כרך של רומי/ז

סימן ז'

טריאסי סדר ויקרא ה' אל משה.

נהירו דעיינין ה"ה הרב המוסמך מזרע היחס בנן של קדושים כמוהר"ר משה ישראל חזן נר"ו יאיר ויזהיר אכי"ר.

שאלה ליעיין מר לענין דינא לכתחילה ישראלים הדרים בשדות רחוק קצת מן העיר והם בתוך התחום וחפצם ומאויים להתפלל עם הציבור. ולא יוכלו לבא לב"הכ על רגליהם מחמת זקנותם אם יכולים לילך בקרון ובהמות שלהם ונכרי מוליכו דלא נעלם מזיו עינו תוספות בריש פרק מי שהוציאוהו שכתבו וז"ל רצה רשב"ם ז"ל להתיר ליכנס בקרון בשבת ונכרי מוליכו חוץ לתחום וחזר בו משום יפגעו בו לסטים אי שמא ישכח וירד ואין לו אלא ד' אמות ור"י אוסר אפי' ליכנס בערב שבת כיון דאפשר לירד בשבת ועוד אם בהמה מנהיג בקרון פשיטא דאסור להשתמש בבעלי חיים שמא יחתוך זמורה עכ"ל ולזה עמד השואל ושאל אם זהו דוקא בשבת וחוץ לתחום אבל ביום טוב ובתוך העיר דליכא שום חששא לחתיכת זמורה אם מותר לכתחילה לילך בקרון ובהמתו של ישראל ונכרי מוליכו למען ינוח כתיב אבל ביום טוב אינו מצווה על שביתת בהמתו והא דאמרינן אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש אליבא דב"ש היא וב"ה הלל מתירים כמה דברים ואם אסרינן בבהמה של ישראל משום דשמא ילך גם בשבת ועובר על שביתת בהמתו אם הקרון והבהמה של נכרי המוליך הקרון מהו? לכל זה יורנו המורה ושכמ"ה כ"ד החותם באהבה נאמן בברית ואהבת מעלתו :

ע"ה יצחק גואיטע

קורפו י"ג לח' ניסן בצר הרחבת לי לפ"ק.

תשובה אחד המיוחד. תורה וגדולה במקום אחד. מ"פ הרב המובהק זקן ויושב בשבת תחכמוני כמוהר"ר יצחק גויאטע נר"ו יאיר אכי"ר :

שאלת חכם הלא היא כתובה בספר ויקרא ה' אל משה קבלתיה לנכון. ועם כי מה ידעתי ולא ידע מר. בענין פשוט כזה. עכ"ז לעשות רצונו חפצתי להתטפל להשיב לו תכף מקבלה ואילך. והיתה תשובתי על רגל אחד כי בא מועד :

ואומר חמדת הלבבות! הא ודאי לא נעלם מעיני קדשו כי ענין תפלה בצבור אין לו זכר ורושם בין המצות ואפי' מדרבנן. ודי לנו מאי דאתמוהי קא מתמה רב נחמן מאריה דתלמודא לרב יצחק (ברכות ד'ז ע'ב) כשאמר לו שיתפלל בשעה שהציבור מתפללים. צעוק צעק לאמר לו. מאי כולי האי? והכי הלכתא. כי אפי' מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן לא נפל כ"א בעיקר חובת התפילה הא ביחיד אם היא מדאורייתא או מדרבנן. אבל בציבור אין ריח מצוה בדבר. וכאשר הארכתי במקם אחר אורך היריעה. ועיין בית אלהים למבי"ט שער היסודות דפ"א ע"ד ואכמ"ל עוד. וגם ענין קדושה מקרא דנקדשתי. אינו אלא אסמכתא בעלמא. וכמ"ש הר"ן ז"ל והדברים ארוכי'. ואם ירצה אחר החג אצוה להמעתיק שיעתיק לו פס' א' ארוך ע"ז שיש לי בחיבורי הקטן כרך של רומי ומשם בארה. ועיים תשו' בשמים ראש סימן קנ"ח שכת' וז"ל. ומודה אני לך שאין דוחין שום שבות הקל לקיים מצות תפילה בציבור ובקל יכולים לדחותה כמו שאמר רנב"י לא יכילנא. ומוסכמת תשו' שאת הרבה עם מ"ש הוא עצמו בתשו' כלל ד' סימן י"א. ואחר שיתברר דבר זה לאדוני כשמש בחצי השמים. שמצות תפלה בציבור אינה ריח מצוה אפי' מדרבנן בדור הרע הזה? והלא מצות לוית המת שהיא מצוה דרבנן ויש מי שמנו אותה לדאורייתא ואסמכוה אקרא עכ"ז הוא בא בתורת האדם להרמב"ן ופסקו מרן בא"ח סימן תקכ"ו סק"ז ויעו"ש דמשום זילותא דיום טוב שני נגעו בה. ואם בהלוית המת שיש בו ריח מצוה כך בתפילה בציבור שאין לה שורש וענף בתלמוד לכל יחיד ויחיד. (כי אפי' איכא מצוה. על הצבור רמיא כמו הקרבנות. ולא על היחידים כאשר הארכתי) עאכ"ו. ויעויין להרב חוות יאיר בסימן קי"ב מה שהאריך ע"ז והוא נידון דידיה ממש בהליכה לב"הכ מעבר הנהר עם ספינה קטנה וסיים דבריו וז"ל. ואפי' בביטול מצוה דרבים ובר"ה לא נ"ל להתיר ליחיד לבא בספינה להשלים מנין ולתקוע ולהתפלל ברבים אף אל פי שיש כאן ביטול כמה מצות דאין לנו מאזני צדק בזה. יעו"ש ובתשובה הנזכרת לא חדלתי מלהטפל בתשובה זאת ולהביאה בכור הבחינה עם מ"ש כל הפוסקים בענין הביטולים. ומכללם מ"ש בתשובת בשמים ראש סימן שנ"ט. ועם מ"ש הרב האר"י הח"י עצמו לעיל סימן ט'. ועלתה מצודתנו דבאמת דינא קא משתעי ותכלית הענין כך הוא. דאף על פי דאנו מתירים בז"הז כמה מיני הוצאות מפני שאין לנו עתה ר"הר וכיוצא מאלף קולות וטעמים מספיקים. עכ"פ כדי לקיים איזה מצוה קלה או חמורה דינא יתיב שלא להתיר אפי' איסור קל מדרבנן בשום אופן. שהרי מאחר שראינו שחכמים העמידו דבריהם. וביטלו כמה מצות. ומן הדין עד היום (שאין לנו ר"הר דאורייתא) ולמחר בכלל. אנו מחוייבים לקיים מאי דאמור רבנן. ולבטל כמה מצות מהטעם שכתוב בתשו' בשמים ראש הנז"ל. א"כ בכל מצוה ומצוה איתא להך טעמא שאם התיר בשביל תפלת ציבור וקריאת ספר תורה הקל למחר מכ"ש יתירו בשביל ערל ואזמל ושופר החמורים מדאורייתא. והוא ק"ו אדיר וחזק. וע"כ דינא יתיב שלא לסמוך ולהתיר אפי' שבות דשבות בשביל שום קיום עשה. זהו באמת תכלית כונת האר"י הח"י ז"ל ואם קיצר. והם דברים קרוים והולכים לתומם בפשטי הסוגיאות הגדולות. והשמועות הרחבות ואכמ"ל עוד ומעתה יקבל תשובתו כולה כמות שהיאץ ותמהני עליה דמר שיחל"א. דאחרי שנפסקה ההלכה דאין בין יום טוב לשבת כי אם אוכל נפש והוצאה וההבערה מה לנו לידע איך נפלו הדברים מתחילתן במחלוקתן הידוע והמפורסם? כי המחלוקת אשר נפסקה הלכה בש"ע שוב אינה עושה חיל לשום ענין. ובקושי מצא הרב חכם צבי סוף סימן צ"ט לסמוך על חולק של פסק הב"י בשעת הדחק והדברים ארוכים. כ"ש בדור הרע הזה כי אין ספק כי המורה המתיר דברים כאלו הא ביחיד בלי ועד חכמים גדולים שבכל חלקי הכדור הגדולים בחכמה וביראת חטא. הא ודאי עבריינא יתקרי וידוע כי דבר התמוה לרבים אסור להורות אפי' שהוא התר מכל הצדדין ומ"ש הט"ז שם ביו"ד סימן רמ"ב סק"ט. כבר כתבתי בפסק אחר שהוא בדבר שיהיה על משקל תשו' הרשב"ש סימן תקי"ג. ולא בדברים דהונהג בהם איסור לכ"ע וכיוצא לזה. כי ע"כ כל עיקר שאלתו אינה אלא ודאי כי אם למרס בדם אהבה מר"ס מרס"נא כי חלילה לי לחשוב כי מני"ר נר"ו שלם בחכמה וביראת חטא יסתפק בדבר פשוט כזה. ורק אין דבר שו"ט יגדל ממעל לחש"ב ויז"ל רנ"ו ראות נה"ר גם חסי"דה ובנפש נענה. דוה לבב. אין דעתו מיושבת עליו כי גרשוני היום מהסתפח בנחל' ה' נחל' זו ירו' עד ישקיף ה' משמיה ויוציאני מכור הברזל. ונתן לי לחם לאכול ושבתי בשלום אל בית אבי בית פלט"י א"ל בי"ן עז"ן.

המשי"ח