כרתי/יורה דעה/סט
להדיח וכו' אי דם שמלחו או בשלו אסור מהתורה או דרבנן נחלקו בו אבות עולם והאחרונים הסכימו דהוא מדרבנן ועיין פלתי מ"ש בזה באריכות בישוב דברי רש"י בכל מה שטענו עליו וא"צ לדוחק הפר"ח:
קודם וכו' שני טעמים נאמרו במחברים או משום דצריך להיות הבשר ע"י המים מרוכך ושולט בו כח המלח להפליט הדם וא"כ סגי כשמדיח כל צלע בשר וכל עוף יחד ואח"כ מנתחהו לנתחי' רבי' דהרי הוא מרוכך וקאי וטעם שני משום ע"י חתיכות הסכין בדוחקא דחתך נסחט הדם וצף על חתיכה והוי כדם בעין והמלח מבליע הדם תמור שיפלטו: הדיחו הטבח היינו הדחה מעליא לשפשף כל אבר ואבר אבל לא כפי קלי הדעת לרחוץ במעט מים בלי כוונה להעביר הדם והדם טח על פניו מ"מ וגם צריך הטבח להדיחו לאחר שמנתח דאם נתחו אח"כ אין מועיל הדחה קמייתא ופשוט: חתך דעת הש"ך דוקא חתך בסכין דדוחק סכין מפליט משא"כ אם נתח ביד לשנים א"צ והפר"ח מחמיר ועיין פלתי ואין להחמיר: או שהסיר וכו' אבל לא הסיר כלל הכל נחשב כחתיכה אחת עבה ומותר ש"ך. מעט ולא הרבה כדי שיהי'הבשר לח ויהי' המלח נמס ויתפשט היטב לתוך הבשר לפעול או"ה וגם הכלי אסור היינו לשמש בו חמין מותר לחזור ואף דשורה בו מע"ל מ"מ נטל"פ וע' מש"ל סי' ק"ה ויש אוסרין דהמלח היה מבליע דם בעי' שעליו ושוב לא יפלוט דהוי כדם בעין. בהפסד מרובה היינו אם חזר ומלחו דאז אמרינן דפלט מה שבלע אבל אם בשלו כך בלי מליחה שני' יש להחמיר אפי' במקום הפסד פר"ח: מותר בדיעבד דסמכי' אהנך חכמים דס"ל טעם הדחה להעביר דם בעין והדח' כל דהוא ג"כ מעביר הדם משא"כ לטעם כדי שיתרכך מה יועיל הדחה כל דהו וכך אם הדיחו תחלה ואח"כ חתכו לחלקי' רבי' מועיל הדחה כל דהו דבממ"נ כדי שיתרכך הא הודח תחלה כדי צורכו ונתרכך. ובשביל שנתחו אח"כ והוי דם בעין בזה בהדחה מועטת סגי: אם הי' ס' וסתם חתיכה שלשים נגד דם שעליו אם לא ידעי' ודאי שהוא ס' או"ה. בחתיכ' וכו' נראה אף שיש ס' מ"מ קליפת החתיכה אסורה דכל חשש איסור דמלח הי' מבלי' דם שעליו בעין ושורת הדין דאין מלח מבליע יותר מכ"ק רק אנן מאמירין להצריך ששים והיינו להחמיר ולא להקל להצטרף לבטל קליפה הנאסר וע"ל סי' ק"ה: שאר חתיכות מותרות דלגבי אחרות מיקרי דם בעין שעל חתיכה דם פליטה וכבולעו כך פולטו או איידי וכו' וא"ל הא הך חתיכה דאסורה נ"נ ונאסור לאחרים דאין הנאסר יכול לאסור כיון דאין בליעת דם בעין הולך עם בליעות אחרים: תוך י"ב שעות דטריד לפלוט ציר ואע"ג דלקמן איכא מ"ד דסובר כ"ד שעות כאן יש תקנה בצלי ט"ז ופר"ח: אחר שנמלחה אבל אם חתך תוך שיעור מליחה צריך להדיח היטב ולחזור ולמולחו ע"ל ש"ך שלישית שעה כן הוא דעת הסוברים מהנץ החמה עד שקיעתה ח' שעות והוא מהלך שלשים מיל א"כ הוא שלישית שעה בקירוב אבל הרמב"ם ס"ל מן הנץ החמה עד שקיעתה מהלך י"ב שעות והוא שלשים מיל הרי הוא לערך חצי שעה דהיינו כ"ד רגעים מרגעים שהם ששים לשעה: וע"ז יש לסמוך ואם לא נתבשל ולא נסתמו נקבי פליטה יחזור וידיחנו וע' פלתי וע"ל סי' ע': שיעור שעה ע' פלתי ושעה שעה בינונית ולא שעה זמנית: דזהו הוי כהדחה שלשה פעמים זהו הכרעת רמ"א אבל ודאי בעל סברא זו ס"ל דלא מהני ניפוץ ובעינן ג"פ וסמכו לו מתמיד שהי' מדיחן במיעוטו ג"פ: במי פירות עיין פלתי והפר"ת מחמיר לכתחלה בין בהדחה קמייתא בין בהדחה בתרייתא בשעה מועטת אפי' נתמלא קצת מוהל: כדי המלח שבו דלא ידעינן כמה דמא בלע וגם צריך ס' נגד לחלוחות דם שעל חתיכה פר"ח: וכל הקדירה מצטרף היינו שבתוך הקדירה ולא קדירה עצמה ואפילו להפוסקים איסור דבוק כאן אין המלח דבוק בחתיכה ובבא עליו מים נמס המלח ונפל מחתיכ' ולכך כל קדירה מצטרף דלא כמהרש"ל ש"ך ופר"ח. מלח וציר וה"ה חומץ ושאר דברים חריפים ש"ך אפי' בכלי שני והיד סולדת דזולת זה אין כאן חום כלל ודעת מהרש"ל להחמיר בכ"ש וכן נוטה דעת הש"ך וע' פלתי שהארכתי בזה ויש להחמיר זולת בבשר שור ועגל יש להקל דאפי' בכ"ר דע' מהרש"ל והט"ז בלי מלח אין לאסור ועיין פלתי שהארכתי לברר דעת הרמ"א דיש לאסור בכ"ר אפילו בלי מלח ע"ש אבל בשר שור ועגל בכ"ש אפילו במלח וציר אין להחמיר: ואם מליח קודם למים או אח"כ עיין פלתי ודוק היטב אסור למלוח ובדיעבד מותר ת"ח. ופי' הש"ך דוקא לאחר שנתבשל אבל קודם לכן יחזור וימלחנו שנית וכ"ש דאסור בספר אפי רברבי מכשיר בדעבד כשנתייבש היטב ועיין פלתי שכתבתי לאסור: משמש וכו' סמכינין אמסל"ת הואיל דם שמלחו דרבנן ובאיסור דרבנן סמכינן עיין ש"ך והמחבר השמיטו הואיל דס"ל אף באיסור דרבנן לא מהני ועיין פלתי מ"ש בדברי רמ"א: מסל"ת ודעת הב"י אף שיודע העכו"ם מנהג ישראל והסכים הש"ך בזה ועמ"ש פלתי למה לא נסמוך על טעימת עכו"ם וע"ש דהעלתי אף דטועם העכו"ם ומרגיש טעם דם. מ"מ י"ל אין להטריף דמה שבתוך החתיכה דם הוא הא רחמנא שרי וצ"ע: שנתבשל עמ"ש בפלתי דה"ה בכ"ר אף שהוא בשר שור מ"מ הדם נתבשל ונבלע: בלא מליחה וכו' אם נתבשל והאשה שכחה אם מלחה והדיחה והוציאה דם דעת הט"ז להכשיר והש"ך ופר"ח חלקו עליו וע' פלתי שהסכמתי עם הט"ז ובפרט במילת' דרבנן ועיין פלתי שפלפלתי אם לא נחמיר ויקח קפילא לטעום חתיכה שבו הספק ע"ש. כתב בתשובת צ"צ אשה שמלחה בשר והי' שם חתיכת חלב ולא ידעה האשה אם החלב נמלח עם הבשר או לא ופסק הואיל החלב עם הבשר הוי מין בשא"מ ואי ליכא ס' הוי ספיקא דאורייתא ולחומר' והפר"ח בס"ק מ"ד הסכים עמו ועיין פלתי שכתבתי דאם קלף כל הבשר מותר ואין לאסור עוד. ועיין פלתי למה לא צריך טעימא כיון דלפ"ד הוי מין באינו מינו. אבל אם נתערב שומן בחלב הוי מין במינו וספקא דרבנן להקל והפר"ח ערער ע"ז וע' פלתי שהסכמתי עם צ"צ. אותו בשר והבשר בכלל ס' דהבשר היתר הוא רק שבלוע בו דם ומהכ"ת לא יצטרף לבעל האסור פר"ח. אפי' בדאיכא ס' משום דאמרי' דלא יצא לגמרי עד שיתבטל רק באותו חתיכה פירש ממקום למקום ואסורה ועיין פלתי שפלפלתי דהא ה"ל ספקא דרבנן ע"ש. בשר כתב הט"ז בשם מהרש"ל בשר ששהה ג"י ומלחו בכלי מנוקב ואח"כ בכלי א"מ מותר דבממ"נ אם פולט דם הא פלטה בכלי מנוקב ואי אין פולט אף בכלי א"מ לא יפלוט והכה"ג השיג דלאט לאט יוצא ולכך מתחלה לא יצא ועכשיו יצא בכלי שא"מ ואוסר: ואם כי מסתברים דבריו מ"מ אין לאסור יותר רק מה שבתוך הציר כדעת מחבר לקמן סי' י"ח אבל להחמיר כמ"ש בהג"ה לאסור הכל כיון דבלא"ה רבו החולקים ומתירין והוא רק חומרא דגאונים אין לנו להחמיר. ששהה ואם מלחו עם שאר בשר דעת הט"ז להחמיר והשיגו הש"ך והדין עמו דאף דאין פולט דם מכל מקום פולט ציר כאשר החוש מעיד אם תמלח בשר כזה שיהיה הכלי מלא ציר ואיידי דטרוד לפלוט ציר לא בלע. ואין להשהות עיין פלתי מ"ש בזה דלא תיקשי משהיה ספק טריפה: ספק אם נמלח תוך ג' וכ"ש אם יש ספק בשחיטת בהמה אם נשחט תוך ג' דרך משל ביום א' או ביום בו מותר דאמרינן אוקי בהמה בחזקת' והשתא הוא דנשחט ע' פלתי: בטלה ברוב ולא תימא דהוי דשיל"מ לצלי דלצלי לא נאסר מעולם אחרונים וע"ל סי' ק"ב: מותר לבשל כולן היינו כל א' בקדירה בפ"ע וע"ל סי' ק"ט: חה"ל דהבלוע בתוכו אינו ראוי להתכבד ש"ך בנתבשל בלי מליחה עמ"ש פלתי בישוב קו' הש"ך הא הוי מין בשא"מ ולא אמרינן חד בתרי בטל לצלי ע' פלתי דכתבתי דלא קשה איך יועיל צלי על לכלוך הדם דהוא דם בעין ונבלע על ידי כבישה דהוי ס' בלי ספק. ועוד כתבתי דהמחבר ס"ל לחלק בדיני כבישה דלא קשי' דבסעיף י"ח פסק דלא מהני צלי לכבישה ע"ש: בכלי מנוקב דיש מקום לדם לזוב פר"ח: ואם נשתמש בו בעי קליפה דהקערה נדון כצונן ותתאי גבר ואם הדבר שנתן בו הוא לח גמור בעי ס' נגד הקליפה מן הקערה דקערה נאסר רק כדי קליפה דמליח אינו אוסר יותר מכ"ק וע' פלתי שהקשתי למה לא נדון ככבוש והוי כמבושל. גם הא דבעי' ס' נגד קליפ' ע"ל סי' צ"ב מ"ש מזה: והא דבעי' קליפ' מהכלי ולא קליפה מדבר חם עמ"ש בפלתי הדחה. קנוח ודאי בעי רק הדחה הוא מילתא יתירתא בכל הצדדין אבל מותר דאין מליחה לכלים וגם איידי דטריד וכו' אפי' בלי נקיבה ואף דשהה בכדי שיתן על אור וירתיח מ"מ אין מליחה לכלים כ"כ דרישה וה"ה אם שהה במים מע"ל דה"ל נטל"פ ומ"מ אסור לכתחיל' פר"ח. וע' פלתי דיש לחלק לענין דם דהוא איסור' דרבנן אפשר לומ' דאין כבישה לכלים אבל באיסור תורה יש להחמיר כמ"ש המ"א ויש כבישה לכלים. ובדיעבד מותר והאחרונים החמירו בכ"ח אפי' בדיעבד דהוי כמו דגים וכו' פר"ח. שנמלח היינו מליחה לקדירה דאז מלוח כרותח כן דעת המחבר אבל רמ"א חולק. כשיעו' שיתנו וכו' הוא שיעור כבישה אבל בפחות מזה לא ויש מי שמצריך רותחין כי עדיין בלוע בדם וע"י רותחין לא יפלוט: מותר דציר הוא לאחר ששהה שיעור מליחה אינו דם רק מוהל: ויש אוסרין דס"ל דציר הוי דם ומבליע כ"ק מיהו אם הדיחו רק פ"א תו לא חשיב דם או רותח. כדי קליפה ומהרש"ל חולק ואוסר כל מה שבציר ואם יש ס' מותר אבל מה שחוץ לציר לא מצטרף לס' דדם אינו מפעפע ורמ"א דלא מצריך רק קליפה אין מועיל ס': ויש בו לכלוך אבל אם אין מלוכלך אין מליחה לכלים ומותר: אבל הפסד מרובה שרינין אפי' מלוכלך: עד שידיחנו ודאי לכל הדעות צריך הדחה בתרייתא ועיקרו מגמ' רק לדיעה קמייתא א"צ להיות הדחה בתרייתא רצוף ויכול להניחו זמן מה תוך כשא"מ דהא אינו רותח ולהדיחו אח"כ משא"כ לדיע' זו אסו' בכשא"מ וצריך תיכף הדחה גם לדיעה קמייתא אם קולף הבשר סביב עד שאין כאן דם בעין הטח מותר הבשר באכילה אבל לדיע' זו מה יועיל הא פולט דם וצריך ע"כ הדח' לקררו לבטל הפליטה: צריך להגעילו לסבר' שני' אבל לסברא קמייתא לא צריך דפסק כח חום המל' ודם: ויש מתירין אפי' איכא גומות בסכין דהולכה והבאה בסכין גורם שאין הדם מתעכב שם: דאין מליחה לכלים לאו דוקא דהא להפליט יש מליחה לכלים רק עיקר הטעם דם משרק שריק אחרונים: אבל סכין צריך הדחה ואין לדקדק א"כ איך יהי' מתחיל' מות' דלמא משתלי ולא ידיח הא כלים אין דרכן בהדח' ואפשר סכין שאני מיהו בלא"ה הך דהדחה הוא רק חומרא: עד שיזוב היינו חצי צלייתו ע"ל סי' ע"ד: