כתבי ברל כצנלסון/כרך ב/בועידת "אחדות-העבודה" בחיפה
בּ"אחדוּת-העבוֹדה" וּבהסתדרוּת
בּועידת "אחדוּת-העבוֹדה" בּחיפה
- מאת ברל כצנלסון (כ"ז בּכסליו תרפ"ג)
בּויכּוּח הכּללי
עריכהרגילים לדבר בועידות על "חשבון-הנפש". בועידתנו זו, המציגה את השאלה: להיות או לחדול, ואם להיות – מה להיות, אנו זקוקים לחשבון כזה ביותר. איני מצטער על שאין בסדר-היום הסעיף "דין-וחשבון של הועד הפועל", אולם חבל מאד שחסרה סקירה מקיפה על קיומה של "אחדות-העבודה" מיום הינסדה ועד היום. על יסוד סקירה כזאת, החושפת ומעריכה את אשר פעלנו ואת אשר עבר עלינו ואת אשר לא קיימנו, יש גם לבקש פתרונים לעתידנו. אפשר שכל ציר היושב כאן יודע את הדברים בלבו, אולם עלינו לדבר על זה. הנה י., למשל, דיבר בהחלטיות רבה על צורך הקיום המפלגתי. אבל הוא לא סיפר לנו, מה שחשוב לנו ביותר: כיצד הגיע לכך. נדמה לי, שאי אפשר לנו להיפרד מבלי להעריך לעצמנו את פעולתנו בעבר ואת אפשרויותינו לעתיד.
אילו נמסרה כאן סקירה על פעולותינו, היינו מוצאים כי גם מלבד עצם רעיון איחוד העובדים ופעולתם, היו ביסוד תנועתנו קוים עיקריים, המשותפים לכולנו, אף אם הדברים לא מצאו את ביטוים בנוסחאות קצובות. אין לבטל כלל את ערך הנוסחה המסיימת והמסכמת, אולם אין גם להתפלא ולדון אותנו על אשר טרם קבענו את הנוסחאות הנכונות. בתנאי חיינו ועבודתנו, אשר כל נוסחה נכונה צריכה להיחצב מסלע המציאות, אין זה מן הדברים הניתנים להיעשות בחפזון ועל נקלה. אבל חוסר זה של ניסוח עצמותנו אינו מקטין את שיתוף-הפעולה וההערכה בחזיונות העיקריים של חיינו בארץ-ישראל.
דוגמאות חטופות: הציבור המרוכז ב"אחדות-העבודה" היה זה שחי חיים מדיניים-אינטנסיביים בארץ. אין צורך להאריך בזה. ימי תל-חי וימי ירושלים ויפו יעידו. ערות למצב המדיניות כארץ, הבנה ורצון לפעולה מדינית מתאימה כחוץ-לארץ – ציינו כל השנים את אפיה של "אחדות-העבודה". או, למשל, העבודה התרבותית. בשביל אנשי "אחדות-העבודה" היתה פעולה זו לא צדדית ומקרית, כי אם חלק אורגני של תנועתנו, מתוך הכרה זו שהפועל העברי בארץ לא יעצור אונים למלא את שליחותו ההיסטורית, אם פעולתו הישובית לא תלווה בעבודה חינוכית מתמידה, עבודה חינוכית אשר אינה מן החוץ, כי אם נעשית וצומחת מבפנים. לא רבים יודעים כי "אחדות-העבודה" היא שהנחילה להסתדרות הכללית את ועדת התרבות ואת הספריה המרכזית. או, למשל, בעניני ההתישבות: בעין-חרוד הרגשתי שיש כעין חידוש בדבר, בשעה שהזכרתי מה פעלה "אחדות-העבודה" להגשמת ההתישבות בעין-חרוד. וגם זה לא מקרה הוא. וכמו כן, היחס לפועל העירוני והפעולה להגנת עניני העובד בתוך משקי הרכוש הפרטי. אולם יש דבר, כמדומני, שכולנו איננו מעריכים אותו דיו. זוהי פעולת אחדות-העבודה" בהסתדרות לשם ההסתדרות, ומה שהושג על ידי כך.
בועידת חיפה ויתרנו כמה ויתורים ל"צמצום" ובלבד שתיוסד ההסתדרות, לא "המשותפת", כפי שחפצו אחרים, כי אם הכללית. היא נוצרה, והיקף פעולתה וכוחה בחיי הפועלים עולה הרבה על כל מה שאפשר היה לחלום בימי הועידה. את דרישתנו מאז, "ביטול המפלגות", הסירונו. אולם כלום לא בטלו המפלגות, כלום לא בלעה ההסתדרות את התוכן החי של פעולתן? מי שזוכר את השנים הקודמות ויודע עד כמה היו המוסדות והמפעלים הכלליים של ציבור הפועלים נמצאים תדיר תחת האפוטרופסות של המפלגות, נטולים אפשרות של התרחבות והתפתחות, כמה היו המפלגות שולטות בכל ענפי-החיים של הפועלים בארץ, יודה כי אם גם המפלגות קיימות כיום בשמותיהן, הרי כוחן פג. וההסתדרות הכללית באותה שעה גדלה ויצאה מתוך המסגרת החיפנית. בקושי התירו שם להסתדרות את ה"וגם תרבותיים". ועכשיו מהי העבודה התרבותית הנעשית בארץ מחוץ לועדת-התרבות של ההסתדרות הכללית? פעולה מדינית וקשרים מדיניים עם החוץ לא נכנסו כלל בגדר פעולותיה, ואף על פי כן לא נמנעה ההסתדרות לסדר את ענין ההתאזרחות, לתמוך בידי הארגון הלאומי, לפנות מדי פעם ל"ליבור-פרטי" וכו'. וברור הדבר, כשהדברים מגיעים בארץ לידי פעולה מדינית, אזי ההסתדרות היא היא אשר תעשה ותנהל את הפעולה הדרושה. נקח, למשל, את ענין האסיפה המחוקקת. כלום יעלה על הדעת, שבבחירות ילך הפועל מפורר למפלגותיו ולקיבוציו הזעירים? אם גם הועד הפועל של ההסתדרות יהא חושש לקבל עליו את הדבר, הלא תבוא הדרישה הנמרצה מתוך ציבור הפועלים כולו, היודע רק את ההסתדרות ורואה בה את חזות הכל, כלומר: גם את המפלגה של המעמד העובד. או, למשל, הבחירות לעיריות. הפעולה המוניציפלית ערכה בשביל העובד בארץ הולך ועולה. ובעיריית תליאביב תלויות עכשיו הרבה אפשרויות של עבודה ופעולה כלכלית. מי ידאג לזה, האם המפלגות או מועצות הפועלים העירוניות?
ואחרי כל אלה נשאלת השאלה, היש צורך ב"אחדות-העבודה" אם אין? איני שואל לזכות של מפלגות סתם. אלה אשר עינן צרה בצמיחת ההסתדרות ורוצים בצמצומה (ויש גם – בביטולה) ימצאו לעצמם תדיר זכות קיום מפלגתי. אלה המשמשים בארץ סוכנויות-חוץ ורואים את תפקידם בהבאשת ריח הפועל הארץ-ישראלי בחוץ-לארץ וחושבים את עצמם מחוץ לכל היצירה הישובית והתרבותית של מעמד-הפועלים בארץ – אלה בטוחים בקיומם. על המרירות שבלבבות, על אי-תפיסת הענינים המצויה אצל עולים חדשים ועל האינטריגה העיורת – פרנסתם. אולם מהו הצורך לקיום מאורגן שלנו, המאמינים בהסתדרות, הנאמנים להסתדרות, הרואים את מטרתם ודרכם לא מחוץ לכלל-הפועלים כי אם בתוכו?
לי נראה, שיש צורך נמרץ בקיום סיעה מאורגנת של "אחדות-העבודה" בתוך ההסתדרות, לתכלית ההסתדרות. העליה היא מגוונת. העולה בבואו אינו מוכן, מכמה בחינות, לתפקיד המורכב הקשה העומד לפניו. עוד צפויות להסתדרות הרבה סכנות, ונחוץ להסתדרות כוח קיבוצי מאורגן, שירצה בה מבלי תנאי, שיראה בה את הדרך, ויעמוד תדיר הכן לפעולה ולמילוי חובה. פה דיברו על דבר השלטת-עצמנו בהסתדרות. יודע אני כי כונת המדברים אינה "לתפיסת השלטון" בהסתדרות. אבל מוטב להתרחק מביטויים כאלה, אשר ערכם החינוכי הוא מסופק. עבודתנו בהסתדרות צריכה להיות תמה. ביסוד מהותנו הננו הקיבוץ הנושא ברעיון הסתדרות-המעמד, המוסר את עצמו לרשותה, המברר לעצמו את הדרך, ופועל ומשפיע להוביל את ההסתדרות בדרך זו, אשר בה הוא הולך.