כרתי/יורה דעה/לז
וכן המנהג להכשיר אף על פי דלעיל פסקינן בעכורי וסרוחי טריפה שלא במקום ה"מ וכתב הש"ך דשם יש חשש נימוק סמפונות וא"כ אף כאן במקום דקיימי סמפונות יש להחמיר:
יוצאות כו' זה הכלל כיון דאיכא תרתי לריעותא טריפה ובמי' זכים דעת הרבה דלא מיקרי תרתי לריעותא והכל לפי ענין יש למורה להורות
אסורה אפי' מים זכים דתרתי בועי או שא"א שלא הי' נקב בריאם ומחמת כך עלו בועות סמוכים או שסופן ע"י הדחק נדחקין זה לזה לנקוב והקרום הוא קרום ריאה:
אי שופכות וביש לכל אחד כיס מחמיר הש"ך אפילו בשופכות:
צמחים קשים היינו טינרא:
מראה כי זולת מראה שולט לקותא דבועי לשם ולא הוי סמיכי כראוי:
מים זכים הפר"ח טען להרשב"א דנתן טעם לאסור סמוכי דסופן לדחות זה את זה ולנקב וא"כ מ"ש מים זכים או עכורים עיין פלתי שכתבתי ישוב בזה:
בשיפולי היינו שאין חוט בשר מקיף:
כמו בסמיכי לענין מים זכים אבל לענין חוט בשר מקיף בזה שני חוטין ובזה חוט אחד:
דהוי כב' בועי כו' ואף די"א הטעם דמתחכחין בצלעות וא"כ מה לי מים זכים ומה לי עכורים עיין מ"ש בפלתי דאין זו קושיא:
בועי וטינרא מה שקשה הא עכ"פ דוחקן וסופן להתפרק תרצתי בפלתי גבי מים זכים וה"ה בזה ולק"מ.
בשיפולי ריאה התוס' בקשו לומר הטעם דהוי יתרת. וצ"ל דאתי למחניף ביתרת דבועה הוא קרום הריאה ובועי חדא הדר ברי' וכשהדר לבשרא יהי' רק בליטה לחוץ והיינו יתרת ממש
מעבר לעבר העיקר בזה כי מהרש"ל חשבהו לחומר' בעלמא דהוי בכל בועי' סמיכי ולכך מכשיר במים זכים וכהנה קולות אבל הש"ך האריך במקו' דקיימי סמפונות מדינא דגמ' אסור דה"ל ריאה שנשפכה כקיתון ועיין פלתי דהוכחתי דעיקר כרש"ל ואין לזוז כלל מדבריהם בכל ענין: