להבין היטב מתיקות עמקות הדברים אחרית דבר מראשיתו וראשיתו מאחריתו. כלו קשור ומחבר ונעוץ סופו בתחלתו ותחלתו בסופו, וכן באמצעיתו ובצדדיו. ישוטט המעין וירבה הדעת. וביותר בכללות התורה שהיא מחברת ונסגרת ונכללת. מכמה טעמים וענינים שונים נוראים ונפלאים ועמקים ורחבים מני ים. וצריך אתה המעין שתבין בדבריו שלפעמים מביא שנים או שלש ראיות לדבר אחד. בדרך עמקות נפלא ונעים מאד. ומרהיטת הלשון נדמה כאלו היא ראיה אחת. כי כך דרך הספר הזה. שכותב על~פי רב כמה פעמים תבת כי וכיוצא על דבר אחד. ומחמת זה נדמה שהוא טעם וראיה אחת. ובאמת הוא כמה וכמה טעמים. וכל אחד קשור בחברו. על~כן אי אפשר לחלקם. כי הם טעמים וראיות רבות בדרך נפלא מאד. וכל אחד נעוץ וקשור בחברו (א) :

והנה לפי גדל העמקות של כל דבור ודבור. היה מהראוי לכתב בכל פעם ודוק או והבן ועין היטב. וכיוצא באלו הלשונות המורים למעין שישים עין עיונו שם להבין היטב. אך ראה ראיתי. כי אם כן יהיה ההכרח לכתב כמעט אצל כל דבור ודבור לשונות כאלו. לפי עצם ערבת מתיקת השכל והעמקות שיש בכל ענין וכמעט בכל דבור. ועל~פי רב יש עמקות גדול מאד בדבריו אשר לא יספיק שום לשון מאלו הלשונות. על כן החדלתי את עטי. ומנעתי את עצמי מלכתב שום לשון מלשונות הנ"ל. רק לפעמים ולעתים רחוקות נשמט מתחת הקלמוס איזה לשון כזה. והמעין באמת. מי שיש לו מח בקדקדו. יבין מאליו עמקות הדברים. שהם רחבים ועמקים מני ים. גבה משמים ועמק מתהום. ומי שרוצה לטעם צוף דבש אמרי נעם האלו צריך להעמיק בעין האמת בעיון גדול הדק היטב להבין הדבר על מתכנתו עד מקום שיד שכלו מגעת. אשרי אדם מצא חכמה ואדם יפיק תבונה להבין היטב פשטיות הדברים האלה הנאמרין בספר הקדוש הזה. ואף~על~פי~כן הוא מלתא דשויא לכלהו. כי גם אשר קצרה ידו להבין דברים עמקים. הוא גם הוא יוכל למצא מרגוע לנפשו בדברי הספר הקדוש הזה. בדברי העצות הקדושות והמוסר הנפלא היוצאים מכל תורה ותורה. כפי אשר יאיר ה' עיני שכלו להבין כונה הפשוטה שהכניס רבנו, זכרונו לברכה, בתורתו הקדושה. כי באמת כל דברי הספר הנורא הזה. הם השגות עליונות גבוהות ועמקות מאד מאד עד אין סוף ואין תכלית. ונעלם ונסתר ונתלבש בהם דברים גבוהים ועליונים מאד. אשר אינם מזכרים כלל בתוך התורה כי אם בדרך רמז וסוד. וכל כתבי האר"י ז"ל ומאמרי הזהר הקדוש ותקונים וכל דרכי הקבלה הקדושה. כלם כאחד כלולים בדברי הספר הקדוש הזה. וכל תורה ותורה מדברת מכונות מיחדות מאיזה מצוה ומשער מיחד מה"עץ חיים". בדרך נפלא ונורא מאד כאשר עינינו ראו ולא זר אשר פתח עינינו והראה לנו לפעמים כטפה מן הים מעצם כונתו. וכאשר הובא בתוך הספר לפרקים איזה רמזים בעלמא. כי כל תורה ותורה כלול מפרד"ס ובכל אחד ואחד הן בדרך פשט הן בדרך רמז וכו'. בכלם יש בהם עמקות גדול נפלא ונורא מאד.

אך עקר כונתו הקדושה הוא פרוש הפשוט שבכל תורה ותורה, כי לא המדרש הוא העקר אלא המעשה כמבאר כבר כמה פעמים. שכל עקר כונתו הקדושה בכל תורה ותורה שגלה. ובכל דבור ודבור שיצא מפיו הקדוש הכל היה רק בשביל לזכות את ישראל להביאם לידי מעשה ישרה. לרמז להם מרחוק ומקרוב להורות להם עצות ותחבולות. עמקות ונפלאות. להתקרב להשם יתברך מכל מקום שהוא. כאשר יראה הרואה בעיניו אם ירצה להסתכל בעין האמת לאמתו. כי כל כונתו הקדושה היה רק שנשתדל להבין העבודה והעצות היוצאים מכל תורה ותורה. ושנבקש מהשם יתברך ונשתטח לפניו יתברך ונשתדל לקים ככל הכתוב בהם בפשיטות. ובה' בטחנו. שכל מי שישים עינו ולבו היטב לדברי קדש הנאמרין בספר הקדוש הזה. יתלהב לבו ויפתחו עיניו ויכסף וישתוקק מאד לעבודתו יתברך. עד אשר ישוב אל ה' באמת. בכל לבבו ונפשו ומאדו. ולב חזק כצור יזיז ממקומו. אם אבן הוא נמוח. אם ברזל הוא מתפוצץ. כאשר שמענו מפיו הקדוש ז"ל. שאמר שמי שיסתכל בספר הזה בעין האמת. בודאי יהיו נפתחין אצלו כל גידי קשיות לבבו. ויהיה נעשה בעל תשובה גמור:

ובאמת הוא מן הנמנע ואי אפשר לספר בשבח החבור הקדוש הכרך הנורא הזה. ומכל שכן וכל שכן בשבח קדשת המחבר הקדוש בוצינא עלאה רבא ויקירא אדוננו מורנו ורבנו זכר צדיק וקדוש לברכה. כי לו דומיה תהלה. ומה גם כי ידענו גם ידענו עצם המחלקת רבים קמו עליו ועלינו. חנם על לא דבר. ובגלל הדבר הזה הכרחנו לשום לפינו מחסום והחשינו מטוב מלהאריך ולספר בשבח קדשתו ופרישותו ותמימותו וצדקתו וענותנותו באמת. ובמקום גדלתו וחכמתו הרמה והנשאה אשר כביר מצאה ידו בכל התורה כלה בנגלה ובנסתר בים התלמוד ופוסקים ראשונים ואחרונים ובכל סתרי השגות גבוהות ועצומות כל רז לא אניס לה וכל סתום לא עממהו שם אנו מוצאין ענותנותו. הפשוט הסבלן והעלוב ותמים במעשיו. עובד את ה' במסירות נפש נפלא יומם ולילה לא ישבת, לא ישקט ולא ינוח מעבודתו יתברך בחכמה והשגה גדולה ונוראה מאד מאד כאשר עיניכם תחזינה מישרים בספר הקדוש הזה. כי כל מעין אשר ישים לבו לדברים האלה ישפט בצדק. שאי אפשר להשיג דברים כאלו מכרס מלאה. וכמה יגיעות יגע וכמה טרחות טרח וכמה אלפים תעניתים והפסקות וכמה וכמה הפסקות שלמות משבת לשבת וכמה מיני סגופים סגף וכמה וכמה שנים התבודד בהתבודדות ופרש עצמו בכל מיני פרישות מכל מיני תאוות. וקדש עצמו בכל מיני קדשות. וביותר על הכל נתעלה ונתקדש בקדשה נוראה ועצומה על~ידי קדשת ארץ~ישראל אשר השליך נפשו מנגד. ונסע לארץ הקדושה בשעת מלחמה שהיו תקף מלחמות קשות וחזקות באותן המדינות. וכמה וכמה הרפתקאות דעדו עליו באותו הדרך. ה' צדיק יבחן כפשתני הזה וכו'*) . כי הקיפו עליו אז באותן הימים כמה מיני צרות וסכנות תכופות ורצופות. צרת הדבר רחמנא לצלן שהיה אז באותה המדינה ותקף רעש המלחמה שלא היו בטוחים בחייהם יום אחד. ושאר מיני הרפתקאות קשות בגוף ונפש וממון אשר אי אפשר לבאר בכתב. והשם יתברך ברחמיו נתן לו כח ברזל לסבל כל זה מה שאי אפשר לשום אדם לסבל צרות ויסורין כאלה מכל צד. עד אשר זכה לעבר בשלום ונכנס לארץ ישראל ויצא ובא בשלום בלי פגע. וזכה למה שזכה באתגליא ובאתכסיא. כי מלבד הנסתרות לה' אלקינו מה שזכה על~ידי ארץ~ישראל לדברים נעלמים מעין כל חי. גם באתגליא ראו ראינו כי היה ה' עמו. כי התורה שגלה אחר ארץ~ישראל בכמה מעלות עד אין שעור נתעלית ושגבה מהתורה שגלה מקדם. אם אמנם גם מקדם תורתו הקדוש האירה פני תבל נוראות נפלאתה. נפלאים דברי תורתו גם מאז ומקדם. אולם. כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי תורתו שגלה לאחר ארץ~ישראל, מדרכי תורתו שגלה מקדם כאשר שמענו מפיו הקדוש בפרוש כמה פעמים, וכל הספר הזה רבו ככלו הוא מהתורה שגלה לאחר שהיה בארץ~ישראל. ולא נמצא בו מהתורות של קדם ארץ~ישראל כי אם מעט מזעיר שנים או שלשה עלין לדגמא. (והם נמצאים בתוך הסימנים שנכתבו בלשון החברים שהם מסימן ע"ג עד סימן קי"ד וגם שם הם רק מעט דמעט):

והנה זה הספר נדפס פעם ראשון באוסטרהא בשנת תקס"ח. בחיי רבנו, זכרונו לברכה. זה שלש עשרה שנה. אך המדפיסים דשם עותו מאד. כי נדפס שלא בפנינו. ועל כן רבו כמו רבו הטעיות שנפלו שם בשעת הדפוס. ובכמה מקומות נחסרו שיטות שלמות. גם שנו הסדר בכמה מקומות והחליפו כמה ענינים לגמרי. מלבד שאר קלקולים בענין ההפסקות שבין תורה לתורה. ושבתוך כל תורה בעצמה שצריכין לפעמים לתן רוח והפסק בין ענין לענין. ובכל אלה עותו מאד. לפעמים הפסיקו הפסק גדול באמצע הענין שלא לצרך. ובמקום שאמרו להפסיק. כללו וצרפו הענין יחד. עד שבכמה מקומות לא נתנו הפסק אפלו בהתחלת המאמר. על אלה שמתי לבי ודעתי לתקן הכל על צד היותר טוב. כפי אשר היה ה' עמדי. ותקנתי כל הטעיות והעוות שנפלו בהדפסה ראשונה:

גם זאת לדעת שהספר הראשון נדפס פתאם שלא בפני כנ"ל. בעת שהיה רבנו זכרונו לברכה, בקהלת למברג. ובכמה מקומות היו צריכין עדין לתקן הלשון במהדורא תנינא. ומחמת נחיצת הדפוס. נדפס כפי מה שנכתב בראשונה במהדורא קמא. על כן ראיתי ונתון אל לבי לתקן בהרבה מקומות להרחיב ולבאר יותר. כפי מה שידעתי והבנתי בדעתי כונת המאמר. כפי מה ששמעתי מפיו הקדוש. וכל התורות שנכתבו בלשונו הקדוש בעצמו, זכרונו לברכה. לא גרעתי והוספתי אפלו אות אחת. רק במקום ההכרח מאד לכתב איזה פרוש ובאור. הצגתי אותו מסגר בתוך שני חצאי לבנה למען דעת שאין זה מלשונו ז"ל בעצמו:

גם יגעתי ומצאתי כל המראה מקומות מכל פסוקי תנ"ך ומאמרי רבותינו, זכרונם לברכה. בש"ס ומדרשים וספרי הזהר הקדוש ותקונים וכתבי האר"י ז"ל אשר רבו כמו רבו בספר הזה. ובכלם צינתי בעזרת השם יתברך המראה מקומות שלהם איה מקום כבודם:

גם שמתי סימנים לתורה. שהצגתי אצל כל תורה ותורה ציון וסימן על~פי סדר הא"ב. למען יקל על המעין למצא מבקשו. וגם בתוך כל תורה בעצמה. הצגתי אותיות לסימן אצל כל ענין וענין. לתן רוח וסימן להתבונן בין ענין לענין. ולהודיע שבכאן יוצא המאמר מענין לענין. ללמד ולבאר הקדמה וענין אחר. כאשר יבין המעין במקומו:

גם כמה מאמרים. הובאו בספר הזה כפולים. פעם בארכה ופעם בקצרה. וזה. כי כן דרכו בקדש של רבנו, זכרונו לברכה. שהתורות שכתב בעצמו היה על~פי~רב שנויים רבים בין האמירה והכתיבה. כי כתבם כפי רהיטת מחו הקדוש. ועל~כן היה גורע ומוסיף מכפי מה שיצאו מפיו בשעת הדרוש. אבל לא כן אנכי עמדי. כי אני דקדקתי לכתב כפי מה ששמעתי מפיו הקדוש בלי גרעון ותוספת. ולאשר נמצאו כמה מאמרים שכתבתים בעצמי. ואחר~כך באו לידי מכתיבת ידו הקדושה. ונמצאו שנויים רבים ביניהם. מטעם הנ"ל. על~כן אמרתי שניהם כאחד טובים. והכלל. כי כל דבר שנאמר ונשנה לא נשנה אלא בשביל דבר שנתחדש בו:

עד כה דברינו אלה המעטים המחזיקים הרבה. להודיע מעט מזעיר מדרכי הספר הקדוש הזה: ויתר מזה אי אפשר להאריך ולספר במהות קדשת נפלאות נוראות הספר הקדוש והנורא הזה. כי לא יספיקו המון יריעות לדבר ולספר בשבח מעלת תורה אחת מהספר הקדוש הזה. ובפרט מחמת עצם המחלקת שהתגברה עכשו בעוונותינו הרבים. ונתקים בעוונותינו הרבים ותשלך אמת ארצה. והאמת נעדרת שנעשה האמת עדרים עדרים. וכל אחד ואחד אומר שאצלו האמת. אבל אף~על~פי~כן האמת הוא אחד. והאמת עד לעצמו. והבוחר יבחר. ועל ה' נשליך יהבנו. כי אין לנו על מי להשען, כי~אם לאבינו שבשמים תלויות עינינו. עד הנה רחמיך עזרונו. גם לנצח אל תטשנו ואל תעזבנו. שלח אורך ואמתך המה ינחונו. "יהי ה' אלקינו עמנו כאשר היה עם אבותינו. ויהי נעם ה' אלקינו עלינו ומעשי ידינו כוננה עלינו". בן דוד יבוא ויגאלנו. ויעלנו בשמחה לארצנו. ויבנה בית קדשנו ותפארתנו במהרה בימינו. אמן כן יהי רצון:

הלא כה דברי המעתיק והמסדר. יגדיל תורה ויאדיר: הק' נתן בא"א מוהר"ר נפתלי הירץ מנעמראב רבתי: חתן הרב הגאון החסיד המפורסם מו"ה דוד צבי אב"ד בק"ק שאריגראד ובק"ק קרעמיניץ והגליל. ובק"ק מאהלוב יצ"ו:

שיר נעים

מאדוננו מורנו ורבנו זכר צדיק לברכה

ואלה דברי רבנו זכרונו לברכה. שיר נעים. כולל ענינים רבים בדברים מעטים. מעט מחזיק המרבה. ידבר נפלאות. משבח תורתנו הקדושה. ומשבח משה רבנו עליו השלום. ומוסר נפלא והתעוררות עצום שיעורר כל אחד את נפשו. וידבר מגדלת הבורא יתברך. ונפלאות בריותיו. וינצח בשירו להזכיר. נפלאות ערבת נעימת תענוגי העולם הבא ושעשועיו לכל הזוכים אליהם. והשיר שיתער לעתיד, ולהפך מרירת המכאוב וקהיון שנים של הנדחים מהם ואובדים אבדה שאינה חוזרת. יעורר ישנים. יקיץ נרדמים. יחזק עיפים. יודיע להאדם מגדל כחו. אשר בידו וכחו לזכות לכל אלה. כשופר ירים קולו. להטות לבבנו אליו יתברך לעבדו שכם אחד. הן אלה קצות דרכי השיר הזה. ושמו קדש ושם אביו חתום בראשי החרוזות. כפול ומשלש ומרבע.

נימוסי הדתות כלם לא ישוו לדתנו.

חכמיהם בדו מלבם נימוסים בשכלם האנושי.

משה עלה למרום וענן לבושו.

נמצא המחיב דבר עמו בכל פעם, ופרש מן האשה:

נבזים ודוויים וסחופים אנחנו.

חכמתו מאין תמצא, ממנו לקח טוב לקחנו.

מלך בישורון עם דתנו כשני אחים לא יתפרדו.

נשמתו וגופו הזך, זו מזו לא נדו:

נפשותם רבים, כן רבו דעותיהם, וחלוף סברותיהם.

חדשים מקרוב באו עבודותיהם.

מחשבותיהם לא מחשבותינו, ולא דרכינו דרכיהם.

נפשותינו אחת היא, ואינה נוטה לרבוי צלמיהם:

נפשי החזקה והפקחת. למה לא חסת עליך. ושכחת אומן המגדל אותך. והאכילך ממתקים. והלבישך ארגמן. ועתה אתה. רמוסה בין עקבי צאן. ובין רגלי התאוות. העבים והגשמיים. ואתה ערם ועריה. יין משתיך נהפך למשתה דמעות.

חזק ונתחזק. ואל תהיה כפיל הגדול. וכגמל אפלו כשמשכהו בחטמו העכבר לא יבעט בו. וכל זה מחמת שטות שאין יודע מכחו. אבל נפשי הפקחת וחזקה.

מה תעשה ליום פקדה. ומה תשיב לשולחיך דבר. אל תבט על מצהלות הזמן. כי גופך חלש ודל. הזמן הולך והומה. והגוף אפשר עכשו בא יומו:

נקב לב האבן והאר לי משם מעט פניך ברה כחמה. יפה כלבנה. אל תחריש ואל תשקט. הרימה קולך הערב בשירות והודה. ופתח פיך ותוציא דבריך הנעימים לפני הקדוש~ברוך~הוא. דלו עיניך למרום וזכר אהבתך הישנה:

נהרות נחלים אפיקי מים רבים וימים גדולים וקטנים.

נפלאים ומשנים בצבעיהם ובטעמיהם ובטבעיהם.

חיות קטנות וגדולות בכל אחד ואחד אין מספר למיניהם.

משבחים ומהללים כלם להשם יתברך בכל איבריהם.

מלין יגידון תמיד ולא יכחשון מנהיגיהם.

נוצצים אבנים טובות ומרגליות בעמקיהם.

נחבא בהם אורות כליהם:

נשמות הגזורים מתחת כסא כבוד.

נכספה תמיד אל שרשה להיות לבוד.

חיים וחסד שואבת מחסדי דוד.

חן רוח מטפי גן עדן ממנה לא אבד.

מושבות ההיכלות ואהלי השלום לכל אחת ואחת נסמן ונתוה תיו הוד.

מה פעל אל המלאכים ישאלו, וירוצון בשליחותם ככוכבא דשביט.

מרחקים ומסלקים מכל התענוגים, מי שארחותיו עביט. (א) :

נשארים ברעב ובחרפה בתוך כף הקלע זבד:

נשובה עד ה' ולא נהיה אבד:

נקבל רע וטוב באהבה ונלביש לאב עד:

בריאת האדמה וכדוריה ארצות ומדינות רבות סביביה:

בניאדם איש ללשונו ודתותיה:

נצנים ופרחים ואביה.

נפילת המדינות מרוחותיה.

נשארת עומדת והגלגלים מקיפים סביבותיה:

שיטות השדים והרוחות באויר.

שומעים גזרת השם ושולטים בארבעה האבות שהם השור והבור והמבעה וההבער (ב):

משתפים עם המלאכים ועם בני אדם בגמול (חגיגה ט"ז.).

מברית קדש בורחים הנאמר בו המול ימול. (ג) .

חובטים כבמקלות בצורותם המשנות.

חוברי חברים ומכשפים מכריעים אותם בהשבעתם בשמות המכונות:

התורה הקדושה שומרת אותנו מכל טמאות.

הצדקה מצלת ממיתות מגנות:

נבואה אין לנו:

חריקת שן האמות על אמה יחידה, תבונה אין בנו.

מרירת הצרות איך להשקות הם דנו.

נסבל עולם עד יבוא עני.

בן יחפש בגנזי אביו.

נזר עטרת נעטר בבן חביב.

שיר חדש אז נשיר.

מלכנו כל אחד ואחד מראה באצבע בשר.

חתום תורה בלב כל אחד מלהשכח.

המות לנצח יבלע כקטרת ריח:

נביא לבב חכמה להבין תכונת גופנו ומרחקי פרקיו ועריכות איבריו.

חיוב הבנתו מועילה לידיעת הבורא המציר אלו היצירות כלם:

מרפא כל חלי ואיש מכאובות עור ופסח. צרוע ונגוע דואג וכואב:

נאכל לבד לקיום נפשותינו ולמעט תאוות טבענו:

חזק

לכו חזו מפעלות ה' התגלות נפלא

מסוד גדלת התנא האלקי רבי שמעון בן יוחאי ז"ל:

רבי שמעון בן יוחאי. הבטיח שלא תשתכח תורה מישראל על ידו. כמובא בדברי רבותינו, זכרונם לברכה (שבת קלח:): 'כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה אמרו: עתידה תורה שתשתכח מישראל ואמר רבי שמעון בן יוחאי שלא תשתכח. שנאמר: "כי לא תשכח מפי זרעו". וכמבאר בזהר (נשא קכד:): 'בהאי חבורא דאיהו ספר הזהר יפקון בה מן גלותא'.

ועתה בוא וראה והבן. נפלאות נסתרות של תורתנו הקדושה. כי על כן סמך רבי שמעון בן יוחאי עצמו על זה הפסוק כי לא תשכח מפי זרעו. כי באמת בזה הפסוק בעצמו. מרמז ונסתר סוד הזה. שעל~ידי זרעו של יוחאי. שהוא רבי שמעון בן יוחאי. על ידו לא תשתכח התורה מישראל. כי סופי תבות של זה הפסוק כי לא תשכח מפי זרעו הם אותיות יוחאי וזה שמרמז ומגלה הפסוק. כי לא תשכח מפי זרעו, מפי זרעו דיקא הינו מפי זרעו של זה בעצמו שהוא מרמז ונסתר בזה הפסוק. שהוא התנא יוחאי. כי על~ידי זרעו של יוחאי שמרמז בזה הפסוק בסופי תבות כנ"ל. שהוא רבי שמעון בן יוחאי. על ידו לא תשכח התורה. כי בזהר דא יפקון מן גלותא כנ"ל:

ודע שסוד רבי שמעון בעצמו. הוא מרמז בפסוק אחר. כי דע כי התנא הקדוש רבי שמעון הוא בחינת (דניאל ד): ע'יר ו'קדיש מ'ן ש'מיא נ'חית ראשי~תבות שמעון וכו':