כרך של רומי/כא

היום יום חמישי לס' שמות י"ז לח' טבת שנת תר"ט ליצירה לפ"ק: חלץ הרב יחזקאל בן הרב מרדכי יוסף פינצי ליבמתו מדת אליגרא בת הרב יהודה יוסף גונזאקא ונפטרה בחליצה כשרה כדת וכהלכה. ברוך ה' אלהי ישראל שלא יצאת שום תקלה בשום מעשה ודיבור ממעשה ודיבור חליצה זו כן יהיה ה' אלהינו עמנו ולא יצא תקלה מתחת ידינו בשום אופן שבעולם: אלה הדברים שנתחדשו

א' פסולי' ופקפוקי' בענין המנעל הקדמון שהיה שלהם:

א' גוונו קרוב לאדום.

ב' שהיה גדול הרבה בכמותו עד שהיה תפור בסואיל"ה לשנים כדי להדקו ולקצרו מרוב רוחבו ועכ"ז היה רחב עד שרגל האומן אשר רגלו גדול ממדה בינונית היה נע ונע ולא מתיישב כלל ובפרט בעקבו כ"ש רגל החולץ הנז"ל שהיה דק דק מהרבה מאד.

ג' שלא היו לו כי אם כ' נקבים בלבד ודינא יתיב להיות ג' נקבים מאחורים וכאן לא היו אלא שנים.

ד' שמלפניו לא היו חריצים כל עיקר כי אם חריצי האזנים דוקא ודינא יתיב שיהיו נוגעים הרצועות לבשר שוכבות זו בצד זו מצד הנקבים שלאחריו. ומצד החריצים שלפניו.

ה' שהמנעל לא היתה צורתו ימנית בגופו של מנעל לפי פשט דברי הטור וכביאור הרב שבות יעקב הביאו הזכור לאברהם דרע"א ע"ב.

ו' שהיו הקרסים מצד שמאל והלולאות מצד ימין.

ז' שהיו תפורים מפנים גם הקרסים והלולאות גם הרצועות והוי מעל דמעל.

ח' שהיו הרצועות שחורות כמו של תפילין ממש ודינא יתיב לדעת כל הפוסקים היותם לבנות דוקא:

ב' המנעל שנעשה חדש נתקנו כל הפסולי' והפקפוקי' הנז"ל וכהוגן ואליבא דכ"ע. והיינו:

א' עשיתי אותו כולו מעור אחד כדי לצאת י"ח סנדל ומנעל.

ב' גוון העור שחור.

ג' גוון הרצועות לבנות.

ד' כל התפירות בחוט של עור כלם מבחוץ בין של קרסי' ולולאות ורצועות בין של גוף המנעל (שתפירות גוף המנעל מבחוץ כבר היתה בקדמון וגם היה מחתיכה אחת של עור כמו החדש וגם שתפירת גוף המנעל היה למטה בסואיל'ה סמוכה לצד שמאל כמו ג"כ החדש).

ה' שצורת המנעל נעשה כפשט דברי הטור וביאור הרב שבות יעקב הנז"ל והיינו שבמקום הנחת האצבעות למעלה עשינו אותו באלכסון שיהיה נראה בחוש הראות ששם הוא מקום הנחת קטני האצבעות ואם כן בהכרח חזר צורתו ימנית שכבר ידוע שברגל ימיני קטני האצבעות הם לצד ימין.

ו' שנעשו בו ג' נקבים מבחוץ מאחורי השוק.

ז' שכנגדם מלפני השוק נעשו ג' חריצים מלבד חריצי האזנים.

ח' הקרסים שחורים מצד ימין והלולאות שחורות מצד שמאל.

ג' אופן קשירת המנעל

האמת אגיד שמתחילה עלה בדעתי לעשות הקשירה כסדר הרב פרי האדמה ח"ד די"ח סע"א ה"ד הי"א כסי' קס"ט הגם שבהיותי מנסה הקשר על רגלו של שליח ב"ד ראיתי בחוש הראות דבהכניס הרצועה מבפנים כדעת הרב ז"ל הוי מעל דמעל ממש ותמהתי על המראה עכ"ז אמרתי אני אל לבי דכיון דמהדק יפה בעינן ואופן זה לפי הנסיון אין לך מהדק יפה גדול מזה והחוש יגיד ע"ז אמרתי אני אל לבי דודאי לא איכפת מעל דמעל באותה החתיכה של גבי השוק דמעל רגלו כתיב והרי במעל רגלו לא יש כלל ליתא מענין מעל דמעל. וכדמות ראיה לזה שהרי יש נקבים ואם בעינן כל השוק מכוסה במנעל מה לי יתיר ומה לי חסיר אלא ודאי דמעל רגלו קפיד רחמנא והא איכא ולא מעל שוקו ועוד היה לי ראיה שהרי נשתבח הת"ח שיודע קשר חליצה ואם מבחוץ מאי חכמה איכא? וגם מיום היותינו על האדמה שמענו שידיעת קשר חליצה חכמה היא והנם מועטים היודעים אותה מכל זה טובה תוכחת מגולה שהקשרים מבפנים כדעת הרב פה"א אלא שלבי היה מהסם בדבר ויצאתי לתפשי וראיתי למוהרי"א ז"ל בס' חיים שאל ח"ב סי' ל"ג שהוא וב"ד וכל רבני דורו הגדולים בחכמה ובמנין שפכו כאש חמתם על מעשה ואופן קשירת המנעל מבפנים כדעת הרב פה"א ז"ל ועשו מעשה בחייו נגד סברתו ואשתיק רב וגם הרב יר"א ז"ל הודה להם פה אל פה יעוש"ב שהביא כמה סתירות ועל כלם יש מה לומר ולקיים דברו הפה"א ובפרט במה שמהדק יפה הפך מ"ש הר' חיים שאל ז"ל והחוש יעיד ע"ז והודו לי כל הנצבים לפני שבאמת הקשרים מבפנים מהדקו יפה יפה אלף ידות ממה שמהדק מבחוץ וגם על ענין מעל דמעל כבר מלתי אמורה דיש לדחות אבל אחרי מלכי ישראל מעונות אריות איך יצא פרעוש לא הגיע לנמ"ל כמוני היום ותכף הדרי בי ועשיתי מעשה כדעת הרב חיים שאל ורבני דורו זיע"א ובפרט שמרן מלכא מוהריט"א ז"ל הוא מאריה דאתרין בע"הק ירושלים תוב"ב וגם מאריה דאתרין יקרא פה רומא יע"א שהוא ז"ל בעוברו בשליחות מצוה פה רומא יע"א תקל"ב ליצירה סמך ג' רבנים להורות בין טמא לטהור וא"כ דינא יתיב לפסוק כדעתו בלי ספק ועשיתי הקשרים מבחוץ ע"י שליח ב"ד וכמו שכבר מפורש בדברי הרב זכור לאברהם דרע"ה ע"א והאמת אתו דנראים חמשה כריכות אבל הם באמת שלשה דהכריכה הראשונה כשנכנסות הרצועות בחריצים הראשונים שבצד הרגל זו לשמאל וזו לימין ונראים ע"ג הרגל זו ע"ג זו ודאי שזאת לא יקרא כריכה שאינו כורך כל השוק א"כ לא יקראו כריכו' כי אם אותם שמסבבת הנקבים והחריצים דוקא ואלו הם ג' ולא יותר וגם אותה העליונה הנכנסת באזנים ויוצאה מאחרי המנעל ע"ג השוק גם זאת לא יקרא כריכה שהיא מוכרחת וא"א בלאו הכי וגם אינה כריכה ביושר והוא ברור ופשוט ואח"ך כשעלינו אל השוק מלאחריו הובאו הרצועות מלפניו ושם נקשר תכף קשירה ראשונה הדוקה ושנית רפויה ושלישית עניבה ובזה יצא קשירת המנעל כהלכתו ברוך ה':

ד' שמנהגם היה פה רומא לפי האומרים ולא בכתב משום מורה שהיתה נעשית החליצה בב"הכ ולא בשום מקום אחר והחולצת הנז' להיותה כבודה בת מלך בת עשירי עם מכל צד ומעולם לא יצאת מפתח ביתה מיום אלמנותה שאלה אשה להיות נעשית החליצה בביתה בגובהה של בית או בבית השכנים ושהם מרצים היבם לבא שמה לחלוץ לה ואני באמת ראיתי שאין קפידה בדבר שהרי הרב כנ"הג כתב בס' החליצה אות ט"ו וז"ל המקום שיקבעו לחלוץ יהיה במקום מפורסם כגון לחצר ב"הכ או בבית החכם דיינא דמתא וכיוצא בזה ואם נהגו לחלוץ בבית החלוצה אין חשש עכ"ד והרב מוהר"י הלוי ז"ל קובץ גדול סי' יו"ד ה"ר הרב כנ"הג סי' קס"ט הגהב"י או' ח"י וי"ט מלבד שכתב דמנהג ויניציאה יע"א לחלוץ בבית היבמה או בבית קרובי היבמה עוד קיים המנהג על אדני פז בראיות מופתיות כאיש גבורתו שבאמת מקום מפורסם עושה אותו דוקא ההזמנה ולא שהמקום הוא מפורסם מצד עצמו ודקדק בזה דקדוקים ראוים לפי כבודו כי רב הוא ועיין תומת ישרים סי' פ"ז שדקדוקיו נתיישבו עם דברי מוהר"י הלוי ז"ל ודוק ודבר ה' בפיהו אמת שכן ראיתי להמאירי בחי' ליבמות דק"א דפ' מצות חליצה שכתב שקביעות מקום היינו או בהזמנת אמירה או במעשה ובזה מסכים לדברי ה' תומת ישרים ז"ל ממש ראה זה חדש וסיים וכתב וז"ל ולפי זה הרבנים הקדמונים לא חששו לתיבת השערה מפני כבוד נשים יקרות שלא תתבזנה בפומבי וחשבו שקביעות המקום ביום שלפניו והכרזת השמש היא המפרסמת אותו לכך ואולי גם בפאדווה נהגו כן מזמן קדמון כי שמה ישבו כסאות למשפט קדושים אשר בארץ המה וא"כ אל תתמה על החפץ וחפץ ה' בידך יצלח וכו' עכ"ד הרי דעת ב' גדולי הדור הכנ"הג והרב מוהרי"ל ז"ל לחלוץ בבית היבמה בלי שום פקפוק כלל ועיקר:

האמת אגיד שאני בעוניי חדשות אני מגיד כי עתה אל ה' ויאר לנו שנדפסו תשו' מוהר"י ן' מאגאש ז"ל בסוף ס' לקוטות הרמב"ן ז"ל שנשאל הוא ז"ל ע"ז בסי' קי"ו והשיב בסי' קי"ז וז"ל תשובה דבר זה תלוי בב"ד בכל מקום שיקבעו דוכתא לחליצה חייב היבם ללכת אצלם וכו' אבל אם היו שניהם במקום אחד מן הדין אין ראוי להיותם נקבצים אלא אצל הב"ד כמ"ש הכתוב בפירוש ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים וידוע שהשערה הוא שער ב"ד אבל לחייב את ב"ד ללכת אצלו עם היבמה הוא טעות ממה שאמר הכתוב וקראו לו זקני עירו וכו' ולא אמר והלכו אליו זקני עירו. והואיל ונתברר שהיבם חייב ללכת אל המקום שקבעו שם דוכתא א"כ הענין מסור להם שיקבעו אותו במקום שירצו חוץ מבית היבמה עצמה שאין להם לעשות זה ולא להכריח אותו שילך אצלה שאינו חייב בזה מן הדין ומ"ש בגובהה של עיר אינו חיוב בהכרח ואורחא דמילתא קאמר שלעולם שער ב"ד בגובהה של עיר עכ"ד. הנה גמירי על מציאה זו ודאי ברוכי מברכינן ברוך מאיר עיני חכמים שהרי מצאנו תשובת חד מגדולי הראשונים תלמידו של רבינו רב אלפס ז"ל כמעט מסייעת לדעת הרב כנ"הג ומוהר"י הלוי ז"ל. ראשונה. שכל מקום שקובעים דוכתא יהיה במקום שיהיה הוא הנקרא תרע ב"ד והם ממש דברי מוהר"י הלוי שנית שהענין מסור ביד הדיינים לקבוע אותו בכל מקום שירצו אפי' בבית קרובי היבמה או השכנים כמ"ש בשאלה והוא הודה והסכים בתשו' (שהרי לא אמר כי אם חוץ מבית היבמה) שלישית שאפי' בבית היבמה לא כתב שאסור לעשות להם כן אלא כתב אין להם לעשות כן ונראה מטעם זלזול כבודם או יהיה הטעם כמו שסיים ולא להכריח היבם שילך אצלה שאינו חייב בזה מן הדין דרוצה לומר דאם יקבעו מקום בבית היבמה עצמה א"כ הרי נקרא תרע בי דינא וממילא יבואו לחייב את היבם לבא שמה מדאמר הכתוב וקראו לו זקני עירו וזה משפט מעוקל לקרוא בית היבמה תרע בי' דינא כדי לחייב לבא על אפו ועל חמתו אל שער שונאה או דבצירה מיניה כי סוף סוף הוא ימשול בה לפי פשטי המקראות ולזה כתב דאין להם לעשות זה ר"ל לקבוע בבית היבמה שעל ידי כן יבואו לחייב את היבם לבא למקום שקבעו ואין הדין נותן לחייב ליבם וכו' ומזה נראה ודאי דאם היבם מתרצה וגם הב"ד רואים שהיא אשה היקרה אשר לא נסתה כף רגלה לצאת ולבוא לעיני השמש ואף אם תצא בליל הזמנה ותשאר באותה דוכתא שקבעו עד הלילה הב' אינה יכולה לישן חוץ מביתה כי היא אסטנית א"כ ודאי שב"ד יש להם לעשות זה וכמ"ש מוהר"י הלוי ז"ל כי בעבור הנשים היקרות שלא תתבזנה בפומבי לא חששו למקרא דהשערה וחשבו שקביעות המקום ביום שלפניו וכו' הוא המפרסם והמזמן המקום לכך כיעו"ש:

וכשאני לעצמי לאו חדשה היא בארץ זאת של הרב מוהר"י הלוי ז"ל ומה שאנו מבארים ג"כ דעת מוהר"י ן' מיגאש ז"ל על אופן זה שהרי כבר נודע מ"ש הטור והש"ע ח"מ סי' קכ"ד דאין הנתבע יכול למנות מורשה כדי שלא תהא סנהדרין שומעת טענת שקר מפי המתורגמן ושאני כ"ג דממנה אנטלר משום יקרא דכ"ג שלא לבזותו וגם לנשים יקרות דעת התשב"ץ ח"ג סימן ר"ו דממנים אנטלר וכן היה נראה מתשו' רב אלפס ק"ק סימן רמ"ט וז"ל:

שאלה אם אשה יש לה למנות שליח או תצא בעצמה לב"ד?

תשובה רואין אם רצה התובע שלא תצא לב"ד ממנה לה שליח ואם לאו תצא ותעמוד לפתח ב"ד משום שהיא נתבעת ואין הנתבע רשאי למנות שליח עכ"ד הרי דפסק דהנתבע אינו רשאי למנות שליח והא ודאי משום שלא ישמעו הב"ד טענת שקר ועכ"ז לאשה התיר לה ברצון התובע מפני כל כבודה בת מלך פנימה דומיא דב"ד אלא דנר' דהטור שם מפרש תשובה זאת שהתיר לאשה למנות שליח ברצון התובע היינו כשילכו סופרי הדיינין לפניה ותטען בפניהם ואח"ך תמנה שליח ע"פי אותם הטענות והכי דייקי דברי הטור שבענין הנתבע כתב בפי' וכן כתב הרי"ף בתשו' וכו' ובענין אשה כתב וכן הנשים היקרות לא ויתר להם רב אלפס אלא לשגר להם סופרי הדיינים ע"כ דרצה לומר ודאי שזה שראיתי שויתר להם למנות שליח היינו אחר שגירת סופרי הדיינין זה מה שנוכל לומר כדי לזווג דברי הטור עם תשובת הרי"ף הנדפסת ולעולם דברי התשב"ץ ז"ל מבוררים כשמלה לאשוויי דין כ"ג לדין נשים יקרות ולא לחוש לטענות שקר (שעל הרוב כן יהיו וכמ"ש הרשב"א בתשו' הביאה ב"י שם) הרי לדעת התשב"ץ ולפי פשט תשו' הרי"ף הנז"ל לא חששו לזה מפני כבודן של נשים יקרות עם כי מקרא מלא דיבר הכתוב בצדק תשפוט צדק צדק תרדוף ואפי' במילי דעלמא נאמר מדבר שקר תרחק עכ"ז כבודן של נשים יקרות עלית על כלנה. והגם שנאמר דלקושטא דמילתא לא הותר לנשים יקרות למנות מורשה מאחר שתשו' התשב"ץ הנז' כבר עמד עליה המט"ש שם בסי' קכ"ד ואפקה כמעט בש"ס וכן תשו' הרי"ף הנז"ל כבר מלתינו אמורה דכבר נראה בחוש הראות דהטור ז"ל ארכבה אתרי רכשי עכ"ז עדין ראיתינו במקומה עומדת דעכ"פ תינח דבעיקר הדין שיצא לאורה ע"י טענות האמת והצדק זה לא הודח מפני כבודן של נשים יקרות ושולחין להם סופרי הדיינין אבל משפטי הדת דהיינו פשטי דקרא ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' והיינו ב' בעלי דינין ממש שזה נקרא משפטי הדת על תילם ר"ל בדקדוקם זה ודאי אינו מתקיים שהרי סוף סוף אינה עומדת לפני הדיינים ואינו מתקיים אשר להם הריב לפני ה' ובפרט הדין שפסק הרמב"ם פר"א מהל' סנהדרין אזהרה שלא ישמע הדין מפי המתורגמן (ועיין חי' הגהות שבטור וישבו דחוק) גם דין זה נדחה מפני כבוד נשים יקרות גם השבועה נשבעת בביתה שהוא גמר דין וכמ"ש הרדב"ז דפו' פיורדא סי' ת"א גם דין זה אינו בפני ב"ד וכל זה נדחה מפני כבוד אשה וכן כתב הב"ח סימן צ"ו משם הבדק הבית על מ"ש הטור שם משם תשובת הגאון באשה שאינה רגילה בכך אלא צנועה ויושבת בביתה שואלין לתובע על מה תובעה ע"ז כתב הב"ח שם וז"ל כתוב בתשובת הגאון הנזכר ואע"פ שאמרו רז"ל שמוע בין אחיכם אזהרה לדיין שלא ישמע דברי בע"ד קודם שיבא בע"ד חבירו ואולם בעבור מדה זו שיש בה תקנה גדולה עושים ע"כ הרי גם מענין זה נראה כמה גדול כח כבוד נשים יקרות. ומאי כל זה? אלא מאי אית לך למימר שכל דבר שהוא הדין או עיקר המצוה לא יבוטל ולא יורע כחן מפני כבוד המדומה של איש ואשה באיזה אופן שיהיו ולזה בענין מינוי האשה הנתבעת מורשה שודאי יטעון טענו' שקר על פי רמאות או מצד שהוא לא ידע מה יוכל התובע לתבוע והוא לא ידע להשיב כי אם שקרים. וזאת שנית כמ"ש הרשב"א דנמצאת מדת אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו לוקה שהמורשה לאו בעל חובו וממילא יצא הדין מעוקל ובוטל עשה דבצדק תשפוט עמיתך ובדומה לו. ע"ז ודאי תדחה אלף כבוד נשים יקרות ולא יודח דין אחד מן הגזע ומן השרשים (זולת כ"ג דמ"מ דיבר הכתוב וקדשתו גדול מאחיו גדלהו משל אחיו וכיוצא) אבל אם עיקר הדין מתקיי' דהיינו הב"ד שולח סופרי הדיינין ומברר האמת מפיה שזהו העיקר שהב"ד ידעו האמת כמה שהוא ונמצא דעפי"ז מזכאין את הזכאי ומחייבין את החייב ולא נשאר כי אם לקיים משפטי הדת על תילם ר"ל בכל דקדוקיהם ופרטיהם בפשטי המקראות ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' וכן שמוע בין אחיכם כפשוטו שזוהי כמו מצוה מן המובחר לקיים הכתוב בצורתו ולא עוד באופן כזה כבוד של נשים יקרות עדיף טפי. כיון שבלאו הכי הדין יוצא להוראה ונוכל לומר שדיבר הכתוב בהוה ולא דוקא (וכמ"ש מוהר"י ן' מיגאש ז"ל ה"ד לעול דבגובהה של עיר אינו חייב בהכרח ואע"ג דמקרא מלא דיבר הכתוב ועלתה יבמתו דמשמע מקום.גבוה עכ"ז לא איכפת.שדבר הכוב בהוה) וכייצא לזה כתב הרמב"ם פכ"א ה"'ד וז"ל כבר נהגו כל ב"ד ישראל וכו' שמושיבין בעלי דינים ומושיבין את העדים כדי לסלק ההמחלוקות שאין בנו כח להעמיד משפטי הדת על תילם ופסקו מרן בח"מ סימן י"ז ס"ה עי"ש. ולפום ריהטא תקשי לך שהרי פסק מרן י"ד סוף סימן של"ד שאנו מחוייבים ליכנס בספק עונש כדי להחזיק דתינו כיעו"ש. וא"כ למה התם פסק להפך. אבל עפ"י האמור האמת עד לעצמו שמ"ש ביו"ד היינו באדם שעבר עברה ונידוהו וגזר השר עונש ע"ז הא ודאי הוא ביטול המצוה מעיקרא ובהא ודאי נאמר בכל נפשך ובכל מאדך (ועיין הרדב"ז דפ"ו סימן. קפ"ז) אבל התם דכבר באו לדין ומקימים ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם נמצא דעיקר המכוון יוצא לאורה אלא דעדיין חסר דבר מה והיינו לקיים מקרא כפשוטו ועמדו שני האנשים ר"ל בעמידה זהו נקראים משפטי הדת על תילם בדקדוקם זה לא איכפת ונדחה מפני איזה טעם שיהיה או מחלוקות או כבוד ת"ח או כבוד זקנה והדברים מבוררים מאד שהיא ראיה גמורה לדברינו שמה שהותר מפני כבוד נשים הוא משפטי הדת כמו לבא היא לב"ד בעצמה אבל לא הותר הדת עצמה והיינו שהב"ד ישמעו שקר כי אם שישלחו שני נאמנים שלהם שזהו עיקר הדת:

ומעתה אל ה' ויאר לנו להתעלס בנדון הרב מור"י הלוי ז"ל ונדונינו ברצוננו שהרי השתא ומה התם במקרא דועמדו שני האנשים שאפילו שהיא עכ"פ מצוה מפורשת בתלמוד דידן מצוה לבע"ד שיעמדו עכ"ז יען. שאינה מצוה עיקרית אלא חד ממשפטי הדת על תילם נדחה מפני הכבוד או מפני המחלוקת וכן מקרא דאשר להם הריב לפני ה' ולפני הכהנים ומקרא דשמוע בין אחיכם הותרו מפני כבוד נשים. הכא במקרא זה דועלתה יבמתו השערה שנראה פשוטו שער ידוע לב"ד ולעולם כל מקום שקובעים מקום יום אחד קודם נקרא שער ב"ד אלא דאינו מתקיים השערה ידוע בכל יום ויום. אינו דין שיהא נדחה מפני כבודן של נשים יקרות כיון דסוף סוף עיקר המצוה נעשית כהלכתה וגם תיבת השערה נתקיים בקביעות יום אחד קודם ולא נשאר כי אם לישב המקרא על פשיטות פשיטותו. ודאי ע"'ז יפה כתב מוהר"י הלוי ז"ל דשפיר עשו הרבנים הקדמונים דלא חששו לו מפני כבודן של נשים יקרות ויפה דקדק. אלא דמ"ש מוהר"י בן מיגאש ז"ל דאין לעשות זה. ואין לחייב ליבם ע"ז דנראה תרתי חדא מסיבתם וחדא משום היבם זה ג"כ האמת אתו דבאמת אם יהיו עושים אותו בכל חליצה וחליצה גם בלא טעם מספיק נראה ח"ו כמקל בכבודם וזילותא דב"ד עדיף אם לא בדבר מקרה באשה אשר לא נסתה כף רגלה הצג על הארץ (וכמו נדון דידן שכולם מעידים שמיום אלמנותה לא יצאתה מן האגף ולחוץ) בהא ודאי כ"ע ידעי כי כבוד שמים הוא למחול על כבודם ולא יקוצו בני ישראל ובנות ישראל ח"ו בחקים של אברהם אבינו בכמה חומרות עליהם כי הכל לפי מה שהוא האדם ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות הא לאו הכי מה כחו של מוהר"י ן' מיגאש לאסור שלא לעשות זה נגד כל האמור לעיל ובפרט שלשונו מוכיח עליו שלא כתב אסור אלא אין לעשות זה שנראה בפירוש בי עצה טובה קא משמע להו לב"ד הצדק:

באנו אל השנית שכתב שאין לחייב ליבם ע"ז הא ודאי דבר ה' בפיהו אמת. דאמרינן להו לב"ד מאי חזית דדמא דהדין אתתא סומק טפי מן היבם ובערך שאין האשה רוצה לצאת מן האגף ולחוץ כן ערך הליכת היבם אל בית היבמה שער שונאה והוא פשוט והשכל מחייב כן. וכן מצאתי למוהריק"ש ה"ר המט"ש סימן קכ"ד הג"הט שעל מ"ש הטור שלנשים יקרות משגרין להם ב' סופרי הדיינין ע"ז כתב מוהריק"ש דוקא הכי אבל לילך ב"ד לביתם לא וכו' דמסתתמי טענות בע"ד עכ"ד אוף הכי נמי כנגד שאני חושש לצער וכבוד היבמה שלא להוציאה מן האגף ולחוץ כן יש לחוש לצער היבם וכבודו שלא לחייבו לבא לבית היבמה אבל אה"ן אם מרצין אותו קרובי היבמה ודאי דמצד הדין פטור ומותר בלי ספק ודברי מוהר"י ן' מיגאש קורין בגרון בכל זה והוא פשוט:

ובנדון דידן לא רציתי לעשות מעשה לילך לבית היבמה אפילו לחצרה בבית השכנים (שבזה מותר אליבא דכ"ע ומחייבין ליבם אפי' לדעת מואר"י ן' מיגאש ז"ל) מטעמים הכמוסים אצלי ועשיתיהו בביתי ובחומותי במקום בית מדרשי וקביעות תלמוד תורתי ובית דיני שבכגון דא עדיפ' מב"הכ לנ"ר וכמ"ש מוהר"י הלוי ז"ל וז"ל בית החכם מקרי מקום מפורסם כמו ב"כ וב"מ ואדרבא לענין זה עדיף טפי בית חכם כי ב"הכ מקום מוכן להתפלל ונאמר בו כי ביתי בית תפלה יקרא וכו' ובית החכם דיינא דמתא דמי טפי לעלתה יבמתו השערה דתרגומו תרע ב"ד עב"ד. והסכים עמו הרב כנה"ג וכנז"ל ולענין שהיתה בושה לצאת עשיתי בזה האופן שביום ההזמנה אחר מנח' רביע שעה קודם שקיעת החמה הלכנו לבית הכנסת והתודינו ואח"ך באנו הדיינים והנוספים והעדים לביתי לבית מדרשי ושם קבענו מקום ושלחנו אחר היבם ועשינו הי"ב חקירות וביני ביני חשך היום ועבר כמו שעה מן הלילה והלך היבם לדרכו ותכף בלילה באתה היבמה ועשינו לה זירוזים הראוים לה והבדיקות (וכמו שכן נראה מכ"י הרב הגדול מוהרי"ך ז"ל שבידי שגם היא תבא ביום ההזמנה מה שאינו נראה כן מכל סדרי חליצה המודפסים) וישנה בבתינו עם נב' תמ"ה וביום שלאחריו אחר התפלה סדרנו החליצה ונפטרה בחליצה כשרה ובאותו היום סעדה אצלי ובלילה הב' לעת צאת רגל מן השוק הלכה לביתה לחט"ול. כ"ז אני כותב למעשה שכן עשיתי הגם שהיתה יבמה זאת ראויה לילך אצלה מכמה טעמי תריצי ובפרט בזמננו באיברופה שדינא יתיב להקל לעם הארץ ובפרט לעשירים כל מה שבידינו להקל (כפי מה שמסיעים ספרי הפוסקים) ולא יבואו לזלזל במצות וכ"ש ב"מ שלא יבואו להתיר הזיקה בכח אלי הארץ כי מי יודע אבל מפני טעמים הידועים אצלי השתדלתי במת"ק ורצ"ן לעשותו בביתי בבית מדרשי אבל לעולם לענין הלכה למעשה דינא יתיב שבודאי מכאן ואילך כל החליצות יהיו בבית הרב המורה והוא מצוה מן המובחר אם מטעמים שכ' מוהר"י הלוי ז"ל והיא מטעמי' שנתחדשו באיאורופה כי בעונו' מצות בזויו' מפני מכה של ערו"ב כי אעיקר' קאי וא"ל להאריך כי יודע בעמים כי מכה זו עד הצואר הגיעה והחכם עיניו בראשו שלא לעשותה בב"כ וב"מ מקום מפורסם לנבלים ולמתלוצצים ופוק חזי בזמן מוהר"י מברונא ז"ל שנתן חליצה במקום מפורסם ודחקו כ"ע לראות מעשה החליצה ושחקו לפי שהיו זקן וזקנה משובשים וכאשר התחילה לקרות מאן יבמי דחקו כמעט שנפלה היבמה על פניה ומתוך כך נתבלבלה וגער בהן הרב עד ששתקו ועכ"ז נתבלבלו עד שכמעט היו רוצים ליתן חליצה אחרת יעו"ש בתשובת סימן ד'. ואם בדור הרב אירע כ"ז השחוק והקלות ראש והבלבול מריבוי העם מה נעשה בדורותינו ובאיאורופה וכאמור ומפורש לעיל כי ע"כ הריני גוזר ברא גזרה דאוריתא שכן ראוי לעשות ואין לך סיג לתורה גדול מזה ואין לדיין אלא מקומו ושעתו ולא עוד אלא שגם אם נראה להרב המורה ולדיינים אשר עמו כי היא אשה יקרה מאד או קרוביה אנשים פשטנים (ודי לחכם) והיבם מתרצה להיות החליצה בביתה ימחלו על כבודם ויקבעו שם דוכתא ולא יבואו לראות כבלע את הקדש. ואפילו משמוע דברי אפקירותא נגד תורתינו הקדושה וחקיה האלהיים ושומע לנו ישכון בטח ושאנן. ועיין תשב"ץ ח"ב סוף סימן ק"ף ודוק:

ה' שמנהגם היה לצאת ביום ההזמנה הג' דיינים והב' נוספי' והעדי' והשמש לפניהם והמנעל בידו ומסבבים כמעט רוב הגיט"ו והשמש קורא ומודיע לכל העובר שיש חליצה למחר בב"הכ לפרסם הדבר והשתא הכא כי אל ה' ויאר לנו כי נפתחו שערי הגיט"ו וכל כתליו הפילו ארצה מטעם המלך האפיפיור וגדוליו גמרתי אומר לבטל פרסום זה בשוקים וברחובות שהרי אעיקרא דמילתא דבר זה אינו לעיכוכא שכל עיקר טעם פרסום זה היינו משום כדי שידעו העולם דחלוצה היא ולא לנסבה כהן ועוד דליתו אינשי ולקפצו עלה וכדאיתא בפי' מצות חליצה דק"א ע"ב עי"ש בפרש"י ובמאירי שם והאמת דאגב רהטאי לא מצאתי בספרי המפרשים טעם נכון מאי שנא חלוצה מגרושה והלא גרושה נמי אסורה לכהן הדיוט והתם מאי שנא דלא צריך פרסום כל עיקר ובפרט האידנא דכתבינן וקרעינן מגזירת התלמוד ואילך ומה שאני יכול לומר אגב רהטאי דבשלמא גרושה מפורסם הדבר ממילא כיון שאינה בתולה ואינה אשת איש א"כ ודאי יצא שמה בעיר גרושת פלוני והא בעלה קיים וכיוצא. אבל חלוצה שמעיקרא אלמנה היא ואלמנה קרו להצריך פרסום יותר שמא ישכחו החליצה שבנתיים ויקראוה בשם אלמנת פלוני ולא חלוצת פ' זהו מה שנראה לי לפום ריהטאי שלא חפשתי כ"א על על ושוב מצאתי לענין גרושה קרוב לדעותיהם אלו בתשו' תשב"ץ ח"ב סימן קפ"ט עי"ש ודוק. איך שיהיה עכ"פ פרסום זה נראה דכמעט לאו לעכובא שהרי כל מעשה ב"ד קלא אית ליה ודי בזה. וכ"ש שכבר יש ב' נוספים מפני טעם זה לבד וגם העדים וגם השלמת מנין העשרה והותר שכל הדינים האלו איתנהו בחליצה ולא בגירושין ועוד שהרי אנו קובעין מקום מבערב שגם זה הוי לפרסומי מלתא וכמ"ש מוהר"י הלוי ז"ל. נמצא דכמה דברים אתוספו בחליצה יותר מגרושין מפני הפרסום ועוד אימתי ניקום ונזיל כרוכלא ובפרט בשוקים וברחובות דעוברים ושבים כל האומות ומתלוצצים מראות אמבוהה דגברי והשמש לפניהם נוטה לצד ימין ומדבר עם איש פ' ומודיעו החליצה ונוטה לשמאלו ומודיע לאחר ג"כ ונראה דבר זר שאין אחריו כמוהו והרב וכל הב"ד והנוספים אחריו ואין לך לעג הגויים גדול מזה והלא הרמב"ם עקר תקנת חכמי התלמוד בחזרת העמידה מפני לעג הגוים כ"ש באופן כזה לפשוט נבלתנו בשוקא ולהודיע החליצה וסוף כל סוף דבר שלא בא מפורש לא בתלמוד ולא בשום פוסק והרב מוהר"י הלוי ז"ל שכתב שבויניציא ופאדוב"א מכריזין בכל הגיטו"ס. לא כתב שהולכין כל הדיינין. והנוספים והעדים אחרי השליח ב"ד לסובב נתיבות אלא שהשליח ב"ד מכריז בגיטו"ס. וזאת שנית שעכשיו אין כאן גיטו"ס והפרוץ מרובה על העומד והגיט"ו שהיה מקודם עכשיו דרך לרבים מהנוצרים דבר פלא. עד שלשעבר הסכמנו שלא לצעוק מנחה ותפלה וערבית ותקון חצות.כי קבענו שעה ברחוב ב"הכ בשביל בטול ענין זה.והלא דברי' ק"ו תמידין כסדרן נתבטל ובעונו' שלא להכריז מה שהוא במקום קרבן כ"ש נוספות כאלו אשר אין להם שחר ושורש ויסוד כי אם לתוספת דבר והלא מנהג ירושלם תוב"ב אינו אלא להכריז בב"הב בבקר דוקא ותו לא. ועל זה גמרתי אומר סיברי זו בכל הה' ב"כ גם בלילה שקודם החליצה וגם בבקר ובזה יצאנו גם מידי מנהג זה שיותר מצוי שישמעו הדבר בב"כ ממה שישמעו בחשאי מפי השליח בשוקים ואותה אמבוהה דגברי על לא דבר ובכן דא תהא למיקם שמכאן ואילך כן יקום דבר. והיינו שילכו הדייני' לב"הכ עם הנוספים ומשם ילכו למקום ההזמנה בדרך ישר בלתי סיבוב כלל והשמש לפניהם בלי מנעל בידו ולא שום תנועות אחרות כי אם בדרך פשוט דוקא ותוכרז החליצה בלילה וביום בכל הכ"כ ב' פעמים לילה ויום ולא יעשו הפורמאליט"א בשוקים וברחובות וכל המשנה ידו על התחתונה ובפרט במדינות האיאורופה כי תחלואי הנפש גברו עד להפליא ה' יטע בלבנו ובלבם אהבתו וחשק מצותיו חקיו ומשפטיו כי"ר:

ו' שמנהגם היה שמכלל אסיפת הדיינים. והנוספים והעדים היו נמנים ונאספים ממוני העיר ואני שמעתיהו מנהג זה יום או יומים קודם החליצה מפי מע' החבר כמוהרי"ף נר"ו ובאמת אשתוממתי על המראה מה לכהן בבית הקברות? מה לענין אנשי' סוחרים בענין חליצה? מה שלא נשמע בשום מקום ולא נמצא בשום ספר ובודאי שגם ענין זה הגם שאינו כתוב בספר תקנות שלהם כדי לטעון טענת מנהג (ועיין משאת משה א"הע סי' כ"ז הגאון מר זקני חקרי לב א"הע ד' צ"ד ע"כ מוהריק"ש סי' ו') מ"מ מהיות טוב אל תקרי רע כיון דבענין חליצה בעינן פרסומו של דבר א"כ מה טוב שיהיו נקראים גם הממונים ויתפרסם הדבר עם יקירי העיר זהו מה שיכולתי למצוא טעם לשבח למנהג הלזה הגם שהוא בתורה שבע"פ ואינו נקבע עי"ז כנודע. אבל באמת תברא בצידה כי מה כחנו יפה לחיב לנשים יקרות להתבזות בפני גבירים ואנשים סוחרים והלא מקרא מלא דועמדו שני אנשים אשר להם הריב לפני ה' ולפני הכהנים ומקרא דשמוע בין אחיכם נדחו מפני כבודן של נשים יקרות ולא יראו החוצה ושולחין להם שני סופרי הדייני' ואפי' לילך הב"ד לביתם שבזה מתקי' כל כבודה בת מלך פנימה עכ"ז כתב מוהריק"ש ה"ד הרב מט"ש ח"מ סי' קכ"ד סוף הג"הט דלא ילכו לביתם הב"ד גופיה מפני כבודן שלא יתבישו להראות בפני הב"ד ע"כ יעוש"ב כ"ש הכא דאינו ענין מצוה ולא כתוב בשום ספר מה כחנו יפה לחייב לאשה יקרה או לאיש יקר להתבזות בפני אנשים סוחרים בדבר דלאו מדינא חיובים וצערא דגופא לא ניתן למחל. והדבר נודע ומפורסם שיותר מתביישים מאנשים כגילם ממה שמתביישים בפני הדיינים ותופשי התורה דנדמה להם כאלו תיפשי התודה לכך נוצדו וזאת חובתם ויעשוה וכן באנשים המוני עם או החכמים וזהו טבעו של עולם ע"ד כלום מתקנא כי אם חכם בחכם גבור בגבור עשיר בעשיר והוא פשוט והוצרכתי להאריך בכל זה ביודעי ומכירי טבע אנשי איאורופה שאם הוחזקו בדבר אחד גם בלי טעם סדרי בראשית משתנין ואותו ענין שאין בו ממש כל רוחות שבעולם אין מזיזין אותו ממקומו ועולים ויורדים בו והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על רוב החומרות שלנו שמן הדין אין בנו כח לשנותם ותשחת הארץ כי ע"כ הארכתי בכל זה ולומר שאם יהיה האופן שהחולץ או החולצת או קרוביה' מגדולי העיר ומאנשים פולטקין שבה ורוצים הענין בהחבא ר"ל בלי כל הפורמאליטא כי אם במה שכתוב בספרי' דינ' יתיב לעשו' רצונ' ולא נבא מן הקל אל החמו' ב"מ ובפרט בארץ האיאורופה כנודע ובפרט בדבר כזה שאינו כי אם מנהג שהונהג מדיליה כדאי דין נשים יקרות ושינוי הזמנים לדחותו באמת הבנין ואין כאן משום ליחא דמניעת כבוד לממונים כל שאינו ענין פרטי וכשיש טעם מספיק כבר כתב הרב מנחת יעקב סי' א' שביד פרנס העיר לתקן תקנות ולשנות מנהג קדום ועיין להרב הגאון מ"ז חק"ל י"ד ח"ב ד"ה ע"ג דברוב הקהל אליבא דכ"ע יכול לתקן כל זה אני כותב לשרש אחר המחלוקות וההקפדות ולא יבואו לראות כבלע את הקדש אבל בשאר אנשים פשוטים ובינונים אדרבא מנהגם יפה וכל מאי דמתפרסם הדבר בפני אנשים מכובדים כמו ממוני הזמן שפיר דמי ושומע לנו ישבון בטח כיר"א:

ז' שלא היה להם סדר ההתרות והמודעות בלשון איטאלקי שהוא הלשון שמבינים ודינא יתיב לומר הדבר בלשון שמבינים כמ"ש הרב הגדול מוהרי"ך ז"ל בס' בתי כהונ' ח"ב דע"ח ושאר הפוסקים ועי"ש בבתי כהונה שצריך ג"כ המסדר לפרש לחולץ או למגרש מהו מודעא ואח"ך יבטלנה וע"כ סידרתי להם בלשון איטאלקי דברי הדיין בהתרות בתשו' החולץ שרצונו בהתרות על ב' אופנים אם נשבע לתת חליצה ויתירו לו ואם נשבע שלא לחלוץ ויתירו לו ושוב פירוש לשון מודעא ואח"ך שאלת הדיין לחלוץ אם רצונו לבטל המודעות ותשובת החולץ בביטול מודעותיו ובפיסול עדיהם:

ח' מעשה שהיה בחליצה זאת שאחר שגמרנו חליצה והלכו להם הדיינים והנוספים נזכרו הב' דיינים וחזרו לומר ששכחנו מלה זהירה לבל תנשא לכהן ואני תכף נכנסתי עמהם לבית והזהרנו אותה ואמרתי להם שענין שכחה זאת הא גרמא מפני שלא נכתב בסוף הסדר חליצה כאשר כתוב שם כל סדרי הדקדוקים ויצאתי לחפשי חיפוש מחיפוש בכל סדרי חליצה הנמצאים בידינו סדר שבטור ושבש"ע ושבס' בית שמואל ומשפטי שמואל דקס"א ובנימין זאב ומוהרשד"ם סי' ק"ה ומוהר"י אדרבי ומוהר"י חאג"יז ז'ל והכנה"ג והרב יד"א והרב גט פשוט בסדר חליצה למוהר"יב ז"ל והשמש צדקה והדבר משה והפחד יצחק והזכור לאברהם וגם הסדר חליצה שבת"ת מלוקט מס' שמש צדקה ובכ"מ מכת"י וגם סדר חליצה שבידי כ"י מהרב הגדול מוהרי"ך ז"ל וגם סדר חליצה של מוהר"ם מפאדובה שכולם השמיטו הזהרה זאת ואינם מודיעים לה כי אם שתנשא תכף וע"ז נאמר אם טו"ב רבנים גדולים לא שנו אנן מנין לן ודי בכל הפרסומים שנעשו והרי גם בסדרי הגטין לא נמצא זירוז זה בכל הספרים הנז"ל (זולת השמש צדקה לבד ולא ידענא מנין ליה) ומהיכן בא להו ואם כה יאמרו מהיות טוב אל תקרי רע הגם שלא בא בספרים מה יענו ביום שידובר סדר גט חליצה המובא בכנ"הג ובסדר חליצה שבס' גט פשוט ובשמש צדקה ומועתק בכ"י אשר בת"ת יכב"ץ שכתוב וז"ל שריניהא לפלונית דא למהך להתנסבא לכל גבר דתצביין ואנש לא ימחא בידא מן יומא דנא ולעלם ע"כ הרי דלא זאת דאינן מזהירין בתוכה שלא תנשא לכהן אלא אדרבא מתירין אותה בכללות לכל גבר דתצביין שעי"ז תוכל להנשא לכהן שגם כהן בכלל גבר דתצביין אלא מאי אית לך למימר דכיון דכותבין שהוא גט חליצה ממילא כבר תדע דחלוצה אסורה לכהן ולא שייך למכלל כמה שכתוב לכל גבר דתצביין גם את הכהן כי כולי האי לא טעו אינשי במה שמפורש בתורה ועיין להגאון הרמ"ז בחק"ל ח"מ ח"ה סי' פ"ו דק"י ע"ב דכתב בפשיטות דבדין מוסבם בלי חולק לא עבידי אינשי דטעו עי"ש כ"ש במה שמפורש בתורה שבע"פ והרי אפי' בגזרת חרם שלא להוציא לעז על החליצה שמובא בכמה סדרי חליצות מהראשוני' כתב מור"ם שאין נוהגין כ"ש בדבר כזה שלא הוזכר לא בסדרי גטין ולא בסדרי חליצות ולא אחד מני אלף סדרי חליצות דודאי אין לאומרו ולהזהירו ודיינו שנעמוד בשלנו כי ע"כ אחר דאותני כמה גדולים צדיקים שלא הזהירו וגם נוסח גט חליצה הנותן אצבע בין שיני ע"ה באומרו לכל גבר בסתם בלי הזכרת חוץ מהכהן ודאי שנאמר שכל המזדרז יותר נקרא הדיוט וה' יצילינו משגיאות: