כרך של רומי/ה

מעשה בא לידי פה רומא בשנת התרי"ב שהתחילו הגשמים ביו"ד חשון והתמידו עד ראש חדש כסליו ועדין בהיום הזה מתמידין והולכים וטשטשו הקרקע הפלא ופלא וכבר עלה השער על חד תרין וכל עובדי אדמה בוכים למשפחותם מבקשים ללחם ואין. וע"כ נתתי אל לבי לעמוד על שורשן של דברים וראיתי למרן הב"י ז"ל בא"ח סימן תקע"ז שהביא תשו' הר"ש בר צמח על כעין נדון זה ובקשתי אחריה בתשובות התשב"ץ ובתשובות יבין ובועז ולא מצאתיה ושוב חפשתי בתשו' הר"ש בנו ומצאתיה לארכה ולרחבה בסימן קע"ג וראיתי שפלפל כחכמה וברר הדברים כשמלה וזו הלכה העלה. שמה שאמרו בגמרא שאין מתריעין על רוב גשמים שאין מתפללין על רוב טובה היינו כשאין מזיקין ומקלקלין אלא שהם לטורח על הבריות בלבד. הא כל שיש בהם היזק מתרעין. והדבר הזה כמעט שאין להביא עליו ראיה שמחיוב השכל הוא. שכל מה שיקלקל ומפסיד. רעה הוא ולא טובה. ולא אמרו אלא על רוב טובה. אבל על הרעה וכ"ש כשהיא מרובה מתפללין עד שיענו ואין צריך שיהיו כל כך מרובין וכו'. עכ"ד יעו"ש בד"ל סוף ע"א וכן כתב שם בתחילת העמוד כיעווין בדבריו באורך שנסתייע מכמה פוסקים. ומדברי רש"י המפורשים והמבוררים. ולדעתי הם דברי הטור מבוררים: שהרי פסק מתפללין על כל צרה שלא תבא עליהם. חוץ מעל רוב הגשמים שאין מתפללין על רוב הטובה. וה"מ בארץ הרים שצריכה לרוב גשמים. אבל ארץ מצולה שרוב גשמים קשין לה. ולא עוד אלא שמפילין עליהם בתיהם אין לך צרה גדולה מזו ומתפללין עליה ע"כ. הנך רואה שתחילת דבריו כמעט אינם מובנים דמתחילה קורא אותה צרה. שהרי כתב מתפללין ע"כ צרה שלא תבא חוץ מעל רוב הגשמים. נמצא דרוב גשמים צרה שמה ובכלל היתה. ולמה יצאת? מפני שהיא רוב טובה. ובאמת הדבר קשה אי ספרא לאו סייפא. אי צרה שמה. לא הויא לא טובה ולא רוב טובה. ואי הויא טובה או רוב טובה. למה נקרא שמה צרה? אלא מוכרח אתה לומר דצרה היא לגבי טורח בני אדם ומיעוט משאם ומתנם. וחולאי הנזילות והדומה להנה הגורמים ריבוי הגשמים. וסד"א דמתפללים על זה. וכמו שפסק לעול בסימן תקע"ו סעיף יו"ד (ש"'ע) דמתפללין על מיעוט משא ומתן כ"ש הכא דאיכא בהדיה חולאים רעים וטורח בני אדם. ע"ז כתב שאף על פי שצרה היא עכ"ז יען שהם באים על רוב טובה ושפע וברכה רבה וברבות הטובה רבו אוכליה וכמ"ש רז"ל כי יהיב רחמנא שובעא לחיי הוא דיהיב. על זה אין משגיחין על אותו צער והחולאים הגורמים ריבויים כי בתר טובתם והשפעתם אזלינן. ומי לא ידע כי קשה יומא דמטרא ביומא דדינא? ואי לא הוו צריכין עלמא להם. הוו בעו רבנן רחמי עליהו וכמ"ש בגמרא. אלא ודאי דאין מתפללין כל עיקר על ריבוי טובה. אפילו שלפי שעה גורמין איזה חולאים וטורח ומיעוט משא ומתן. כיון דעיקרן לטובה ולברכה. אבל אי מלבד כל הצער הזה. עוד זאת שגורמין רעב ויוקר השערים מפני שמטשטשין את הקרקע. או שמפילים להם הבתים. הרי כי מלבד שאין בהם ריח הטבה לעולם. אלא אדרבא הם לענוש ולשרשי. הא ודאי אין לך צרה גדולה בכל הצרות גדולות הניכרות שם בסי' תקע"ו ובודאי מתפללין ומתריעין בכל תוקף וחוזק עד שיהיו נענים ולזה סיים הטור וכתב וה"מ וכו'. ר"ל ה"מ שקרינו אותם רוב טובה כשבאמת כן המה שעל זה לא משגחינן על הצרות הבאות באמצעותן מזרם מים רבים אבל אם אינם גורמים רוב טובה בעצמם כי אם רוב פורענות כגון שמטשטשין את הקרקע או מפילים את הבתים עד שבאופן שגורמין רעב. או יהבו שובעא למתים אחר שנעשים בתיהם קבריהם מרבויים. הא ודאי מתפללין כי צרה גדולה היא. והוא פשט דברי הטור ממש והרשב"ש ז"ל באותה תשובה לא ביאר דברי הטור הללו כל צרכם כמו שיראה הרואה. ומה עצמה חכמת מרן הב"י ז"ל שעל מ"ש הטור חוץ מעל רוב הגשמים רשם אותה בחוני המעגל בדי"ט דתענית. ועל מ"ש הטור וה"מ כארץ הרים וכו'. רשם אותה שאמרו דכ"ב ע"ב. תנא שנה שגשמיה מרובין וכו'. ועל זה הביא תשובה הר"ש בר צמח (שהיא תשו' הר"ש בנו והיא טעות המדפוס או שבאמת חשב מרן שהם תשו' אביו יען מוהר"י בירב ז"ל רבו של מרן ז"ל בעוברו מעי"ת פיס יע"א כדי למיסק לא"י תוב"ב עבר דרך ארג'יל יע"א ויעתק משם אב ובן ונכדיו. ואפשר כללם בקובץ אחד וע"ז תמצא הרבה שבושים בזה פעם משתמש בשם אביו ופעם בשם בנו ופעם בשם נכדיו ופעמים מוחלפת השיטה.) שכל שהגשמים מטשטשין את הקרקע. מתריעין ומבקשים רחמים ולא הביא כל ראיות הרשב"ש ז"ל שבלאו הכי כבר הדבר מובן מאליו. שכל שרוב הגשמים אינם גורמים לא טובה ולא רוב טובה אלא רעה ורוב רעה. ודאי צרה גדולה היא ומובן מדברי הטור ומכל דברי הראשונים ומהתלמוד גופיה במכ"ש השתא ומה כשהן באים לטובה ולשבעה מפני שמפילין בתיהם (שאפי' אם לא יאכלו בני מדינה זאת. יאכלו בני מדינה אחרת מפני השבע) עכ"ז מתפללין. כ"ש כשאין גורמין הטובה כלל אלא אדרבא רעבון לכ"ע ודאי מתפללין ומתריעין ומבקשים רחמים בכל כחם. ולא נתחדש בתשו' הרשב"ש אלא אופן ההתרעה אם הוא כסדר שאר תעניות או לא. ואופן התפלה הראויה ועל זה הביאו מרן ז"ל דברים כהויתן. אלא שיש איזה שינוים בין נוסח התפלה שהביא מרן ז"ל בשם הרשב"ש ז"ל לנוסח הכתוב לפנינו בתשובותיו הנדפסות הנז"ל.

השינוי הראשון: שמרן כתב שאין פורענות בא לעולם אלא בשביל ישראל כמאמר רז"ל. ושם כתב אלא בשבילם ונראה דכן הוא העיקר דעל אותם שאמר ותתנהג עם בניך במדת רחמיך עליהם הוא אמר שאין פורענות בא לעולם אלא בשבילם. דנוסח צריך להיות מצוחצח ודברים מקושרים ומובנים למתפלל:

השינוי השני: הוא שמרן כתב כעסת עליהם אינם יכולין לקבל והוא באמת נוסח שהתפלל חוני המעגל המובא בתענית דכ"ג ע"א. אלא שהרשב"ש ז"ל בנוסחתו אשר סידר כתב: ויהי רצון מלפניך שלא תכעוס עליהם שאינן יכולין לקבל. וכד דייקינן שפיר האמת עם הרשב"ש בשנותו מנוסח חוני המעגל. והטעם מבואר ופשוט שכיון שהרשב"ש הרכיב תפלת ריב"א כ"ג ותפלת חוני המעגל ועשאן תפלה אחת. א"כ כיון שכבר התחיל בתפלת ריב"א כ"ג והיא: שיכבשו רחמיך את כעסיך ויגולו רחמיך על מדותיך הרי אין כאן כעס. או כמו שתאמר תפלה שלא יכעוס. ואחר שסידר התחלת תפלתו באופן זה. איך יסיים. כעסת עליהם אינן יכולין לקבל? מלבד שאינו ממשפט הלשון. עוד זאת דהוו כמעט תרתי דסתרן וכמובן. אבל באומרו: יהי רצון שלא תכעוס. הוי תפלה כעין מאי דפתח בה שיכבשו רחמיך וכאן מוסיף טעם על תפלה זו. יהי רצון שלא תכעוס יען אינן יכולין לקבל והוא סדר נאה ומשובח הא לאו הכי הוי התפלה שהתחיל בה בדרך ריצוי ומסיים בה: כעסת עליהם אינן יכולין לקבל. כמתפלל בזרוע. וע"כ סידר הכל בדרך ריצוי ושפתים ישק. וראיה לדבר דלא איכפת לן אי שינה ממטבע חוני המעגל שהרי הוא התפלל שיפסקו הגשמים. ויהיה ריוח בעולם והרשב"ש וגם מרן ז"ל שהביא בשמו סידר. ויהי רצון שיהיה ריוח בעולם. והוא האמת דאיך נתפלל שיפסקו הגשמים דמשמע מכל וכל ואנו צריכי' לגשמי רצון ברכה ונדבה? ולזה לא סידר כי אם שיהא ריוח בעולם. ואין להביא ראיה מחוני המעגל כי הוא היה כבן המתחטא אצל אביו. ואם יפסקו הגשמים מכל וכל היה חוזר ומתפלל ונענה ומי כמוהו? לא כן אנן יד עניי צריך שתהיה התפלה שגורה בפינו מבלי שום פקפוק והוא ברור. וכן איתא בירושלמי ועיין יפה מראה בביאורו לשם. ולקמן נרחיב הדיבור בזה:

השינוי השלישי: שמרן ז'"ל סיים נוסח התפלה כשתי תיבות וזכור רחמיך ותו לא. והרשב"ש כתב וז"ל: וזכור רחמיך וכו'. ובעל הרחמים ירחם עלינו ברחמיו וברוב חסדיו. ויעשה עמנו לטובה אות. למען חסידיו ועבדיו. אמן ואמן. ע"כ נוסח התפלה שסידר הרשב"ש ז"ל. ומרן ז"ל קיצר בה:

הנה תחילה יש לנו לדעת מאי האי וזכור רחמיך וכו'? איזה פסוקים הם? ואיזה תפלה היא? דנראה כאלו מדבר על הידוע ואנחנו לא נדע מה הוא זה? וזאת שנית מה שהוסיף ובעל הרחמים ירחם עלינו וכו' למען חסידיו ועבדיו. על מה אדניה הוטבעו? כי זו אינה לא מתפלת ריב"א כ"ג ולא מתפלת חוני המעגל. ומהיכן הוסיף דברים הללו? ומי הכריחו? אבל כד דייקינן שפיר גם הדברים האלו בחכמה רבה יסדם ומבאר חכמינו ז"ל שאב אותם שהרי אמרו בשמות רבה פ' מ"ד זכור לאברהם וכו'. פתח רבי תנחומא בר אבא גפן ממצרים תסיע למה נמשלו ישראל לגפן. אלא מה גפן היא חיה ונשענת על עצים מתים. כך ישראל הם חיים וקיימים ונשענין על המתים אלו האבות. וכן אתה מוצא כמה תפלות התפלל אליהו בהר הכרמל שתרד אש כד"א ענני ה' ענני ולא נענה. אלא כיון שהזכיר את המתים ואמר ה' אלהי אברהם וכו' מיד נענה מה כתיב ותפיל אש ה'. וכן משה כשעה שעשו ישראל אותו מעשה עמד ולמד עליהם זכות ארבעים יום וארבעים לילה. ולא נענה. אלא כיון שהזכיר את המתים מיד נענה שנא' זכור לאברהם ובו' מה כתיב בתריה וינחם ה' על הרעה (נראה דאגדות חלוקות הם ענין זה של מרע"ה שהרי בברכות דיו"ד למדו מכאן דהתולה בזכות אחרים תולין לו בזכותו מנ"ל ממשה כיעוש"ב. ואלו הכא מבואר דכבר תלה בזכות עצמו ולא נענה. ואין הפנאי מסכים לעמוד על בירור דבר זה כי הוא חוץ מהמכיון אשר אנחנו בו) הוי כשם שהגפן הזאת חיה ונשענת על עצים מתים. כך ישראל חיים ונשענים על האבות בשהם מתים הוי זכור לאברהם עכ"ל המאמר. ועיין שם כל אותה פרשה מתחילתה ועד סופה שמאריך בזה ומבררת שצריך להזכיר חסדי אבות העולם. אם במסירת אברהם גופו לכבשן האש. ואם בעקידת יצחק בנו. ואם בתמימות יעקב וגלותו כיעוש"ב כי איני יכול להעתיק כל אותם המאמרים ארוכים. ומעתה מה מאד דקדק הרשב"ש ז"ל בנוסח תפלתו לסיים: בזכור רחמיך של אבינו מלכנו הבא אחר נפילת אפים שזה נוסחו: זכור רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה. יהי חסדך ה' עלינו כאשר יחלנו לך. אל תזכור לנו עונות ראשוני' וכו'. עזרנו בשם ה' וכו'. חננו ה' חננו וכו'. ברוגז רחם תזכור. ברוגז אהבה תזכור. ברוגז עקידה תזכור. ברוגז תמימות תזכור. ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו. ע"כ. הראתיך בעיניך שנוסח ד' ברוגז הבאים בתפי' אבינו מלכנו הם ממש מכוונים לאותו מדרש הנז"'ל. שהרי ברוגז רחם תזכור. הא' הוא רומז על פסוק כי אל רחום ה' אלהיך לא ירפך. ולא ישחיתך. ולא ישכח את ברית אבותיך. והג' אחרים. הא': זכרון אהבת אברהם. והב': עקידת יצחק. והג': תמימות יעקב: וע"ז שפיר סיים הרשב"ש נוסח תפילתו בדברים אלו. והוסיף בפירוש ובעל הרחמים ירחם עלינו וכו' למען חסידיו ועבדיו. להורות כי אין לנו להתפלל שום תפילה מבלי הזכרת חסדי אבות וזכותם וק"ו ממשה ואליהו. ואל תשיבני הרי ריב"א כ"ג וחוני המעגל לפניך ולא הזכירו בתפלתם הנז"ל חסדי אבות י"ל שריב"א כ"ג תפלה קצרה התפלל יען שהיה הדבר פתאום שאמר לו בני ברכני וברך את ה' המבורך בתפלה קצרה זו. וא"כ מתרי טעמי לא היה מקום להזכרת זכות אבות אי משום דהתם ברכה היא. ולא בסדר תפלה. ואי מטעם כי היה צריך לקצר ולא להאריך בדברים מפני גילוי שכינה. והוא ברור. וענין חוני המעגל אין להביא ראיה כי היה כבן המתחטא. עד שהיה מפליג בתפלותיו באהבתו יתברך. ופוק חזי מה שלח לו שמעון בן שטח אלמלא חוני אתה ובו'. א"כ אין להביא ראיה מנוסח תפלתו ונמצאו דברי גאוננו הרשב"ש ז"ל סמוכים לעד לעולם עשוים באמת וישר. וכן ראוי לסדר מבלי שום ריח ספק. ומרן ז"ל אפשר לא הוו בידיה כל התשובה כמו שכבר כתבנו שמוהר"י בי רב ז"ל העתיק מהם מה שנראה לו והוא ברור:

המור"ם מכל האמור ומדובר הוא זה שאם רוב הגשמים מקלקלין ומטשטשין את הקרקע. או גורמים מפולת. הא ודאי אינם רוב טובה. כי אם רוב רעה והיא צרה גדולה. וראוי להתריע לפי כחן ולסדר תפלה זאת של הרשב"ש בכל תפלה ותפלה עד שיהיו נענים. ונוסח התפלה מוכחת שהיא על צרה גדולה שהרי אומר: יהי רצון שלא תכעוס וברוגז רחם וכו'. ואם רוב הגשמים מטרחין וגורמין מיעוט משא ומתן. אבל הם לברכה ואינם מקלקלין. הא ודאי אסור גמור להתפלל ולרצות. והוא ברור ומבורר מכל האמור עד שאין אנו צריכים להחזיר הדברים. ומעתה הרואה יראה במה קשים דברי הב"ח שעירבב הדברים ומתחילה הביא על מ"ש הטור חוץ מעל רוב גשמים. ההיא דאמרו בתענית די"ט עד שיבלו שפתותיכם מלומר די ואין מתפללין עליה. וסיים וכתב וז"ל. ומיהו מרצון לפניו בנוסח תפלה שהביא הב"י ז"ל יעו"ש שהעתיקה כולה וסיים וכתב: דאין זו תפלה שתפסוק רוב טובה אלא שיפר כעסו וכו' ועיין בדבריו ואחרי המחי"ר שפיר כתבתי שעירבב הדברים. שאם אין ברוב הגשמים שום קלקול והפסד ומפולת כי אם טורח בני אדם ומיעוט משא ומתן אין להתפלל כלל. ואיך יתפללו שיפר כעסו כל שאין כעס כי אם רחמים פשוטים? והרי אמרו קשה יומא דמטרא כיומא דדינא ועכ"ז כשהעולם צריכים להן או שמשפיעים רוב טובה הוו רחמים פשוטים וח"ו להתפלל שיפר כעסו ואפילו ריח ריצוי ואם גורמין רעה גדולה הא ודאי מתריעין ומה שאנו אומרים לא רוב טובה רצוננו לומר על גוף ריבוי הגשמים שבעצמם הם רוב טובה. אבל אם יבואו באופן שמקלקלין או מפסידין הם רוב פורענות ממש וצריך התרעה ולא ריצוי בעלמא ומי גרם להב"ח כל זה אם לא שבמחילה מכבודו לא דקדק בסדר הבאת תשו' הר"ש ז"ל. שהביא אותה מרן הקדוש על מ"ש הטור וה"מ בארץ הרים וכו' שמשתעי על צרה גדולה ועל זה בחכמה יסד אר'ש מרן ז"ל והביא תשו' הר"ש ז"ל. ונוסח התפלה שהיא באמת תפלה ראויה לצרה ולא לריצוי והוא ברור. ובפרט בראותינו עכשיו כל תשו' הרשב"ש בציביונה ובקומתה אין לסמוך על דברי הב"ח ז"ל כל עיקר. ומנהג קראקא שהביא אין ספק שלא התקינו הראשונים להתפלל כי אם כשיש צרה ברבוי גשמים וברור. ומן התימא על הרב ברכי יוסף ז"ל שהביא תשו' הרשב"ש כאלו מציין ולא כמגיה ומורה מקום על תשו' שהביא מרן משם הרשב"ץ אביו ולא נתעורר מכ"ז כראוי לאחרון. ולא עוד אלא שציין תשובה זאת לעיל בסי' תקע"ו סי"א שאותו הסעיף הוא כל סי' תקע"ז של הטור. וכללו מרן בסעיף י"א של סי' תקע"ו: וסי' תקע"ז של הש"ע הוא כל תשו' הרשב"ש ז"ל הנז"'ל. וכאן היה ראוי לציין תשו' הרשב"ש כי משם חוצב כל סי' תקע"ז של הש"ע והוא ברור. וממוצא דבר התברר יותר שכל שרוב הגשמי' אין גורמין פורענות כמו א"י שהיא ארץ הרים ובניניה חזקים. אסור להתפלל כל עיקר וזהו פסק מרן של סי' תקע"ו סעיף י"א. וסי' תקע"ז של הש"ע ששם הביא נוסח התפלה מיירי כשרוב הגשמים חוזרים לפורענות בגופן. והוא ברור כשמש: ושו"ר להרב מאמר מרדכי כרמי ז"ל בסי' תקע"ז שהעלה ככל האמור. והיינו שסי' תקע'ז של הש"ע הוא תשו' הר"ש ז"ל המובא בב"י עם התפלה וסיים וכתב וז"ל ומשמע שם בהדיא וכאן בש"ע דנוסח זה אומרים במקום דיכולים להתפלל על ריבוי גשמים כגון שהם מפילים הבתים ומפסידים הזרעים וכיוצא אבל לא היכא שהדין נותן שאין מתפללין על רוב הגשמים ע"ל סי' תקע"ו סעיף י"א. הנך רואה דהרב מאמר מרדכי ז"ל ברירא ליה מתשו' הרשב"ש המובאה בב"י. ומלשונות הש"ע דאין מתפללין תפלה זו אלא כשבאים הגשמים לרעה וכגון שמטשטשין את הקרקע או מפילים הבתים הא לאו הכי אין מתפללין תפלה שאין כאן כעס והוא ברור אלא דהרב מאמר מרדכי סיים וכתב ז"ל. וקשיא לי שהרי משמעות לשון הש"ס הוא דבמקום שאמרו שאין מתפללין על רוב טובה אומרים נוסח כוונה זו וכמ"ש. וכן משמע מדברי הב"ח ז"ל וצריך להתיישב בדבר עכ"ד. ואין ספק שכוונתו להקשות ממ"ש בדכ"ג בברייתא במעשה דחוני המעגל שאחר שירדו בזעף עד שכל טיפה היתה במלא פי חבית ואמרו לו כמדומין אנו שאין גשמים יורדים אלא לאבד את העולם ואמר לפניו לא כך שאלתי אלא גשמי רצון ברכה ונדבה ושוב ירדו כתקנן עד שעלו כולם להר הבית מפני הגשמי' ואמרו לו רבי, כשם שהתפללת שירדו כך התפלל שילכו. ואמר להם כך מקובלני שאין מתפללין על רוב טובה ואף על פי כן הביאו לו פר הודאה והביאו לו וסמך שתי ידיו עליו והתפלל התפלה שאינם יכולים לסבול רוב טובה וכו' כיעויין שם באורך הנה מזה מוכח שאחר שהיו גשמי רצון ברכה וטובה ולא היה פחד מפולת. אלא שהיה טורח לעם להיות על פני המים בצער עד שעלו להר הבית שהיה יותר גבוה מפני הגשמים ע"ז אמר שאין מתפללין על רוב טוב. ועכ"ז מתפלל אותה תפלה וזהו שכתב הרב ב"ח ז"ל. ואע"פי כן מרצין וכנז"ל. זהו תכלית קושית הרב מאמר מרדכי ז"ל. אבל אחר המחי"ר לא דקדקו יפה לא הוא ולא הב"ח. שהרי הברייתא הזאת אין מי שיוכל להכחיש שהרחיבה דברים שאינם במשנה. וקיצרה איזה דברים שבאו במשנה. והמעשה מעשה אחד בלי ספק במשנה. כשירדו כתקנן. ועלו להר הבית. ושאלו לו שיתפלל השיב להם צאו וראו אם נמחית אבן הטועין. ודבר זה לא הובאה בבריית'. אלא שאמר להם אעפ"כ הביאו לי פר וכו' והתפלל אותה תפלה. ודבר זה האחרון חסר במשנה. ר"ל שאחר שאמר להם צאו וראו אם נמחית אבן הטועין לא סיפרה כלום מאי הוה אח"ז. ובברייתא מודיענו שהיה הבאת הפר והתפלה. וא"כ בהכרח הכל מעשה אחד ובלא קישור הברייתא והמשנה היינו יכולים לפרש שמ"ש במשנה צאו וראו אם נמחית אבן הטועין רצה לומר תדעו שכיון שירדו כתקנן ודאי הם רוב טובה שהיא ארץ הרים וגבעות ואינה מטשטשין את הקרקע הא וראו אין מתפללין מפני הטורח הזה שיש לכם שעליתם להר הבית. אבל אם נמחית אבן הטועים ממקומה האי ודאי יש פחד מפולת וראוי להתפלל וכן פי' הרשב"ש שם והרב שושנים לדוד ז"ל בפי' שמשניות שלו. ובזה מנח הוה ניחא לן על שהתפלל שכיון שנמחית אבן הטועין הרי סימן למפולת ובזה לא הוה קשיא מה שהקשה הרב מאמר מרדכי הנז"ל ודאית הב"ח הנז"ל. אלא דאם כנים אנו בפי' זה מאי האי דסיימו בברייתא. שאמר להם אע"פי כן. הביאו לי פר וכו'. והתפלל וכו'? מאי אף על פי כן? הלא חיובא רמיא להתפלל אם נמחית אבן הטועים מפני המפולת? אלא ודאי שמ"ש בברייתא אע"פי כן מוכרח שפי' צאו וראו אם נמחית אבן הטועין אינו כאשר פירשנו שנכנסו לחשש מפולת. אלא כמו שפירשו בירושלמי בפרקין וז"ל אמר להם צאו וראו אם נמחית אבן הטועין וכו'. אמר להם כשם שא"א לאבן הזאת להמחות מן העולם כך א"א להתפלל על הגשמים שילכו להם. אלא צאו והביאו לי פר של הודיות. ויצאו והביאו לו פר של הודיות וסמך ב' ידיו עליו ואמר רבש"ע וכו' ע"כ לשון הירושלמי. וכן פי' הר"ן ז"ל שכשם שא"'א לאבן שתמחה כך א"א להתפלל על רוב טובה. והרב תוי"ט הביא דברי הר"ן אלו וכתב וכן הוא בברייתא שאין מתפללין על רוב טובה. ונעלם ממנו שמקור דברי הר"ן ולשונו הוא מהירושלמי הנז"ל וכמו שהקשה עליו בספר דקדוקי חברים עיין עליו. ורבינו עובדיה שם בפי' המשנה כתב כיוצא בזה וז"ל. ומ"כ שהיתה גבוה מאד ולא היה אפשר שתתכסה בגשמים אלא א"כ בא מבול לעולם עכ"ר. ורבינו ישעיה הראשון בפסקיו למכלתין נדפסו בספר אהלי יצחק בונאן ז"ל פירש וז"ל: ע"כ צרה שלא תבא על הציבור מתרעין חוץ מרוב גשמים וכו' פי' חוץ מרוב גשמים. לא כמו חלקה אחת תימטר דמתקלקל' התבואה כדאמ' ר' יהודה שמימיהם לקללה אלא שכבר ירדו גשמים הרבה וטורח הוא לפני אדם. אבל אין מקלקלין התבואה אם נמחית אבן הטועים. אבן גדולה היתה בירושלים וכו' ולעולם לא יתכן שהיו כל בך גשמי' מרובי' בירושלים עד שתתכסה אותה האבן במים וכדי להפליגה מעליו אמר כך עכ"ד. וכן פי' בש"מ לכ"מ על דב"ח מהש"ס לפי שהיה דוחה אותם דיודע היה שאינה יכולה להמחות ולא היה אומר אלא כדי לדחותם שאין מתפללי' על רוב טובה עכ"ד. ועיין פתח עינים במכלתין מה שהביא פי' הגאונים שפי' עם פי' הירושלמי הנז"ל. הנך רואה שהמקובצת. והגאונים. ושלשת הרועים. רבינו ישעיה. והר"ן. ורבינו עובדיה. שכולם פי' כפי' הירושלמי שפי' צאו וראו אם נמחית אבן הטועים הוא לומר להם שא"א להתפלל כיון שירדו בתקון ואין מטשטשין את הקרקע וליכא חשש מפולת. אלא שאפילו שהפליגם מעליו מפני שלא היה יכול להתפלל. וראה דהם הכבידו עליו יותר כיון שראוהו שהוא לפני הקדוש ב"ה כבן המתחטא אצל אביו שיעשה להם גם זה לפנים משורת הדין בכוחו הגדול. וע"ז הוסיפו בברייתא שאמר להם אפע"פי כן אני נשמע לכם אבל הביאו לי פר הודאה והיינו להתודות עליו ועשה לו סמיכה כמו שפירש"י (וס' קרבן העדה דחה פרש"י וכתב שהיה קרבן הודאה ממש ודברי רש"י נראית יותר שהרי סיפר שסמך ב' ידיו עליו והוא סמיכה של וידוי כנודע וזהו שדקדק רש"י כאן להתודות עליו ועשה לו סמיכה ודוק היטב. וכן פי' הרמב"ם בפירוש המשניות וז"ל: וגמר המעשה כי הוא התפלל והתודה על חטאתיו ומיד נסתלק המטר). כי היה מתירא מלעבור על קבלת אבותיו שאין מתפללין על רוב טובה כיון שאינו מגיע נזק אלא טורח בני אדם וע"ז אמר להם שיביאו לו פר להתודות וכפרש"י והרמב"ם. ודבר זה מבואר יוצא יותר מהירושלמי שכך אמרו. אמר להם כשם שא"א לאבן הזאת להמחות מן העולם כך א"א להתפלל על הגשמים שילכו אלא צאו לכו והביאו לי פר הודיה וכו' דלשון הירושלמי הזה כרוזא קרי בחיל שלא היה אפשר בעולם להתפלל אם לא בהקדמת קרבן וידוי על אותו עון והוא ברור כשמש. ובזה תמו תלונות המאמר מרדכי והכרח הב"ח שבאמת מאן ספין ומאן רקיע להתפלל על רוב טובה כל שאין נזק תבואות ומפולת באין מהם מאחר שהוא ירושלמי ערוך שפי' כשם שא"א לאבן הזאת להמחות מן העולם כך אין מתפללין על רוב טובה וירושלמי זה בר סמכא הוא. חדא דלא פליג אתלמודא דידן ודינא יתיב לפסוק כמותו. ועוד שכל גדולי הראשונים הנז"ל פי' מתני' שאמרו צאו וראו אם נמחית אבן הטועים כפירוש הירושלמי ממש. תו מי יכול להקל ראשו לעמוד בתפלה או בריצוי מאחר שראינו שאפי' אותה תפלה קצרה לא התפלל אותה חוני אם לא בהבאת קרבן וידוי וגם שהיה חוני יחיד בדורו ואין מביאים ראיה ממנו והוא בדור יותר מביעת בכותחא. ודברי הב"ח שהוציא דין מחודש להתפלל ולרצות בתפלה זאת אין לו על מה לסמוך כלל כלל לא. ונעלם ממנו אמבוהא דספרי ובראשם לשון הירושלמי ודוק היטב. ועיין יפה מראה בביאורו על הירושלמי זה ודוק כי נתישבה תמיהתו על הבבלי שהתפלל ויפסקו. ודוק. ועיין ג"כ מוהרש"א בחי' אגדות בד"ה. כך מקובלני שאין מתפללין על רוב טובה. שכתב וז"ל: נר' לפרש דטעם הדבר שאין מתפללין על רוב טובה אע"ג דטובה זאת דעה היא (כמ"ש לעיל) שמטשטשין את הארץ ואינה מוציאה פירות מ"מ הוי ככפוי טובה. כיון שמתחילה היה מתפלל ומבקש על הגשמים שהם טובה לעולם. אבל אמר הביאו לי פר הודאה להתודות עליו כפרש"י דהיינו להתודות שלא יפה עשה שביקש ביטול על רוב טובה עכ"ד. וכמה דבריו נפלאים שפי' דזה הרוב טובה שהיה באחרונה שירדו כתקנן והיה בארץ ישראל שארץ הרים וגבעות היא שיפרש שהיה רעה שמטשטשין את הקרקע. ואלו הוה הכי כדין היה לו להתפלל. ומה לנו אם הגשמים הם טובה כיון שבו בפרק הוו מחרבים את העולם ומביאים את הרעבון ומאי שנא משאר צרות שמתפללין ומתריעין עליהם הא והא פיקוח נפשות נינהו. ועוד הרי לעיל כשירדו כזעף עד שהיה נראה כאלו באין לאבד את העולם לא חשש לומר להם אין מתפללין על רוב טובה אלא תכף התפלל באומרו לא כך שאלתי אלא גשמי רצון ברכה ונדבה. ואלו גם אותם שירדו כתקנן היו גורמים רעבון היה לו להתפלל תכף דמאי שנא מאותם שבאו בזעף. וכי מפני שאותם היו מאבדים את העולם כהרף עין ואותם של בתקנן היו מאבדים את העולם מעט מעט מפני הרעב. לא היה חייב להתפלל? הא ודאי לא יתכן דרך ה'. ואיך פה קדוש יאמר כן? אלא האמת הוא שהתפלה היתה מפני טורח בני אדם ולא היה סכנה ורוב הגשמים בארץ הרים וגבעות כא"י תוב"ב הם רוב טובה בעצם וע"ז ודאי לא היה יכול להתפלל אם לא בהביאו פר וידוי ויתודה על אותו עון שהכביד בתפלתי יותר מדי וכמו שפי' בסו"ד שלא יפה עשה שבקש ביטול על רוב טובה. והינו שביקש ביטול הגשמים מפני טורח בני אדם שעלו להר הבית ולא מפני שהיה סכנה והיה רעה בעצם. ואחרי המחי"ר דבריו אינם מחוורים כלל ודוק.

זה נוסח התפלה מועתק מתשו' הרשב"ש סימן קע"ג שהתפללו אותה ברומי בחמשה בתי כנסיות.

יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שיכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך ותתנהג עם בניך במדת רחמים ותכנס להם לפנים משורת הדין ובטובך הגדול רחם עלינו שאין פורענות באה לעולם אלא בשבילם והם עמך ונחלתך שהוצאת מארץ מצרים ואין יכולין לקבל לא רוב טובה ולא רוב רעה השפעת עליהם טובה אין יכולין לקבל. ויהי רצון מלפניך שלא תכעוס עליהם שאינם יכולים לקבל. ויהי רצון מלפניך שיהא ריוח בעולם. וזכור רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה. יהי חסדך ה' עלינו כאשר יחלנו לך. אל תזכור לנו עונות ראשונים מהר יקדמונו רחמיך כי דלונו מאד עזרנו בשם ה' עושה שמים וארץ. חננו ה' חננו כי רב שבענו בוז ברוגז רחם תזכור ברוגז אהבה תזכור ברוגז עקידה תזכור ברוגז תמימות תזכור ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו. כי הוא ידע יצרנו זכור כי עפר אנחנו עזרנו אלהי ישענו על דבר כבור שמך והצילנו וכפר על חטאתינו למען שמך. כן יאמר ה' בעל הרחמים לרחם עלינו ברחמיו וברוב חסדיו ויעשה עמנו לטובה אות למען חסידיו ועבדיו אמן ואמן: