לנבוכי הדור/פרק לג

פרק לג

החיפוש בגנזי מטמונים שנתרבה בימינו אלה, נתן חומר גדול לדרישת הדברים העתיקים, וביותר מה שנוגע לחקרי תורתנו ועניני הקדמוניות השייכים לנו ביחש קרוב, היא האשורולוגיה, ערש אבותינו הראשונים, ומקום המאורעות היותר קדמוניים שיש להם יחש להענינים המבוארים בתורה.

והנה, אירע לדרישה זו החיפושית על ידי החושים, מה שאירע להמחקרים השכליים בהפגשם בעניני התורה. כמו שהמחקרים השכליים, אותם שהם יסודי השכל הישר וההגיון הבריא, נעשו סמא דחיי למימינים בהם, שהועילו לפתח את שכלם להבין דברי תורה על אמתתם וטהרתם, ולמשמאלים בה סמא דמותא, מעבר מזה ומעבר מזה - או למאס את השכל ולהיות בורח מכל עיון ודרישה בדעת אלקים ודרכי תורתו, שהיא רעה גדולה ואיומה, או להיות חלילה סר מאחרי ד' ולהיות מבוזי דברו ומפירי מצותו, שהיא אש אוכלת עד אבדון אל הכלל והפרט. כן הוא עם החקירה החושית - שמכל מקום צריך אחר כך להביא בכור השכל את תמצית המשפט העולה מכל מציאות הגניזות - שליושבים לפני ד', העוסקים בתורה לשמה ואוהבי האמת בכל לבם, יועילו לפתח לפניהם שערי אורה לכמה עניני תורה ולחזק רוחם בעז ד' להוסיף בהם אהבת תורה ויראת שמים; ולכושלים, שעניני התורה מובנים אצלם בהשכלה שטחית ורפויה, תזיק להם דרישה חיפושית זאת והספרויות הנמשכות ממנה, כאותו ההיזק שהעיון השכלי הזיק לכושלים ולנכשלים בו.

והנה, כשם שהעיון השכלי כדי לישבו על מכונו היה צריך אריכות הכשר של עיון מרובה כמדתו, כן ההכשר החיפושי - כשם שקלקוליו אינם נמשכים כי אם על ידי ראיות חושיות שאינן באות מכחות שכליים גבוהים, כן גם ההתישבות איך להיות מש[ת]מש בו לתועלת ולהסיר ההיזק הדמיוני הנמשך ממנו, אינו צריך כי אם ישוב הדעת פשוט וישר, ויהיה גלוי לעין כל דורש אמת בלא שום העמקה מרובה.

והנה, הדבר שנקף לבבות רבים, ואחרים הביא לידי כפירה מוחלטת בתורה מן השמים, ואחר כך לידי הריסה מעשית ובעיטה כפי הסתעפות הטבעית של שרשים רעים, הוא השיווי הנמצא בכמה ענינים סיפוריים, בין הכתוב בתורה אל החקוק בלוחות העתיקות מקדמוניות בבל ואשור, כמו ענין המבול, ההפלגה, וכיוצא בזה. אף על פי שהדברים שמה באים בשינויים, מכל מקום, גמרו מזה להבין שדברים כמו אלה הם היו אגדות מצויות אצל העמים הקדמונים, ונכתבו בסגנון אחר קצת לפי תוכן האומה ורוחה.

והנה, כשנסתכל בדבר נמצא שההוכחה היא עומדת להוסיף אומץ לכל מי שרוצה באמת. שהרי דבר פשוט הוא, גם בלא שום חיפוש, שהענינים הנמצאים בתורה בתור סיפורים שהיו, ודאי אי אפשר כלל שלא נמסרו מהקדמונים לכל העמים הקדומים. ובודאי שאי אפשר כלל שלא יתערבו באלה הסיפורים הקדומים, דברים של דמיון ושל טעות. והנה כח הנבואה בכלל, הלא הוא כח אלהי שמגלה עמוקות מני חושך, וכשם שהוא חודר עד סוף האמת האחריתית, כן הוא גם כן חודר לסוף האמת הקדמונית. ובודאי נבואתו של אדון הנביאים, שהיתה פה אל פה ומראה ולא בחידות, היא בררה את האוכל מתוך הפסולת, ותתן לנו בתורת אמת את האמת הקדומה לאמתתה. ונראה באיזה מקום ראוי להחזיק יותר שיש שם כח האמת - אם אצל אומות כאלה, שהיה אצלן השקר והדמיון המתעה שולט כל כך עד כדי התהללות באלילים ובכל הבלי המיתולוגיה, או בתורת אמת המספרת שם ד' אל אמת, האחד המיוחד, שהוא החותם והמסקנא של הדרישה היותר אחרונה וגבוהה עד דור אחרון.

והנה בכלל, בעניני מעשה בראשית ישנם ענינים סיפוריים מעשיים וענינים סיפוריים משליים, לדעת הרמב"ם והרבה מחכמי ישראל הקדמונים. והמשליים, יש להם ודאי גם כן יחש נערך לענינים המעשיים, אלא, שכפי הערך של גדולת הרוח וטהרתו כן יגדל ויטהר כח המשל. אם כן מובן הדבר, שהמשלים שנבעו מהסיפורים הקדמונים אצל העמים שירדו בשכלם ומוסרם עד עומק הזוהמא של עבודה זרה וכל התועבות הנמשכות ממנה, ודאי שציורי המשלים נעשים גם כן מלאים הבלים מועורבים בדמיונות כאלה, שכשהם מתבארים ומתפתחים הם מוסיפים דמיון כוזב ומוסר אוילים. על כן, כשם שהנבואה הטהורה ברוח ד' ודבר פיו ית' סיננה את הצד הסיפורי מהכזב והשקר, כן סיננה את הצד המשלי מעירוב התוהו הרשע והכסל. והענינים הראויים לבא בסגנון משלי, באו בחקיקה אלהית מיד רועה נאמן על פי ד', באופן שהם ראויים להיות למקור חיים לשאוב מהם מוסר קדוש ונשגב ודעת אלהים טהורה העומדת לעד, הראויה להיות לאור עולם ולמשוש דור ודור.