צריך להדיח אם הא' מהן לח. אבל אם שניהם יבישי' אפי' הדחה א"צ.


ודוקא הש"ך ופר"ח האריכו בזה למאוד ותורף דבריהם כמו שסיים הש"ך בס"ק ג' אי נמי והוא עיקר דס"ל כלי חרס שאני דגם הרשב"א מודה בכ"ח וכו' ועמ"ש פלתי דס"ל לרמ"א כלי של בשר לתת לתוכו חלב או להפוך כ"ע מודה דהכל נדון ככלי שטף ומותר לשמש בתוכו ואיסור דנקט רמ"א לאו דווקא רק מיירי בשר לגבי חלב או להיפוך:


אסור לאוכלו דלמא משתלי ואכיל בלי הדת' ואיירי שיש בו לחלוחית קצת ואם לאו מותר:


בשר רותח דוקא בקדירה אבל ע"ג צלי אין אסור רק כדי קליפה


קולף דעלאי גבר ואדמיקר לי' בלע קליפה מיהו בעי


מותר מסקנת הפוסקי' לא זו בשר לתוך חלב הוא הדין היתר לתוך איסור מ"מ הדין כן


ובמקום עמ"ש פלתי כי דעת המ"א דוקא בהך דצריך קליפ' משום דתתאה גבר דאז אדמיקר לי' בלע רק מחמירין לקלוף בהא א"צ ס' אבל היכא דמדינא צריך קליפה אוסרת הקליפ' כמו שאר איסור והש"ך ופר"ח ומהרש"א ס"ל לחלק בין שהקליפ' ניכר ועומד במקומו אז טעמו אוסר משא"כ אם אין קליפה ניכר ואין עומד במקומו אז לא בטל ואני כתבתי לחלק בין שהתירא בלע כמו בב"ח ובין דאיסורא בלע כמו כל איסורי' ועמ"ש פלתי וצ"ע


ושהה אבל קודם ששהה אין תשוב כרותח והא דלעיל סימן ס"ט משמע תיכף חשוב רותח דעת רבי' לחלוק בין בשר לציר דציר תיכף רותח והש"ך מחלק לענין דם טבע מלח לדם תיכף רותח אבל לענין חום החתיכה בעצמה צריך שיהי' שעור מליחה וע' פלתי דהוכחתי דלא כש"ך רק המחבר באיסור תורה חשש להחמיר אפי' קודם ששהה שיעור מליחה אבל בב"ח דהוא במליחה דרבנן הקיל עד שישהה שיעור מליחה ע"ש


לצורך גדול וכו' ובתוך שיעור מליחה דעת הש"ך לאסור אפי' במקום הפסד ועמ"ש פלתי כשהוא תוך שיעור מליחה ונמלח להוציא דם אין חום כ"כ לבשל אבל אם פעולתו להוציא דם הוי חם תיכף ואין להתיר אפי' בהפסד מרובה וכן אם כבר פלט דמו ומלחו ג"כ אף במקום הפסד וע"ש מ"ש ציר מן בשר אף שהוא בתוך ש"מ ג"כ אוסר לכ"ע ואין מועיל הפסד מרובה.


דאנן אין בקיאין נראה דוקא באיסור נבלה וכדומה דה"ל ספק תורה אבל בב"ת דה"ל ספק דרבנן מותר מידי דהוי נשפך:


ואין חילוק ודאי דס"ל למחבר כדעת רשב"א דאף במליח יש הבדל בין תתאי לעלאי גבר רק ה"מ בדבר שמן אבל בכחוש דאינו אוסר יותר רק כדי קליפה אין חילק דיותר מכ"ק אינו אוסר ובכ"ק אף דתתאי צונן אדמיקר לי' בלע קליפה מיהו בעי ולכך אין חילוק:


הלכך ולא אמרינן כבכ"פ או איידי דטרידי וכו' דלא אמרינן כן רק בדם ולא בשאר בליעה דלא כאו"ה כלל י"ב ש"ך. ועמ"ש פלתי דתלי' במחלוקת רש"י ורשב"ם ע"ש:


על כלי כולו דלא שייך קליפה אבל במקצת כלי יכול לקלוף וא"צ הגעלה:


מ"מ הציר עמ"ש פלתי דעיקר הטעם דאנן אין בקיאין בין נאכל לשאינו נאכל ע"ש: