כרך של רומי/יג

סימן י"ג לוויין יע"א שאלתני אהובי הרב החוקר התורני יעזרך אלהים להעתיק לך אחת מצוואות הרב שולחן גבוה הבאות בריש ספרו י"ד ח"א הצואה העשירית אות באות כי אין הספר מצוי אצלך ושאודיעך מאיזה מקור חצבה הרב ז"ל כי לפום ריהטא לא מצאת ידיך בבית המדרש:

תשובה הא לך נוסח הצואה העשירית. עוד אני מצוה לחברה קדושה שתכף אחר פטירתי שיפשטו אותי כל בגדי ויניחו אותי ערום ועריה כאשר יצאתי מבטן אמי רק שיכסו טפח מלפני וטפחים מלאחורי ויניחו אותו ע"ג קרקע בלי הפסק סדין או טאפיט או שום דבר אחר וכה יאמרו החברה הקדושה: אם נתחייב הנפטר הזה סקילה יהי רצון שיהא זה חשוב כאלו נסקל בב"ד הגדול שבירושלים תובב"א וכן יעשו לי שאר ד' מיתות ב"ד כדרך שאנו עושים בערב ר"ה ועיוה"ך ואל ימנעו ממני שום דבר מד' מב"ד משום שזהו כבודי לעשות נח"ר לנפשי אולי תעלה ארוכה לי ע"כ. ועל מאי דשאיל לן מר מאיזה מקור חצבה הרב ז"ל צואה זאת לפום ריהטא חפשתי באחרונים על על ולא מצאתי ריח מזה ואפי' בס' מעבר יבוק כמעט שעברתי ע"פ כולו ולא דיבר מאומה מזה וס' יש נוחלין צוואות להרב נפתלי כ"ץ אינו בידי וכבר נראה גם מצוואת הרב שולחן גבוה גופיה שהוא בממציא ענין זה שהרי מברר הדברים כשמלה בצוואתו לומר שיעשו לו כמו בערב יוה"ך דמזה משמע שהוא הממציא ענין זה דאי לאו הכי היה רושם וכותב כמו שכותב בס' פלוני ואין ספק ששורש לדבר זה הוא ממ"ש בברכות ד"י ופסחים דכ"ו על חזקיהו שגירר עצמות אביו על מטה של חבלים ולפי דעת מוהרש"א בחי' אגדות פ"ב דמכו' מוכח להדיא דעשה זה משום כפרה ולא משום שיווסרו הרשעים כפרש"י הרי שענין הגרירה ע"ג קרקע או ד' מיתות ב"ד שהכל ענין בזיון למת הוי לכפרה אלא דיש לדחוק דאין משם ראיה כלל דמאחר עלות בידינו מתשו' הרשב"א והרדב"ז והתיו"ט הנזכרים בסי' הקודם לזה דאין בשר המת מרגיש בצער טבעי אפילו באזמל הזה ואינה מרגשת כי אם הנשמה בבזיון גופה ותו לא א"כ הא תניח כשעושין לו אחרים גרירה וארבע מיתות בית דין כמו שעשה חזקיהו לאביו הא ודאי הוי בזיון גדול שאין אחריו המינו והנשמ' מצטער' יותר מדי והויא כפרתה אבל כשהוא מצוה בדבר הזה דכבודו של אדם זהו רצונו א"כ דל מהבא צער טבעי שאין בשר המת מרגיש באזמל דל מהכא ג"כ בזיון הנפש כיון דהוי ברשותו ורצונו אדרבא כבוד גדול עושין לגוף לקיים מאמרו ומסתפינא שלא יצא הענין אל חשש יוהרא ובפרט בז"הז דאיכ' לעג כי דור הולך ומתמוט' בעונות וכבר הגענו להתחכמות שכתב הרדב"ז בסוף אותה תשובה בענין השלכת הסיד וסיים וכתב תמים תהיה עם ה' אלדיך בלי ספק (ושוב אחז"ר מצאתי להרב שולחן גבוה גופיה יו"ד ח"ג סי' שנ"ב או' ט' שהביא הדברים משם ס' הכנה וסיים וכתב וז"ל: ושאר דברים שכתבתי בצוואות שלי כ"ו צוואות כמנין שם הוי"ה ע"כ הנה אל ה' ויאר לנו למצוא דברי חפץ מהיכן הוציא השו"ג צוואותיו אלא שאין ס' זה מצוי בידי לראות אם שינה איזה דבר דאי לאו הכי הוה לו להזכירו בצוואותיו) ושוב מצאתי להרב בנימין זאב דיני קדיש סוף סי' ר"ד שהביא מצוואות הרב ר' אליעזר הלוי ז"ל שאחר שסידר צוואותיו בענין הרחיצה (ולא הזכיר מים חמין כלל ראה זה חדש באשכנזי') סיים וצווה וז"ל רחוק מקברי שלשים אמות ישיבו ארוני עמי על הארץ ויגררוני בארון עם חבל עד הקבר ובכל ד' אמות יעמדו וישהו מעט ויעשו כך ז' פעמים עד הקבר להיות כופר לעונותי וסיים בעל בנימין זאב וז"ל וכן ראוי לעשות כדי שיתבזה בעו"הז שיתכפר לעוה"ב ע"כ הרי מצאנו שורש וענף לצוואת הרב שו"ג ז"ל בצווא' גדול הדור ההוא אלא דעדין לא נתישב לי תמיהתי דאחר דהוא מצוה בדבר מה בזיון יש לנפש כי אדרבא רצונו של אדם זהו כבודו ואין לנו אלא לומר על צד הדחק דכיון דסוף סוף הוא בזיון אמיתי להאי גופא קדישא בשעת שמגררין אותו או נותנין עליו ד' מיתות ב"ד הנפש מצטערת מראות בזיון הממשיי הזה שעושין להגוף. ומה לנו שהמגררין חושבין בדעתם לכבדו בעשיית רצונו סוף סוף המנהג הוא בזיון החלטי לגוף והנפש הרואה בזיון ממשיי כזה בפועל גמור ודאי מצטערת הרבה וכיון שיצא הדבר מפי כמה ראשונים אין לנו אלא להפך בזכותם כי אינון הוו בקיאי טפי מינן בענין האמונות והדעות והוא ברור:

ותא אחוי לך ידידי השואל! דבר פלא שאירע היום הזה ממש פה רומי יע"א שהיום הזה שאני כותב לך תשו' זאת אירע שנלב"ע איש יהודי פשוט א' וציוה שיעשו לו ד' מיתות ב"ד וחדא מהם היא הגריר' במקום סקילה והיה מנהגם שמגררים המיטה מפתח בית החיים עד הקבר ואין ספק שמנהגם זה לוקח מצוואת הרא"ה המובאה בס' בנימין זאב סי' ר"ד הנז"ל ואנשי החברה סירכייהו נקטי ואזלי וקיימו צוואתו ולא שאלו את פי וכשנתודע הענין להעומדים על הפקודים ממוני הזמן שלחו לפני חד מהם המו"ן כה"ר מנוח עזכאריאל נר"ו לדרוש את ה' אם יצאת מפי הוראה זאת שיש בה לעג הגוים עד להפליא יען בית הקברות הוא בתוך שכונת הנוצרים ולפניו כמה שוקים ורחובות ופלטרין גדולים ואינם בני עמינו רואים מנגד מרחוק את כל הנעשה וכדי בזיון ולעג הגוים אדיר וחזק ועם שבאמת דבר זה הונהג מאז השנים חדא שלא היה דבר פשוט כי אם לאיזה גדול הדור שהיה מצוה כך אחת לששים או לע' שנה ועכשיו הותרה הרצועה שכל המוני כי נגע יראת ה' בלבבו מצוה צואה מכוערת כזאת ועכשיו כי רוח עלמא והנוצרים דעתם עלן לקרבנו באהבה וחיבת התורה דבר פומביי זה גורם חילול ה' גדול ולעג מופלא שאין אחריו כמוהו ואני עניתי לו כי גם אנכי לא ידעתי בלתי היום כי לו ידעתי קודם לכן הייתי עומד בפרץ לבטל מנהג הזה בכל כחי ונומיתי לו הא קמן תשו' שאני כותב לוויין יע"א ע"ד פתגם והוא פלא כמה כחו של מקרה. ואומר:

הנה אם באנו לבטל המנהג מכל וכל ר"ל שכל מי שיצוה הגרירה והד' מיתות ב"ד גם בהיות המת בביתו ובחומותיו שלא נטה אזן לצוואתו הא ודאי אין כחנו יפה דאין לך מצוה לקיום דברי המת גדול מזה שהרי הכל הוא בשלו ואין נוגע לאחרים לא בגופם ולא בממונם א"כ דינא יתיב לקיים כל צוואותיו לכפר על פשע ולמחול אשם וכבר יצא הדבר מפומייהו דרבנן קדישי לקדושים אשר בארץ המה ומי יבא אחריהם? אבל מה שהדין נותן לבטל הוא דוקא אותו הפומביות לגרר המת מפתח ב"הק עד הקבר כצואת הרא"ה המובאה בס' בנימין זאב הנז"ל דלא תהיה צוואה זאת גדולה מתקנת חכמי התלמוד בחזרת העמידה שבא הרמב"ם ז"ל וביטלה כמבואר בתחילת ס' מעשה רוקח ובתשובות הרדב"ז הישנות סי' ך' וסי' צ'"ד (ובמ"א הארכתי על זה בכל מה שכתבו האחרונים בזה) ועיק' טעמו משום לעג הגוים וכשנעריך לעג הגוים שבנדון חזרת העמידה ללעג אשר בנדון שלפנינו יעלה באחד ומאתים ואת האלף ולאין קץ כי אין לך חרפה וקלסה לחיים ולמתים גדול מזה ומה כחו יפה של מת הזה לחייב לאחרים שיתבזו בפומבי עצום כזה והוא בזיון אדיר וחזק נוגע לכל הקהלה שאין אחריו כמוהו עד שאין צריך עליו ראיות ומי גבר יחיה ולא ירגיש בלעג הגוים ההחלטי הלזה? ועיין להרב חיים שאל ח"א סי' ל"ד שנשאל על רב המקום שציוה עליו שלא יספידוהו והקהל טענו שזהו כבודם להספידו וכמעט יש חילול ה' בין הגוים והמון העם. והרב ז"ל צידד כמה צדדים להראות במופת חותך דלית בקיום צוואה זו מניעת כבודם כיון שמספידין אותו בביתו ואז יאמרו בגוים כי זהו מקומן של שבחין יעו"ש נמצא דאי לאו טענת הרב ז"ל להכחיש החילול ה' שבין הגוים וגם טענת מניעת כבודם הויא טענת הקהל שפיר טענה אפי' בדבר שהוא בשוא"ת כמו מניעת ההספד כ"ש בבזיון מבהיל כזה לגרור המתים מפתח ב"הק עד הקבר בק"ע מפורסם כזה הא ודאי אין כח ביד המת לצוות כזה ואין בו ריח מלד"ה אלא אדרבא הוא חילול ה' אדיר ונורא כי ע"כ גוזרני בכח תורתנו הקדושה על קהלתנו רומי יע"א ועל כל אנשי החברות ההולכים לבית הקברו' שאם באולי היה מי שציוה כזה ר"ל שיעשו לו איזה בזיון פומביי כגרירה וד' מיתות והדומה שאסורי' לקיים צואתו חוץ מביתו בשום אופן שבעולם כי אם דוקא באם שאירע שאיזה איש מאישי ישראל הקטנים עם הגדולים אפי' רב גדול אם יצוה כזאת תכף הקרובים או אנשי החברה יודיעו הדבר לאנשי המעמד הקדוש הי"ו והם יצוו לעשות לו כצוואת הרב שולחן גבוה שהכל היה בביתו ובחומותיו מן האגף ולפנים ושום זר לא יקרב לראות מעשה זר כזה כ"א אנשי החברה הקדושה אנשים אשר יבררו אנשי המעמד הנז"ל הע"י כי עפ"י יהיה סדר הנהגת קיום צוואה זאת על פי האמור דוקא ותשקוט הארץ: