כרתי/יורה דעה/קיא
שומנו של גיד אפי' באיסורים שיש להן עיקר מן התורה כמו תרומה מדרבנן פר"ח:
לומר ושו' כתב הש"ך בשם הנימוקי יוסף דבאיסורי משהו לא אמרינן שאני אומר והפר"ח השיג ועיין פלתי מ"ש בזה והעליתי דלענין דשיל"מ יש מקום לדברי הנ"י:
נפל לתוך האיסור אפי' הוא דבר חשוב וחהר"ל וכ"כ האחרונים ועמ"ש פלתי בזה דהוא לכאורה נגד דעת הנ"י:
והיתר וכו' כתב הש"ך מ"מ כשכל אחד ניכר איזה איסור ואיזה היתר ובשעת נפילה לא נודע וכו' אבל אם תחלה נתערבה חתיכות היתר וחתיכת איסור ה"ל אתחזק איסורא ולא אמרינן שאני אומר והפר"ח השיג ע"ז דמ"ש ש"מ קרינן בי' אתחזק אסורא ועיין פלתי שהבאתי ראי' לדברי פר"ח ממשנה שלימה דתרומות ע"ש:
אינו רבה דבשל תורה בעינן רוב דאף דיהיה איסור נפל מ"מ בטל ברוב אבל בדרבנן כיון דספיקא דרבנן לקולא לא בעינן ריבוי:
גם בזו תולין להקל הרב הש"ך וכן הפר"ח הסכימו דאין הדמיון ממש דבבא דרישא הקילו אף דאיסור רבה על ההיתר משא"כ באינך בבא בעינן מחצה על מחצה אבל אם האיסור רבה לא אמרי' שאני אומר ועמ"ש פלתי בזה שגם בבא דרישא יש להחמיר להצריך מחצה על מחצה:
אבל אם האיסור רבה עמ"ש פלתי שדעת הרא"ה דגם בזו להתיר וכן נוטה דעת פר"ת. ואני טרחתי ליישב מה דקשה להרשב"א מסוגיא דש"ס ע"ש:
רבה כתבו האחרונים וא"ת דחתיכה א' של איסור מב' קדירות א' של איסור ואחד של היתר היאך משכחת לה שהאיסור מרובה על היתר דא"כ מסתמא ידוע לנו כמות האיסור וכמות ההיתר וא"כ יבורר הנפילה על ידי מדידת הקדרה אם הוסיף בכמות או לא ותירצו דנצטמק הקדירה אא"כ ואין ידוע מאיזו או דסילק האיסור ואין בו אלא טעם או דנשפך הקדירה ואינו ידוע מאיזה קדירה נשפך:
הי' איסור של תורה וכו' בזה אין להקל עד שיהיה רוב היתר וא"כ לו יהי' דנפל שם האיסור הוא בטל ברוב ועי' פלתי מה שהקשתי דאף דהיתר רוב מ"מ יש לאסור דכזית בכא"פ דאורייתא ועמ"ש בצ"ע:
שתי קדירות כתב הש"ך ה"ה בקדירה אחת וב' חתיכות ובחתיכה של איסור אינו מינו של הקדרה ה"ל ספיקא דאורייתא ולחומרא:
ששים ואי קשה א"כ דאיכא ששים מה נ"מ אי נפל איסור או היתר לתוכו הא האיסור בטל בששים והקדירה מותר ותירצו האחרונים דאיירי בחהר"ל ולא מהני ליה ששים ומ"מ בזה שתולין לומר היתר נפל מקילין בששים ואפשר עוד לומר לדעת הסובר חתיכה נ"נ אבל מדרבנן וא"כ ודאי בשעת נפילה היה ששים ואח"כ נפל עוד איסור וחוזר וניער אין כאן ששים ולולי שאני אומר אין כאן היתר דחוזר וניער ביותר אבל מחמת שאני אומר אנו מקילין דליכא כאן איסור חשש דאורייתא דהא איכא ס' ואי דחזר וניער זהו ג"כ רק תומרא דרבנן ודו"ק:
היה כאן ב' קדירות של היתר וכו' דלא אמרינן שאני אומר אלא במקום שנוכל להתיר שתיהן או להתיר המותרת ולהכיח האסורה באיסורה ואם אתה אומר שאני אומר ע"כ תאסר א' מהן מה דהיה בחזקת היתר וא"כ מה חזית דאוסרת האי אוסר האי כ"כ הש"ך והסכים הפר"ח אפי' א' גדולה ואחת קטנה דאין אומרים שאני אומר על הגדולה ולאסור הקטנה כיון דסוף כל סוף אתה אוסר א' מהן.
אם אין באחת וכו' והקשו המפרשים למה לא יצטרפו ב' קדרות יחד אם הן של אדם א' וכתב הש"ך דלא חש הש"ע לעיין בזה ולא הודיענו רק עיקר הדין אבל פרטיה סמוך אדלקמן ולא חש להאריך ויש לומר ג"כ דמיירי בב' קדירות אחד של בשר ואחד של חלב האיסור הוא מין ג' תפוחי ערלה וכיוצא בו וא"כ לא שייך שב' קדירות יצטרפו דהא לא יתערבו כלל דזה בשר וזה חלב ולכך צריך כל אחד ס' נגד התפוח ופשוט:
שתיהן מצטרפות וכו' דכל שנכנס לבית הספק מחמת איסור מצטרף לבטלו וע"ז כתב הרשב"א אם יש בא' ס' ובא' אינו ס' אין מצטרפים לבטל הא' שאין בו ס' דאותו שיש בו ס' אינו נכנס בכלל הספק כלל דהא אית בו ס':
מצטרפת והקשו הא קיימ"ל חתיכה נעשה נבלה ותירצו הואיל ושניהם בכלל הספק ואינו ידוע לאיזה נפל לא שייך חנ"נ וע"פ:
א' בבית וב' עירות אין מצטרפות פר"ח:
עתיד ואם א' של בשר וא' של חלב או דג ובשר וכדומה לא שייך עתיד להתערב: