כתב יד קאופמן למשנה/מסכת מכות

פרק א
פרק ב
פרק ג

פרק ראשון

פר' יב'^[1] ה' ח' כיצד העדים

נעשים זוממים מעידין אנו על איש פל'

שהוא בן גרושה או בן חלוצה אין אמ'

יעשה זה בן גרושה ובן חלוצה תחתיו אלא

לוקה ארבעים מעידים אנו את איש פלוני

שהוא חייב ליגלות אין אמ' יגלה זה תחתיו

אלא לוקה ארבעים מעידין אנו את איש פל'

שגרש את אשתו ולא נתן לה כתובתה

והלוא בין היום ובין למחר סופו

ליתן לה כתובתה אומר כנראה ר אולי דין כמה

עמוד 305

אדם רוצה ליתן כתובתה שלזו שאם ניתאלמנה או ניתגרשה ואם מתה יירשנה בעלה: ב' מעידין אנו את איש פל' שהוא חייב לחבירו אלף זוז על מנת ל ?יתנין לו מיכן ועד שלשים יום והוא אומ' מיכן ועד עשר שנים אומרין כמה אדם רוצה ויהיו אלף זוז בידו בין נותנין מיכן (מיכן) נמחק ולא נוקד ועד שלשים יום ובין נותנין מיכן ועד עשר שנים: ג' מעידים אנו את איש פל' שהוא חייב לחבירו מאתים זוז ונמצאו זו'זין נכתב להשלמת השורה זוממין לוקין ומשלמין שלוא השם מביאין לידי מכות מביאין לידי ת' נכתב להשלמת השורה תשלומין דבר' ר' מאיר וחכמ' א' כל המ' נכתב להשלמת השורה המשלם אינו לוקה: ד' מעידין אנו את פל' שהוא חייב מלקות ארבעים ונמצאו זוממין לוקין שמונים משם לא תענה ברעך עד שקר ומשם ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו דבר' ר' מאיר וחכמ' אמ' אינן לוקין אלא ארבעים: ה' משלשים בממון ואין משלשים במכות כיצד העידוהו שהוא חייב לחבירו מאתים זוז נימצאו זוממים משלשין ביניהן העידוהו שהוא חייב מלקות ארבעים נמצאו זוממין כל אחד ואחד לוקה ארבעים: ו' אין העידין נעשין זוממים עד שיזמו את עצמן כיצד אמרו מעדין אנו את איש פל' שהרג את הנפש אמרו להן היאך אתם מעידין שהרי הנהרג זה או ההורג היה

עימנו אותו היום במקום פל' (ו) נמחקאין אלו זוממים אבל אמרו להן היאך אתם מעידין שהרי אתם הייתם עימנו אותו היום במקום פל' הרי אלו זוממין ונהרגין על פיהן ?: ז' באו אחרים והזימום באו אחרים והזימום אפילו מאה כולם ויהריגו ר' יהודה א' אס'ט' נכתב להשלמת השורה אסטסיס היא זו אינה נהרגת אלא כת הראשונה בלבד: ח' אין העידין הזוממים נהרגין עד שייגמר הדין שהרי הצדוקין אמ' עד שיהרג שנ' נפש תחת נפש אמרו להן חכמ' והלא כבר נאמר ועשיתם לו כאשר זמם לע' נכתב להשלמת השורה לעשות לאחיו והרי אחיו קיים ואם כן למה נאמ' נפש תחת נפש יכול משעה שקיבלו עדותן יהרגו תל' לומ' נפש תחת נפש הא אינן נהרגין עד שיגמר הדין: ט' על פי שנים עדים או שלושה עדים יומת המת אם מתקיימת העדות בשנים למה פרט הכתוב (אלא) נמחק בכת"י בשלשה [אלא] נוסף בצד להקיש שלשה לשנים ו סומן על האות פס כנראה סימן למחיקהמה שלושה מז[מ] נוסף מעל השורהמין את השנים אף השנים יזמו את השלשה ומניין אפילו מאה תל' לומ' עדים: י' ר' שמעון או' מה שנים אינן נהרגין עד שיהו שניהן זוממים אף שלשה אינן נהרגין עד שיהו ש' נכתב להשלמת השורה שלושתן זוממין מניין אפילו מאה תל' לומ' עדים: י'א' ר' עקיבה או' לא בא השלישי אלא להחמיר עליו ולעשות דינו כיוצא באלו ואם כך ענש הכתוב

עמוד ?

לניטפל לעוברי עבירה כעוברי עבירה על אחת כמה ישלם שכר לניטפל לעושה מצוה כעושה מצוה: י'ב' מה שנים נימצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטילה[2] מניין אפילו מאה תל' לומ' עדים: י'ג' אמ' ר' יוסה במי דברים אמורין בדיני נפשות אבל בדיני ממונות תיתקיים העדות בשאר ר' א' אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בזמן שהית?רו בהן אבל בזמן שלא היתרו בהן מה יעשו שני אחים שראו כאחת שהרג את הנפש: י'ד' היו שנים רואין אותו מחלון זו ושנים רואין אותו מחלון זו ואחד מתרה בו באמצע בזמן ש' נכתב להשלמת השורה שמקצתן רואין אלו את אלו הרי א' נכתב להשלמת השורה אילו עדות אחת ואם לאו הרי אלו שתי עדיות לפיכך אם נמצאת אחת מהן זוממת היא והן נהרגין והשנייה פטורה: יה' ר' יוסה בר' יהודה אומ' לעולם אינו נהרג עד שיהו פי שני עדיו מתרים בו שנ' על פי שנים עדים דבר א' על פי שנים עדים שלא תהא סנהדרין שומעת כמפי התורגמן: י'ו' מי שניגמר דינו וברח ובא (א'ת'ו) נמחק לפני אותו בית דין אין סותרין את דינו בכל מקום שיעמדו שנים ויאמרו מעידין אנו את איש שניגמר דינו בבית דינו שלפל' ופל' ופל' עדיו הרי זה יהרג: י'ז' סנהדרין נוהגת בארץ ובחוצה

לארץ סנהדרין הורגת אחד בשבוע וניקראת חובלנית ר' לעז' בן עזריה א' אחד לשבעים שנה ר' טרפון ור' עקי' א' אילו היינו בסנהדרין לא נהרג בה אדם מעולם רבן שמעון בן גמליא' או' אף הן מרבין שופכי דמים בישרא': פרק שני פר' יג' הל' י'ז' ואלו הן הגולין ההורג נפש בשגגה היה מעגיל במעגילה נפלה עליו והרגתו היה משלשל בחבית ונפלה עליו ו'ה' נכתב להשלמת השורה והרגתו היה יורד בסולם ונפל עליו והרגו הרי זה גולה אבל אם היה מושך במעגילה ונפלה עליו והרגתו היה דולה בחבית וניפסק החבל ונפלה עלי[ו] על גבי מחיקה והרגתו היה עולה בסולם ונפל עליו והרגו הרי זה אינו גולה זה הכלל כל שכדרך הורדתו גולה ושלא כדרך הורדתו אינו גולה: ב' נישמט הברזל מיקנתו והרג ר' א' אינו גולה וחכמ' אומ' גולה מן העץ המתבקע ר' או' גולה וחכמ' א' אינו גולה: ג' זרק את האבן לרשות הרבים והרג הרי זה גולה ר' אליעז' בן יעקב או' משיצאת האבן מידו והוציא הלא את ראשו וקבלה הרי זה פטור: ג' זרק את האבן לחצירו והרג אם יש רשות לניזק ליכנס לשם גולה ואם לאו אינו גולה שנ' ואשר יבא את רעהו ביער מה היער רשות לניזק ולמזיק ולכנס לשם יצא חצר בעל הבית שאין רשות

עמוד ?

שניתחייב גלות מחזירין אותו למקומו שנ' והשיבו אתו העדה אל עיר מקלטו וגומ' אחד משוח בשמן המשחה ואחד מרובה בגדים ואחד שעבר ממשחתו ר' יהודה א' אף משוח מלחמה מחזיר את הרוצח לפיכך אמותיהן שלכהנים מספקות להן מחיה וכסות כדי שלא יתפללו על ב'נ' נכתב להשלמת השורה בניהן שימותו: י' ניגמר דינו ומת כהן גדול הרי זה אינו גולה אם עד שלא ניגמר דינו מת כהן גדול ומינו כהן אחר תחתיו לאחר מיכן ניגמר דינו חוזר למיתתו שלשני: י'א' ניגמר דינו בלא כהן גדול ההורג כהן גדול וכהן גדול שהרג אינו יוצא משם לעולם אינו יוצא לא לעדות מצוה ולא לעידות ממון ולא לעדות נפשות אפילו ישרא' צריכין לו ואפילו שר צבא ישר' אפילו כיואב בן צרויה אינו יוצא משם לעולם שנ' [שמה] נוסף בצד שם תהי דירתו שם תהא מיתתו ושם תהא קבורתו: י'ב' כשם שהעיר קולטת כך תחומה קולט רוצח שיצא חוץ לתחום ומצאו גואל הדם ר' יוסה הגלילי א' מצוה ביד גואל הדם ורשות ביד כל אדם ר' עקיבה או' רשות ביד גואל הדם וכל אדן אין חייבין עליו: י'ג' אילן שהוא עומד בתוך התחום ונופו נוטה חוץ לתחום או עומד חוץ לתחום ונופו נוטה לתוך התחום הכל

הולך אחר הנוף הרג באותה העיר גולה משכונה לשכונה ובין לוי גולה מעיר לעיר: יד' כיוצא בו רוציח שגלה לעיר מקלטו ורצו אנשי העיר לכבדו יאמ' להן רוצח אני אמרו לו אף על פי כן יקבל מהן שנ' וזה דבר הרוצח: י'ה' ומעלות היו שכר ללוים דברי ר' יהודה ר' מאיר אומ' לא היו מעלות להן שכר וחוזר לסררה שהיה בה דב' ר' מאיר ור' יהודה אומ' לא היה חוזר לסררה שהיה בה: פרק שלישי פר' יד' הל' י'ה' אלו הן הלוקין הבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו ועל אחות אשתו ועל אשת אחיו ועל אשת אחי אביו ועל הנידה אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט אלמנה וגרושה חייבין עליה משם שני שמות גרושה וחלוצה אינו חייב אלא משם אחד בלבד: ב' טמא שאכל את הקודש והבא אל מקדש טמא האוכל חלב ודם ונותר ופיגול השוחט והמעלה בחוץ האוכל חמץ בפסח [ו] כנראה נוסףהאוכל והעושה מלאכה ביום הכיפורים והמפטם את השמן והמפטם את הקטרת והסך בשמן [ה] נוסף מעל השורהמשחה [ו] נוסף מעל השורההאוכל נבילות וטריפות ושקצים ורמסים אכל טבל ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו ומעשר שיני והקדש שלא ניפדו כמא יאכל מן הטבל ויהא חייב

עמוד ?

ר' שמעון א' כל שהוא וחכמ' אמ' כזיית אמ' להן ר' שמעון אין אתם מודין לי באוכל [3]נמ/בי עיין בהערהלה כל שהוא [(שהוא) נמחק ולא נוקדחייב אמרו לו מפני שהיא כבירייתה אמ' להן אף חיטה אחת כבירייתה: ג' האוכל ביכורים עד שלא קרא עליהן קדשי קדשים חוץ לקלעים קדשין קלים ומעשר שיני חוץ לחומה השובר את העצם בפסח הטהור הרי זה לוקה ארבעים אבל המותיר והשובר בטמא אינו לוקה ארבעים: ד' הנוטל אם על הבנים ר' יודה א' לוקה ואינו משלח וחכמ' אמ' משליח ואינו לוקה זה הכלל כל מצוה בלא תעשה שיש בה קום ועשה אין חייבין עליה: ה' הקוריח קרחה בראשו והמקיף פאת ראשו והמשחית פאת זקנו והסורט סריטה אחת על חמשה מיתים או חמש סריטות על מת אחד חייב על כל אחת ואחת על הראש שתים אחת מיכן ואחת [4]מלמטן ר' לעזר א' אם נטלו כולו כאחת אינו חייב אלא אחת ואינו חייב עד שיטלינו בתער ר' ליעזר א' אפילו ליקטו במלקטת או בר[ה] נוסף מעל השורהיטני חייב: ו' הכותב כתובת קעקע כתב ולא קיעקע קיעקע ולא כתב אינו חייב עד שיכתוב ויקעקע בדיו ובכחול ובכל דבר שהוא רושם ר' שמעון בן יודה

או' משם ר' שמעון אינו חייב עד שיכתוב שם השם שנ' וכתבת קעקע לא תתנו בכם אני י'י: ז' נזיר שהיה שותה ביין כל היום אינו חייב אלא אחת אמרו לו אל תשתה אל תשתה והוא שותה חייב על כל אחת ואחת: ח'  היה מטמא למתים כל היום אינו חייב אלא אחת אמרו [לו] נוסף בצד אל תטמא אל תטמא והוא מיטמא חייב על כל אחת ואחת: ט' היה מגליח כל היום אינו חייב אלא אחת אמרו לו אל תגלח אל תגלח והוא מגליח חייב על כל אחת ואחת: י' היה לובש בכילאים כל היום אינו חייב אלא אחת אמרו לו אל (?) ת[לבש] על גבי מחיקה אל (?) ת[לבש] על גבי מחיקה והוא פושט ולובש חייב על כל אחת ואחת: י'א' יש חורש תלם אחד חייב עליו משם שמונה לוים החורש בשור ו[ב] נוסף מעל השורהחמור והן מוקדשין כלאים בכרם ושביעית ויום טוב וכהן ונזיר ואף בית טומאה חנניה בן חכיניי א' אף הלו ??בש כלאים אמרו לו אינו השם אמ' להן אף לא הנזיר הוא השם: י'ב' וכמה מלקים אתו ארבעים חסר אחת שנ' מספר ארבעים מניין שהוא סמוך לארבעים ר' יודה א' ארבעים שלימות ואיכן הוא לוקה את היתירה בין כתיפיו: י'ג' אין עומדין אתו אלא [ב] נוסף מעל השורהמכות ראויות להישתלש עמדוהו לקבל ארבעים לקה מקצת אמרו אינו יכול לקבל ארבעים פטור עמדוהו לקבל שמונה עשרה משלקה אמרו יכול הוא לקבל ארבעים פטור עבר עבירה

עמוד ?

שיש בה שני לוים עמדוהו עומד אחד לוקה ופטור אם לאו לוקה ומתרפא וחוזר ולוקה: י'ד' כיצד מלקין אותו כופת שתי ידיו על העמוד הלך הלך חזן הכנסת אוחז בבגדיו אם ניקרעו ניקרעו ואם ניפרמו ניפרמו ['] נכתב בין המילים כנראה לסמן שחסר כאן: עד שהוא מגלה את לבו והאבן נתונה מא' נכתב להשלמת השורה מאחוריו חזן הכנסת עומד עליה ורצ' נכתב להשלמת השורה ורצועה של עגל בידו כפולה אחד ? אולי על גבי מחיקה לשנים ושנים לארבעה ושתי רצועות עולות ויורדות בה: י'ה' ידה טפח ורחבה טפח ומגעת פי כריסו ומכה אתו שליש מלפניו ושתי ידות מלאחוריו ואינו מכה אתו לא עומד ולא יושב אלא מוטה שנ' והפילו והמכה מכה באחת ידו בכל כוחו: י'ו' והקורא קורא אם לא תשמור לעשות וג' והפלא י'י את מכתך וג' וחוזר לתחלת המיקרא אם מת תחת ידו פטור הוסיף לו עוד רצועה אחת ומת הרי זה גולה על ידיו ניתקלקל בין בריאי בין במים פטור ר' יהודה אומ' האיש בריאי והאשה במים: י'ז' כל חייבי כריתות שלקו ניפטרו ידי כריתן שנ' ונקלה אחיך לעיניך מי שלקה הרי הוא ? עיין בכת"י כאחיך דבר' ר' חנניה בן גמליא' אמ' ר' חנניה בן גמליא' מה אם העבר עבירה אחת נפשו נוטלת עליה העושה מצוה אחת על אחת כמה שתינתן לו נפשו ר' שמעון אומ' ממקומו הוא למד שנ' ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם ואו' אשר יעשה

אותן האדם וחי בהם הא כל היושב ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה: י'ח' ר' שמעון ביר' אומ' הרי הוא אומ' רק חזק לבלתי אכל הדם כי הדם הוא הנפש א ? אולי נמחקומה אם הדם שנפשו של אדם חתה (?) [הימנו] נכתב על גבי מחיקה הפורש ממנו מקבל שכר גזל ועריות שנפשו שלאדן מתאוה להן ומתחמדתן הפורש מהן על אחת כמה שיזכה לו ולדורותיו ולדורת ? דורותיו עד סוף כל הדורות: י'ט' ר' חנניה בן עקשיה אומ' רצה המקום ברוך הוא לזכות את יש' לפיכך הרבה להן תורה ומצות שנ' י'י חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר: פ'ר' י'ד' ה'ל' י'ט' ח'סלת' ס'נ'ה'ד'ר'י'ן' י'ד'

הערות שוליים

1. לפי כת"י זה ורוב נוסחאות ארצישראליות מסכת זו היא המשך של מסכת סנהדרין ובמקום פרקים א' ב' ג' יש י"ב י"ג י"ד.
2. כנראה נשמט: אף שלושה נימצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטילה
3. ספק לי אם נמלה או נבילה כגירסת כת"י פארמה ומשנת הירושלמי ומוזכר במאירי, והפס על האות מוכיח שזה ב ש שהרי הוא נמצא רק על בגד כפת
4. כנראה נשמט: מיכן ועל הזקן שתים מיכן ושתים מיכן ואחת