כתבי יאיר צפורי / אנה פנה "המפנה" של רנ"צ יוחנן דנינו?

אנה פנה "המפנה" של רנ"צ יוחנן דנינו?[1]
כנראה שמיד אחרי הבחירות ימנה השר החדש לבטחון פנים מפכ"ל חדש למשטרת-ישראל.
מאמר זה איננו שואל מה קרה במשמרת של רב-ניצב דנינו, אלא למה זה קרה ומה הפתרון.

על רקע הבחירות הקרבות ופרשיות ניצבי משטרת-ישראל החלו פוליטיקאים בהתכתשויות פופוליסטיות על מי שיעמוד, או תעמוד, בראשות המשרד לבטחון פנים ובראשות משטרת-ישראל.

כמי שכיתת את רגליו ברחובות, בתפקידיי השונים כשוטר בשטח, אינני מצליח להבחין, ולו בניצניה, של בשורת מדיניות מושכלת, אשר תקדם את העשיה המשטרתית ואת בטחון הפנים במדינת-ישראל.

במערכון "הקפטריה בטבריה", שכתב נסים אלוני לשלישיית הגשש החיוור מציע פולי: "שקודם כל יתחילו לבנות את הקפיטריה למעלה, אחר-כך יבנו בהדרגה למטה..." כשהגששים דנו בבניית הבניין, בגובה ארבעים קומות באויר, זה היה מצחיק, אבל כשם שמובן מאליו שכך לא בונים בניין, צריך להבין שכך גם לא בונים אכיפת חוק.

חדשות לבקרים צצות הצעות על מה שצריך לתקן למעלה, בתקווה שזה יוביל בהדרגה לתיקון למטה, מבלי לתת את הדעת לכך שאין כלל בסיס ומסד של ציות לחוק ברחוב הישראלי.

הצעות מהצעות שונות לגבי זהות השר, המפכ"ל והניצבים ורעיונות לרומם יחידות עילית כאלה ואחרות על-חשבון מגזרי משטרה אחרים, או להעביר פונקציות שונות של עשייה משטרתית לרשויות מקומיות או אחרות נועדו לכישלון, שיכול לבוא לידי ביטוי בהתפרצות פשיעה, בגלי תאונות דרכים שייגבו קורבנות, או באירועים שבהם יסתבכו אנשי משטרה, כמו שראינו לאחרונה, מפני שכאשר התשתית רעועה, אי אפשר לצפות שהבניין לא יקרוס.

כשנכנס רנ"ץ יוחנן דנינו לתפקיד מפכ"ל המשטרה, נדמה היה שהמענה נמצא בין אצבעותיו. דנינו חילק לכל קציני המשטרה הבכירים את הספר "נקודת המפנה - חשיבותם הגדולה של הדברים הקטנים"[2] והכריז ש"המפנה" יהיה נר לרגליו משך כהונתו[3]. אך במבחן התוצאה, כנראה שאיש לא קרא בכלל את הספר, או שאף אחד לא באמת הבין את המסר, הפשוט למדי, של הספר.

גלדוול מנתח בקצרה את השגיו של רודולף ג'וליאני במלחמתו בפשיעה החמורה שפשתה בניו-יורק. בקדנציה של ג'וליאני כראש העיר, ירדו מספרי מקרי הרצח וגניבות הרכב בכשני-שליש, ומספרי מקרי הירי, השוד וההתפרצויות ירדו בכשלושה-רבעים. זוהי ירידה שאין לה אח ורע בתולדות המשטרות הדמוקרטיות בעולם. כשבודק גלדוול איך הצליח ג'וליאני להגיע להשגים בלתי נתפסים אלה, התשובה, כאמור, פשוטה על סף הלא יאומן: ג'וליאני התחיל מלמטה. מהיסוד!

המלחמה בפשיעה החמורה התחילה בנקיון קרונות הרכבות התחתיות ותחנות הרכבת מציורי גראפיטי, שהיו עד אז "סמל" הרכבות האלה. הנקיון שידר מסר ברור של חוק וסדר. אם תרצו, מסר של משילות, שהיום כולם אצלנו מנסים למצוא, ללא הצלחה. בצמתי הרחובות בניו-יורק הסתובבו פעם בין המכוניות מקבצי נדבות (מוכר לנו?) ו"מנקי חלונות", שדרשו תשלום עבור "שירותם". ג'וליאני הנחה את המשטרה לפנות אותם מהרחובות, כשהוא נסמך על תורת "החלונות השבורים", שפיתחו הפרופסורים ג'יימס וילסון וג'ורג' קלינג במאמרם, הנושא שם זה, שהתפרסם ב-1982. עיקרה של תורה זו מציע לתקן את סימני העזובה ברחוב ולנקוט מדיניות אכיפת חוק באפס-סובלנות כלפי העבירות הקלות ביותר, הפוגעות באיכות חיי "האנשים הקטנים".

כאשר כל אחד מאיתנו נוסע במדינות שונות בעולם, קל לראות את ההבדלים הקטנים, שעושים את המדינות המתוקנות לכאלה. איש לא מעלה על דעתו ולא מעז להשליך פסולת, ולו בדל סיגריה, על המדרכה, או על הכביש. נהגים שמתכוונים להפנות את רכבם, או לסטות מנתיבי נסיעתם, מאותתים לפני כן. בשכונות המגורים נשמר השקט בשעות המנוחה. כשנהג עוצר בצומת איש לא ניגש לחלון רכבו לבקש נדבה, או להציע את מרכולתו. הדברים הקטנים האלה ושכמותם הם-הם יסודותיה של חברה שומרת חוק ומכבדת חוק.

יכולות להישאל השאלות: האם קברניטי משטרת-ישראל לא מצליחים להבין מה כתוב בספר, שנמצא, לכאורה, ביד כל אחד מהם, כי המפכ"ל עצמו דאג שיימצא בידם? אם הדברים כל-כך פשוטים, למה הם כל-כך מסובכים? וכיצד אני קורא לאמץ מדיניות שנמתחה עליה ביקורת ציבורית רבה בארצות-הברית? אלו שאלות ראויות שמענה להן יצריך מאמר נפרד ולא כאן המקום להכנס לעומקן, אבל אפשר להסתפק בידיעה ששמונה מיליון ניו-יורקרים, שחשו שאיכות חייהם השתפרה פלאים והם יכולים לשוטט ברחובות ולהשתמש ברכבות התחתיות גם בשעות החשכה לא טעו. מהביקורות נגד יישום המדיניות על-ידי ג'וליאני יש בהחלט מקום להפיק לקחים, כך שבהפעלה נכונה ונבונה של מערכות אכיפת החוק בישראל, נוכל גם אנחנו להגיע לאותם השגים ולכונן מדינה שומרת חוק מלמטה ועד למעלה.

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ פורסם בעיתון "גלובס" (בגליון המודפס עמוד 30) ביום 17 בפברואר 2015 תחת הכותרת להתחיל מלמטה כמו ג'וליאני ובשינויי עריכה קלים
  2. ^ מאת מלקולם גלדוול, "ידיעות אחרונות" ו"ספרי חמד", 2001
  3. ^ יוחנן דנינו, ""נקודת המפנה שלנו", באתר "ישראל היום"