לנבוכי הדור/פרק לד

פרק לד

'זה ספר תולדת אדם' זהו כל התורה כולה אמרו חכמים ז"ל. ובאמת, [ראוי] להכיר את רוח האדם כמה גבוה ונשא הוא, ושכל מחשבה רוממה ונשגבה כבר חושבה בכח החושב הכללי של המין האנושי, כי הקדמונים שהיו יחידיהם מופלאים בבנין גופם, בבריאות כוחותיהם החומריים, כן היו מצויינים גם כן בבריאות נפשם ובעומק הרגשתם והשקפתם הרוחני(ו)ת, אשר רק ההמון שירד הלוך וירד בחינוכים רעים ולא יכול להשיג תוכן דעת גדוליו, שבש את המחשבות הגדולות של הקדמונים.

על כן הכרח הוא, גם תפארת לתורת אמת היא, שכל מחשבה ואמונה גדולה וכללית, שבהמון עובדי עבודה זרה נשתבשה בכמה ציורים של הבל ושל דמיון, נמצאם בתורה בטהרתם. והכל הוא, מפני שהתורה החזירה העטרה ליושנה, ובאה לרפא את המחץ אשר חלה באנושות על ידי נפילת ההמון ורבים ממושליו בעלי היכולת העריצים והפראים, ולהרים את האנושות עד אותה המעלה של הצד הנשגב שמין האנושי עומד עליה בעצם טבעו, ושכבר עמד עליה מצד המצויינים שבאישיו בימים הקדמונים. על כן, אפילו מדות, מצות ומנהגים, ישנם רבים שהם ראויים להולד מצד ההשכלה האלהית הזכה. אמנם, בהמשך הזמן נתנוולו במיאוסן של הדעות הרעות והבזויות שנפל בהן ההמון, אותם החזירה תורה לכבודם וטהרתם.

על כן, רק בטלנות היא לחשוב שאם נמצא דברים בתורה, מדעות, מציורים וממצות שדוגמתן ימצאו בעמים היותר קדומים, לומר על ידי זה שהדבר מעלה טינא בלב לענין קדושתה של תורה, חלילה. כמו שהמצות השכליות, שהן ודאי היו מוחזקות במתוקנים שבאומות העולם, ומכל מקום, אותן שנתקלקלו ונתרפו החזירה תורה לחזקן בחיזוק אלהי, וחלק הרוב מעשרת הדברות הם כאלה, כן גם כן היו הרבה מצות שמעיות, שהן בודאי בעומק ערכן שכליות, שכבר היה להן מקום, בתור הדרכה של קדושה על ידי המעולים שבדורות הקדומים, שמהם היו חכמים אלהיים, ומהם גם כן נביאים ושרי קודש. ומה שעל פי החכמה האלהית נמצאו ראויות להיות נקבעות בכתרה של תורה, נקבעו להיות לעד לעולם לחק לישראל.

וזה מוסיף לכל משכיל באמת חבה יתירה והדר אלהי על כחן של מצות, שהן גנוזות ביסוד דעת האלהים הצרופה עוד טרם שנטמא אויר העולם על ידי מהבילים ועריצים, וטרם שהושבת רוח האדם מטהרו. ויד ד', בנבואה השלמה והעליונה של אדון הנביאים, היא בררה את כל החלקים הראויים להשאר, כשם שהוסיפה גם כן מה שראוי להוסיף לפי הדבר המתחדש, שהוא ענינם של ישראל ופעולתם לעצמם ולעולם.

על כן, החפישה של גנזי קדמוניות העמים שנתרבתה בימינו, והשיוויים הנמצאים ביניהם לעניני תורה, הם מוסיפים אורה וצהלה לכל דורש ד' באמת, וכדאי הוא המחקר הנמרץ הזה להגדילו ולהאדירו וללמד תועי רוח בינה, איך להשתמש בו למטרת האמת, להראות לכל עמי הארץ שיסודה של תורה היא האנושיות הטהורה, מה שבלעדה היא הולכת ומתדלדלת. אתם קרויים אדם, ואין אומות העולם קרויים אדם, רק בעסקם בתורה, שאז הרי הם ככהן גדול. ואותם שחושבים, שראוי הוא שלא ימצא ברוח האדם וכשרונו העצמי מאומה מקדושתה והודה של תורה, אינם מכירים את ההוד של צלם אלהים אשר יצר אותו בו יוצר האדם. ואם שלא נתגלה הזוהר האלהי בו מפני חשכת הבערות והרשע שכסה כמה דורות, אבל בחקר תולדתו מראש מקדם באורך הזמנים והדורות, שניצוצי אורה נפזרו על ידי יחידי הסגולה שהיו בכל דור ודור, בכל העמים, רק אז נמצא את הערך האמיתי של הנשמה האלהית השרויה בתוכו, ואז נשכיל איך 'זה ספר תולדת אדם' הוא כל התורה כולה.