כרתי/יורה דעה/קט
מין במינה אבל באינה מינה צריך ס' ואפילו יבש ביבש שמא יבשלם ויתן טעם:
והאיסור וכו' החתיכה בעצמה מיקרי יבש ביבש רק הטעם שנתנה בחתיכה שבצידה מיקרי לח בלח דרך משל חתיכות איסור במין במינו לר"י דמין במינו לא בטל היינו לח בלח אבל לא יבש ביבש החתיכה עם חברתה מיקרי יבש ביבש אבל הטעם שקבלה מחברתה מיקרי לח בלח ולא בטיל:
ואינו מכירו וקמח אי הוה לח בלח או יבש ביבש יש מחלוקת בפוסקים ודעת רמב"ם דלא מיקרי לח בלח ובתוס' יש דיעות מחולקות ודעת אחרונים דהוי לח בלח ועמ"ש פלתי והואיל ואין מוכח להדיא דקמח מיקרי לח בלח ולכך במין במינו הואיל אפילו אי הוי לח בלח דבר תורה א"צ רק רוב. אין להחמיר בקמח בקמח וברובא בטל.
חד בתרי ואם ב' בג' ביבש וכן בלח שני מדות בשלשה נבוכו האחרונים והעלו ברובא בטל וע' פלתי דד"ת ודאי בטל רק מדרבנן דעת הרמב"ם ורש"ל להחמיר דכנגד ג' בעינן ששה. ויש להקל הואיל דהוא רק דרבנן.
אבל לא יאכל וכו' דאכל ודאי איסור דנתערב אבל באוכל בפ"ע י"ל על כל אכילה היתר אכל ולכך בתערובות ב' בג' אסור ד' ביחד דאוכל איסור ודאי וכן א' בג' מותר לאכול בפ"ע ופשוט.
אפי' זה וכו' עיין פלתי דזה חומרא דרבנן ומהתורה מותר אפילו אדם אחד
ואינו מכירו דהיינו שנפרך לחתיכות קטנות שאין ניכר
יבש ביבש דעת הש"ך ופר"ח דהוא מדרבנן ותה"ד דעתו דד"ת בס' ועמ"ש פלתי ועיקר אם נתערב כזית בכא"פ שהוא נערך א' בט' זתים אסור מהתורה אבל ביותר מזה אינו רק מדרבנן דשמא יבשלם ויתן טעם
בין האיסור עיין ש"ך דהביא דעת א"ז באיסור דרבנן חד בחד מותר לאוכלן שני בני אדם אבל לא באדם אחד ורמ"א כתב שהרא"ש חולק ועיין פלתי
מדרבנן מין בא"מ יבש ביבש באיסור דרבנן דעת הש"ך חד בתרי בטל דאף אם יבשל לא יבא לידי איסור התורה והרב בעל מנחת כהן השיגו ולפי מש"ל בלא"ה יש לאסור יבש ביבש בלי הטעם שאם יבשל וכו' פשיטא דעיקר כש"ך וכן מורים דברי רמ"א
ואם בשלן דעת הש"ך ופר"ת אם בישל קצת בקדירה זו וקצת בקדירה זו קודם שנודע התערובות א"כ יש בכל קדירה ספק איסור ואוסר משא"כ אם בישל לאחר שנודע התערובות (וע"ל סי' קי"א):