לנבוכי הדור/פרק ז

רוממות התכלית האלהית שיש בשמירת האומה הישראלית בצביונה, היא נעלה מחובת השמירה הראויה גם כן לכל אומה, שיש לה הזכות להתקיים בתור לאום על פני האדמה.

היסוד ההגיוני, שהדבר מוכרח שיכירו בני אדם כולם שהם חייבים לחיות חיי אחים, יוכל לבא לשלימותו בחיי העמים רק על ידי מה שכל אומה תשתלם באופיה המיוחד לה. רק בהבנה שלמה שכשם שצביונה הוא דבר הגון בעולם, כן צביון כל עם זולתה הוא נחוץ לתשמישו של עולם, ולא יעלה על הדעת להצר צעדי אומה זולתה, או לחשב שהיא דוחקת את רגליה, רק כל אחת תשכיל כי ברבות הצלחת כל אומה בצביונה המיוחד, ירבה אושר העמים כולם. כי כל אומה ואומה תשתמש בההכשרים שכל העמים בכללם משלימים בהם את העולם. וכשם שהיא נותנת לעולם את הדברים שהיא עסוקה בשכלולם, כן תקח מכללם את הדברים שהם עוסקים לשכללם. על כן, רק ברבות ההצלחה האנושית הכללית, יאושר כל גוי פרטי. ובהגמר הרעיון הזה להיות חל בלב העמים בכל עזו ותפארתו, לא יצוייר כלל נשיאת גוי אל גוי חרב, כי כל גוי ישכיל כי החרב שהוא נושא אל זולתו, את נפשו הוא קובע. לבד משפט הצדק שישתכלל, להיות מתעב בנפש הריגת אנשים ושפיכת דמם, ולא תוכל כל סבה מדינית שבעולם לטהר נבלת רצח זאת, בהיותה מבוררת בלב בטהרת הרגשתה האמיתית.

וכמשפט כל המדות הטובות וכל המעשים טובים שבעולם, שהשער להכנס בהם הוא אהבת עצמו, שכר ועונש, ואהוב כדי שיאהבוך, ומתוך שלא לשמה בא לשמה, כן משפטי העמים מוכרח שיתפתחו תחילה באופן המובן איך שכל אומה היא בהצלחתה מטיבה את מצב הכלל, וכי חילוק האומות איננו (כי אם) הסכמה בדויה להגדיל רושם של 'שלי שלי ושלך שלך' באין מטרה, כי אם תכלית עליונה רצופה בזה לשכלול האנושות כולה, על ידי הרחבת כל המקצעות שכל אומה ואומה מיוחדת בהנה.

ובזה הדבר מובן, שכמו שאי אפשר שישתכלל סידור מדינה יחידית כי אם בהיות המרכז נתון במקום אחד, מלך, או בית מחוקקים, כן אי אפשר שיבא העולם לשלימות זה הסידור, כי אם כשיהיה על כל פנים איזה מרכז קבוע במקום אחד.

והנה, כשנחלק גבולות עמים, נבין שאפשר וגם מוכרח לתן לכל עם ועם מקצעות מיוחדים מענפי החיים, שבמשך השלמת החכמה והמלאכות הגשמיות והרוחניות יתרחבו באין קץ. הרחבת עבודת האדמה, למשל, עם כל דרישות תורת הצמחים, דרישת החיים וחכמת הפיזילאגיא, חכמת חרשים בכל כוחות הטבע המתגלים חדשים לבקרים, חכמת המדינה וסדרי הכלכלה, וכאלה רבות. אמנם, חכמת האלהות והמוסר גם היא ודאי לא תגרע מכל המקצעות החשובים שבחלקי ההשתלמות האנושית, חכמת יופי המעשים וסדר עבודת אלהים, מושגי האלהות ועומק ההבנה בכל דבר המתיחש למושגים האלהיים. מובן הדבר שבהחלק לכל עם המקצוע המיוחד לו, יפול זה החלק הרוחני הגמור שבחיים בחלקם של ישראל, שהם ראויים לזה מצד תורת ד' אשר אתם, ומצד הכשר רוחם הנעלה לדברים הנשגבים ביותר, ומצד חלקם בההסתוריא הכללית שהיא חזקתם העתיקה להאיר העולם באור דעת ד' גם בימי החושך והמשטמה, ועל אחת כמה וכמה בימי האורה והאהבה.

ולפי מצב השתלמות האדם, הוא חזיון מוכרח שבהיות רוח האדם עולה למעלה, יחשב אצלו המעולה שבקנינים, הקנינים היותר נשגבים שהם דעת האלהים וכל הלמודים שנמשכים מזה. כאשר עינינו רואות גם כיום, שבכל אומה מתוקנת כראוי בהליכותיה ומדותיה, תמהר ההכרה לבא שהדרישה בעמקי הדעת של האלהות היא יתרון הרוח הגדול שבחכמת האדם. על כן, בסדרי החיים הלאומיים, ראוי שתמצא כל אומה אמתת יסודה באותו החלק שנצחיות קיומה עומד על זה. ובזה מובן, כי אי אפשר לשום אומה שבעולם שיהיה דתה ויחוסה לעבודת אלהים הצד הלאומי שבה, כי אין עתידות לאומיותה באה כלל מצד עבודת אלהים שלה, כי זה החלק עתיד הוא להתפתח אצלה על פי השאלתה מהאומה המיוחדת לזה, שהיא האומה הישראלית, ויסוד קיומה תלוי רק בחלקים המיוחדים לצביונה.

(ש)עוד לא נתברר יפה לכל אומה ואומה הכשרה הפרטי. (ש)הבירור הזה עצמו הוא צעד אחד להעמדת השלום. שכיון שתרגיש כל אומה את אמתת הכשרה המיוחד, תבין מיד במה היא צריכה להשתלם מחמדת שאר העמים, ואז יבאו כולם להיות מתאגדים בתור אחים בני משפחה אחת, המחלקים ביניהם חלוקת עבודת הבית להרבות אשרו וברכתו.

רק לישראל הובררה תעודתם, מפני שכבר הוטלה עליהם החובה לעסוק בעבודתם להיות לאור גויים, על פי סדרי ההסתוריא גם קודם בא זמן המאושר. על כן, לאומיותם של ישראל קשורה בהכרח בתורת ד' אשר אתנו. ובאשר עסק התורה ועבודת הדורות כולם הוא יסוד מוסד להרבות חכמת התורה לעת תמלא הארץ דעה את ד', על כן ההתרגלות לשמירת התורה והחינוך להוקיר את האמונה והמצות כולן בפועל, כדי שתצא אל הפועל הסגולה שבנו, להיות מוכשרים לעבודת הרוח היותר גדולה עבור כל העמים כולם, היא מצרכינו הלאומיים המוכרחים בטבע מציאותינו. על כן, חתומה היא תורתנו הקדושה כולה בחותם הלאומיות, ומובלטת ביותר על ידי תורה שבעל פה.