כף החיים (פאלאג'י)/כג
סימן כג
עריכהשיתי אותותי אלה בענין המוציא וסדר אכילה,
מילתא דאתיא מכללא.
א. צריך להתפלל על הפרנסה קודם אכילה, וטוב שלא יפסיק בין נטילת ידים להמוציא, ואם לא אמרו קודם נטילה יאמרנו אחר המוציא, ברכי יוסף בקונטרס אחרון סימן קנ"ז, ובמחזיק ברכה שלו סימן קצ"ו, ובספר שלחן הטהור אות א', ועיין של"ה, ואליהו זוטא, ועמודי שמים דף רפ"ו יעויין שם, ונוסח התפלה הובא בקיצור של"ה, ושבט מוסר פרק ל"א, ובספר שערי ציון, ובעמודי שמים, אכן הרב המאיר עיני הגולה בספרו צפורן שמיר סימן ה' אות ס"א איזן ותיקן נוסח אחר, ועיין בספרי הקטן רוח חיים סימן קנ"ז מה שכתבתי בס"ד, מלבד התפילה הסדורה בעתרת החיים ד"ן אנכי יעויין שם, ואם לאו בר הכי שיהא מורגל בפיו, יעתיק אותו ויהא לפניו במקום שמניחין השלחן, כדי שלא יטריח עצמו בעת ההיא ויהא נקל לאומרו
ב. כשאוחז הלחם בעשר אצבעותיו יכוין נגד עשר מצוות שנצטוינו על התבואה, ועשר מלאכות, ועשר תיבות בברכת המוציא, ועשר [תיבות] בפסוק מצמיח חציר, ועשר [תיבות] בפסוק עיני כל אליך ישברו, שלחן ערוך סימן קע"ז, ועיין ברוקח סימן שכ"ט, ובפרדס לרש"י דף ל"ח ע"ג, ובספר עמודי שמים, ועיין בספר נח"ל ח"א דף קע"ו יע"ש, וראיתי שם בספר עמודי שמים דף רפ"ט ע"ב, דקפיד מר להיות מניח שמונה אצבעותיו למעלה ושני גודליו למטה, יעויין שם, ובכונת ברכת המוציא לבאים בסוד ה', כבר בא הדבר מפורש לרבינו הקדוש מוהר"ש שרעבי זיע"א בספרו הנורא נהר שלום דף פ"ו ע"ב ודף קכ"ד ע"ב
ג. יחתוך מעט ויתחיל לברך ואחר שסיים הברכה יפרידנה, ובשבת אינו כן, ואם עשה כמו בחול אין קפידא, וטוב שיגביה הפת כשמזכיר את השם ואחר כך יורידנו, ובשבת יגביה שתי הלחם, ויאריך קצת בה"א דהמוציא וה"א דמן הארץ, כמו שהביא כל זה בספר אספקלריא המאירה, ובספר שולחן הטהו', וכתב רבינו בחיי בשלחן ד', דהבוצע ואחר כך ברך ניאץ ה'
ד. אם כל אחד מברך לעצמו לא יענה אמן קודם שיטעום, פנים מאירות, הביא דבריו בברכי יוסף
ה נודע כונת הטיבול פרוסת המוציא במלח, דשלש פעמים שם הוי"ה גימטריא מל"ח, והוא להמתיק הדין כי מלח רומז לדין והמ"ם רומז למיתה, לכן צריך להפריד בין השני ממי"ם, לחם מן הארץ. עיין בספר עמודי שמים דף רצ"ו ע"א, ובספר מעם לועז, ובצפורן שמיר סימן ה' אות ס"ד, ובשלחן הטהור לנכדו מר אהובינו הרב ח"ק עולם כמוהר"ן זרחיה אזולאי ז"ל, ובספר אספקלריא המאירה דף ק"ז ע"א, ובמחצית השקל סוף סימן קפ"ז
ויו. עוד הוסיף בספר אספקלריא המאירה שם, דיכוין להעלות הניצוצות דסובלים צער מר מאד כמלח הזה, ובתתו בין השינים יכוין לשלושים ושתים נתיבות חכמה למתק הדינים, יע"ש
ז. יזהר שלא יסיח עד אחר שיגמור לאכול פרוסת המוציא. ועיין ערך השלחן סימן קס"ז אות ג' מה שכתב על דברי השל"ה ומגן אברהם שם, ועיין בעולת תמיד, ואליהו זוטא, ובספר פרי הארץ ח"ב סימן ז', ובספר מור וקציעה, ובאשל מפרי
ח. לא יבצע עד שיביאו מלח לפניו שהוא מגן מן הפורענות, כן כתב מור"ם, ועיניך תראנה נועם שיח של הרב בן יוחאי דף קל"ט ע"ב, ואם בירך לא ימתין לבצוע עד שיביאו מלח, כי מה בצע להתאחר לבצוע אלא ימתין לאכילה, הרב משבצות זהב בפריו, ואם יש מלח בלחם אין צריך להמתין אפילו לאכילה, שם באשל מפרי, ועל כל פנים מה שצריך לכוין, מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות
ט. יזהר שלא לתת לגוי מאותו הלחם שבירך עליו המוציא, ספר החסידים, ואספקלריא המאירה דף ק"ז ע"א, ובספר עמודי שמים דף ר"ל ע"ב, ובשל"ה, ודרישה ואליהו זוטא הזהירו נמי שלא ליתן לבהמה חיה ועוף, ועיין סולת בלולה, ובמחצית השקל סימן קצ"ז, ואנכי הרואה דאזהרה זאת איתא נמי לבעלי חיים טמאים שלא יתן מכל דבר מהשלחן כמו שכתב בספר בית דוד ח"א סימן ע"ט, וכן מצאתי להרב ראשית חכמה שער הקדושה, ולהרב כלי יקר במלכים ב' סימן א' והבאתי דבריהם בספרי הקטן רוח חיים סימן קע"א בס"ד, וזה נעלם מהרב בית מנוחה דף ס"א סוף ע"א, ועיין חסד לאלפים סימן ק"פ אות א'
יוד. יזהר כשיעשה המוציא דיהיה ממקום דקרים יותר וקדים בישולו, ועיין בתורת חיים בפרק חלק, ובמדרש תלפיות דף ע"ט ע"ג, ובכ"מ, ומחצית השקל, גם שלא יהיה ממקום שיש דבוק וסדק דמחזי כפרוסה, ועיין ערך לחם, ולא ממקום שהוא שרוף הגם דהוא מסוגל לזכירה כנודע מהש"ס, וגם שיהיה בצד הקשה ולא בצד הרך דבוצע ברך ניאץ ה', וזקן שאינו יכול לאכול מן הקשה, בקושי התירו להיות בוצע מן הרך, ומוטב לו שימחול על כבודו ויתן לאחרים לבצוע. ועיין עול"ת, ופרי מגדים
יא. יזהר שלא יזרוק הפרוסה לפני המסובין, אי משום דהוי בזוי אוכלין, ואי משום דאינו כבוד שיזרוק לפני המסובין, אלא יניח לפני כל אחד ואחד עד מקום שידו מגעת, כן כתב הלבוש שם, והחתן שזורק קונפ'יטים להכלה וגם אורז, יזהר שיהיה במקום נקי, בית מנוחה דף ס"א ע"א, וחסד לאלפים סימן קע"א, עוד הזהיר הלבוש, דלא יאכל עם הפרוסה ללוקחו לכף, ועיין חסד לאלפים סימן קע"א, דבכל פעם יאכל מעט מהלחם עצמו, יע"ש
יב. אם סח הבוצע בין ברכה לאכילה או המסובין, עיין להגאון הגדול מרן זקני זיע"א בכונן לחקר דף שי"ג ע"א, ובספר בית מנוחה דף נ' ע"ב, ויפה השיב עליו הרב פתח הדביר נר"ו בדף קע"ח ע"א להיות מליץ טוב בעד רבינו הגדול מרן זקני לקיים מילי דאבות, ועיין משבצות זהב בפריו סימן קס"ז אות ח', ועיין זכור לאברהם בדיני ברכות אות כ' לענין כוס של ברכה
יג. ישאיר מעט מהמוציא כדי לאוכלו לאחר הסעודה בעבור שיהיה טעם המוציא בפיו, וכתיב ברוך טנאך ומשארתך, מורינו הרב חסיד שבכהונה במדרש תלפיות דף רי"ב ריש ע"ג מרבינו יהודה החסיד, ובספר עולת תמיד, ועבודה ומורה דרך, וזהו לפי הפשט, ואם אל סודו תדרוש, הוא תיקון גדול לפגם הברית להוצאת זרע לבטלה, כמו שכתבו גורי האר"י, ועיין בקונטרס תוכחת חיים בסדר שמות, ועיין בספר פתח הדביר ריש סימן קע"ט דלא חשיב זה היסח דעת מהסעודה כמו נטילת ידים מים אחרונים, ואמירת הב לן ונבריך, ומכל שכן ממי שהוא סומך על שלחן אחרים, ועיין עוד שם באות ב', ועיין בזכור לאברהם חלק ג' מערכת נ', דהאורח אם נטל ידיו אין לו לאכול עוד, יעויין שם מה שהשיב על דברי הרב משחא דרבותא, וכתוב בספר אורחות צדיקים, דתיקנו לומר אברכה במקום הב לן ונבריך. יעויין שם, ובקמח סולת דף ל"ח סוף ע"א, ועיין חס"ל סימן קע"ט אות ה', ולפי האמור אתה תחזה מה שיש להעיר על הרב וזאת ליהודה במש"כ בזה ודוק
יד ידוע מה שדרשו דורשי רשומות בפסוק ואקח"ה פ"ת לח"ם, דהוא ראשי תיבות ו'בשעת א'כילה ק'ודם ח'גורה ה'תר, פ'ן ת'בא, ל'ידי ח'ולי מ'עים, כמו שכתב בב"ח, ופרישה, ואשל מפרי יע"ש, ועתה דאין מי שחוגר חגורה כמאז ומקדם ומתיר אף מפקיע, מכל מקום טוב שיהיה רפוי האזור בשעת אכילה אם מהודק הרבה, ועיין מדרש תלפיות ענף חכמה, בטעם ע"ד, ושם תמצא ששים וששה טעמים דהחכמה דומה לשולחן דצריך האדם ליזהר בהם
טו. יכוין כי מאכל גימטריא הוי"ה ואדנ"י, וגם סופי תיבות המוציא' לחם' מן', יכוין שהוא גימטריא שמות הללו, כמו שכתב חסד לאלפים דף צ"ד ע"א יע"ש, ואם תבין ותשכיל הסוד הנפלא שיש בפסוק מהאוכ"ל יצא מאכ"ל ומע"ז יצא מת"וק, אזי תכין לבך למען דעת ענין האכילה עד היכן הגיע דבונה בשמים עליותיו, ועיין בספר עמודי שמים דף ש"ב ע"ב ודף ש"ה ע"א, ומה טוב לאדם שיקרא בספר סולת בלולה בפתיחתו לסימן זק"ן ויראה מהו ענין האכילה והשתיה וכיצד יתנהג לעשות רצון אבינו שבשמים, עיין שם ויערב לך. ועיין בסימן שאחרי זה אות ז'
טז. ראוי לכל ירא שמים שירגיל עצמו כשמברך המוציא, להיות דעתו גם כן על מה שישלחו לו משאר בתים בין בחול בין בשבת וטוב לו, וכמו כן שיכוין בברכת הפירות על כל מה שיביאו לו כדי שיסתלק מן הספק ועיין בקיצור של"ה דף מ"ה ע"ד, ובתשובות מוהר"ם בר ברוך סימן ס"ז, ולהלק"ט ח"א סימן ק"מ יעויין שם, ובמחצית השקל, ובספר אות לטובה, ועיין בספר בית דינו של שלמה מסימן ד' עד סימן ח', ובספר ברכות מים סימן קע"ז, ובספר אהל יצחק דף ד' ע"א
טוב על חטים של מצרים שקורין סאר"י דאר"י, אם הוא מכלל חמשה מיני דגן לענין העושה מהם לחם אם מברך ברכת המוציא וברכת המזון, על פתגם דנא רחב פי בספרי הקטן לב חיים חלק ב' בחמלת ה' עלי, והעליתי דאין לברך המוציא וברכת המזון, ולא בורא מיני מזונות ומעין שלש, אלא יאכל ממנו אחר שאוכל פת כאורחיה בתוך הסעודה, יע"ש
חי האוכל בוייוס (מצות עבות) ובולימאס (עוגות ממולאות) ורקיקים בלתי גבינה בתוכם בשביל שרוצה לאכול בשר אחרי כן, יזהר שיטיל תבלין בתוך העיסה כדי שיוכל לברך בורא מיני מזונות ולא יצטרך להמוציא, גם לא יאכל פשטידה לבדה אלא אם כן אוכל פת תחילה ומברך המוציא, ועיין בקיצור של"ה דף מ"ה ע"ב, ובאשל מפרי, ובית מנוחה דף מ' ע"ב, וחסד לאלפים דף ק"ד ע"א, ובמה שכתבתי בזה בספרי הקטן לב חיים ח"ב בס"ד, ועיין מחזיק ברכה סימן קס"ח על הבימואילוס (לביבות מטוגנות) דאם קבע סעודתו עליהם דמברך המוציא ועיין שם במור וקציעה
[אות יט חסר במהדורה קמא]
ך. חמשה מעלות בפת וסימנם חמ"ש ג"כ, דהיינו ח'ביב, מ'ין שבעה, ש'לם, ג'דול, כ'שר כאשר ביארם בספר עמודי שמים דף רפ"ט ע"א, ובספר מכתב שלמה הנדפס מחדש להרב הגדול בעל חשק שלמה ז"ל בסימן כ"ו
כא. לא יברך שום ברכה בעוד מאכל בפיו משום דכתיב ימלא פי תהלתך, ונפקא מינה דאם שכח ולא בירך, אם נמאס יסלקנו לצדדין, ועיין קיצור של"ה דף מ"ג ע"ד, ואם יש בפיו דבר לרפואה יוציאנו אפילו דנמאס, כמו שכתב בפתח הדביר דף קע"ח ריש ע"א, ובספר חסד לאלפים הזהיר מאד על האומרים ברכת תפילין בעוד בפיהם אחוז שפת החלוק דהוא איסור גמור, יע"ש
אך משום חיבוב מצוה יאכל בסעודה מלחם המוציא, ספר ערך לחם, ועמודי שמים דף ר"ץ ע"א, אלא דאם אינו נזהר מפת של גוים ורוצה לאכול ממנו בסעודה, יותר טוב לסלק מעל השלחן הפת של ברכת הבית, ויברך המוציא על פת של גוים אם חביב לו, ואם רוצה לעשות המוציא בפת שלו, אזי אחוז מזה וגם מזה אל תנח ידיך, והכל לפי השעה והמסובין, וכבר האריכו הפוסקים ז"ל בזה הלא בספרתם